הבורות שהחלו להופיע בשנים האחרונות לאורך חופי ים המלח הם ודאי התופעה המשמעותית ביותר הקשורה בירידת מפלס המים מבחינת השפעתה על הפעילות האנושית באזור. מספר קטן של בורות כבר אותר לפני 1980, אך הם התפשטו מאז בכל האזור, ובעיקר בדרום הימה. עיקר השינוי חל ב־2001: היה גידול משמעותי בכמות הבורות ובעיקר בשטח שהם מכסים. מדובר בבורות שקוטרם ועומקם יכולים להגיע ליותר מעשרים מטר. אתרי הבורות נמצאים כמעט לכל אורך חופי ים המלח בצד הישראלי, בעוד בירדן התגלו בורות מעטים, באזור מפעלי האשלג בדרום, וזאת בשל ההבדל במבנה הטופוגרפי – החוף הירדני תלול לעומת המדרון המתון בצד הישראלי. המנגנון המדויק שגורם להיווצרות הבורות עדיין בבדיקה, אולם ההנחה היא שמדובר בתופעה הקשורה בהמסת שכבת מלח תת קרקעית. נסיגת המפלס גרמה לכניסתם של מי תהום מלוחים פחות לשכבות הקרקע בקרבת החוף. בשל השינוי בריכוז המלחים, יכולים כעת המים למוסס את שכבת המלח וליצור בה חללים. כאשר חללים אלה גדלים מתמוטטת התקרה שלהם, כלומר שכבת הקרקע שמעליהם. בשכבה מעל נוצר חלל משני, והתקרה מעליו עלולה להתמוטט וליצור בורות על פני הקרקע. |