ברואנדה הבנתי לראשונה עד כמה תיירות בת קיימא מהווה פתרון לשימור הטבע ובעיקר לשימור אוצר העולמי כמו גורילת ההרים, כמו גם חיות אחרות בסכנת הכחדה.
למדתי כיצד מדינה עשתה מהפך, כשהחלה את דרכה מחדש רק בשנת 2001 (6 שנים של כאוס ומלחמות אזרחים לאחר רצח העם) חזרה ליסודות בהערכתה המחודשת ליצירה ולטבע הפראי ובמקביל איחדה את תושבי רואנדה סביב נושא שימור הסביבה.
המדינה הפכה למודל אזורי ועולמי לתיירות בת קיימא כפתרון להצלת בעלי חיים בסכנת הכחדה לצד בניית חוסנה של המדינה. מרתק היה להבחין בין היתר ביחסים בין מדינת ישראל לישראלים שלוקחים חלק בסיפורה מעורר ההשראה של רואנדה בהקשר לשימור הטבע וחוסן.
איך הגעתי לרואנדה
הוזמנתי על ידי מועצת הפיתוח של רואנדה (Rwanda Development Board) להצטרף למשלחת של 12 מעצבי דעת קהל לבחון מקרוב את התיירות בת-קיימא של רואנדה במשך 12 יום סביב נושא שימור הטבע ובעלי החיים, ובמיוחד סביב שימור גורילות ההרים.
כמנהל העמותה ים המלח בהתחדשות (The Dead Sea Revival Project) בשנים האחרונות, התמחינו במיתוג וקידום תיירות סביבתית בים המלח, ובמיוחד סיורי שייט בסירות מודעות בים המלח.
בשנתיים האחרונות, מאז נוסדו הסכמי אברהם, אנו דוגלים בפיתוח דיפלומטיית מים אזורית, כצעד הכרחי להצלת ים המלח המשותף לישראל, ירדן והרשות הפלסטינית.
קצת רקע על רואנדה
היום, 28 שנים אחרי אחד מאירועי רצח העם המחרידים ביותר במאה ה-20, רואנדה, מדינה קטנה הממוקמת במרכז אפריקה (קצת יותר מגודלה של מדינת ישראל), חוגגת את ציון הדרך האדיר שעשתה מאז, בדירוג המדינה החמישית בעולם בביטחון אישי של אזרחיה! (נתונים לפני הקורונה ולצורך השוואה, ישראל הייתה במקום ה-49 בהקשר זה).
רואנדה היא בין המדינות היציבות, הבטוחות והנקיות ביותר באפריקה כיום. הן עבור תושביה והן עבור המבקרים בה.
בסדרת מאמרים ראשונה זו, אתייחס בעיקר לתיירות הבת-קיימא של רואנדה סביב
הפארק הלאומי וולקנו, מקום מגוריהם של גורילת ההרים ומאמצי שימורם.
אצביע על הקשר הישראלי שהופתעתי לגלות בו במהלך המסע שלי, שהפך הביקור הזה לאישי עוד יותר.
תוכן המאמר:
פרק 1 – קוויטה איזינה (Kwita Izina) – אחד מפסטיבלי השימור הגדולים באפריקה.
פרק 2 – יחסי ישראל-רואנדה.
פרק 3 – פארקים לאומיים לצד האוכלוסייה החיה לצדה
פרק 4 – מודל תיירות בת-קיימא של רואנדה
פרק 5 – טרק גורילת ההרים האישי שלי
1. קוויטה איזינה – פסטיבל שימור טבע
ביום הראשון שלי עם המשלחת, נכחתי בפסטיבל אפריקאי עם 50,000 חוגגים מקומיים (בין אירועי השימור הגדולים ביבשת) שהתאספו למרגלות שמורת טבע וולקנו (Volcano) בצפון מערב המדינה, לטקס השנתי ה-18 של מתן השמות לגורי גורילות ההרים שנולדו באותה שנה.
היה מרתק לראות את ההתלהבות והשמחה של העם הרואנדי בכל שכבות הגיל, הולכים לאורך קילומטרים ומתאספים לאירוע ההמוני הזה. לפני טקס קריאת השם, זמרי פופ מקומיים עלו לבמה ענקית עם פסל קש בגובה 15 מטר של משפחת גורילות. בזה אחר זה, הרקידו את ההמונים.
הסתובבתי בתוך הקהל הרואנדי, כדי לספוג את כמות המוני החוגגים ולבחון את החוויה הזו מקרוב יחד איתם ודרך נקודת המבט שלהם: קשישים, נשים, גברים, בני נוער וילדים התגודדו כולם והניפו את דגלי רואנדה וקוויטה איזינה שלהם. היו רגעי שיא של אושר טהור וחיוכים של המקומיים שהעלו דמעות בעיניי, במיוחד שרק יום קודם לכן, ביום הגעתי, ביקרתי במוזיאון הג'נוסייד בקיגאלי עיר הבירה, כדי להזדהות עם אנשיו, ולהבין במקצת את הרקע המזעזע של המדינה שקרה לפני זמן לא רב, כשאני עומד לחקור את המדינה ולפגוש את אנשיה בכדי שאוכל לחלוק את הסיפור שלהם עם העולם.
מדי שנה נותני השמות הם מנהיגים עולמיים מפורסמים, פילנתרופים, מנהיגי שימור, ספורט, מוזיקה ואופנה מרחבי העולם זוכים לכבוד לקרוא בשם לגורילה תינוק. השנה, הנסיך צ'ארלס היה הראשון לקרוא לתינוק הגורילה בשם: "אוביזוזניה (Ubwuzuzanye) שפירושו 'הרמוניה', מכיוון ששיקום ההרמוניה והאיזון בין הטבע, האנשים וכדור הארץ הוא הנושא הקריטי ביותר שעומד בפני האנושות שעלינו להתמודד איתה בדחיפות קיצונית… אחרת אלה, ויצורים מפוארים אחרים עם בתי הגידול היקרים שלהם יאבדו לנצח."
בטקס הזה משתתפים מדי שנה הנשיא הפופולרי של רואנדה פול קגאמה (Paul Kagame) ורעייתו, ראש הממשלה ושרים רבים נוספים. 'קוויטה איזינה' הוא ללא ספק אירוע יחסי ציבור עם צלמים ועיתונאים מרחבי אפריקה והעולם, שמטרתו העיקרית היא קידום תיירות רואנדה ובעיקר סביב שימור גורילות ההרים.
במהלך הטקס בן 4-5 שעות, ישבתי עם כמה תלמידי תיכון מקומיים שהסבירו לי שהרואנדים מחולקים ל-20 שבטים עתיקים הקשורים לבעלי חיים, כמו: עגור, צפרדע, נמר, נשר, צבוע, עורב.
"איזה שבט ברואנדה הן גורילות ההרים?" שאלתי את התלמיד בני נויאוגוסבוזו Niyogisubizo)) בן ה-17.
"הגורילות? הן שייכות לכל הרואנדים. אנחנו הרואנדים מתאחדים כאן פעם בשנה, סביב שימור הגורילות. מאז שהייתי קטן, אני זוכר שהגעתי לפסטיבלים האלה… הגורילות זקוקות לנו כדי להגן עליהן, ואנחנו צריכים את הגורילות כדי להגן על עצמנו".
הדבר המהותי ביותר שלמדתי מהתלמידים הוא שקיים חינוך חובה מגיל צעיר על ערך השמירה על חיות הבר המקומיות שחיות בקרבתן.
נותני השמות לתינוקות הגורילות השנה חולקו ל-20 נבחרים. ביניהם שניים מהם היו ישראלים.
הראשון שבהם היה יצחק פישר, יו"ר הדריקטריון של המועצה לפיתוח רואנדה (Rwanda Development Board), הרשות הבלעדית שאחראית להצלחת המדינה בתיירות בת-קיימא שלה והרשות האחראית כיום על כל ההשקעות הזרות במדינה.
השם שמר פישר נתן לתינוק הגורילה בן ה-6 שבועות היה אינטארה (Intare) שפירושו אריה.
"אריה, לזכר חמי ניצול שואה שנקרא ליאו (שפירושו אריה). השם נבחר גם כדי להכיר באבן דרך חשובה לשימור ברואנדה, ובהחזרתם המוצלחת של אריות לפארק הלאומי אקאגרה (Akagera)."
בטקס פגשתי גם את שגריר ישראל ברואנדה, ד"ר רון אדם, שקיבל לפני מספר שנים את הכבוד להיות בין נותני השמות לגור גורילה. גיליתי מהר מאוד שהשגריר הראשון של ישראל במדינה נחשב ל'כוכב רוק' ברואנדה, ראיתי אותו בפעולה, מסתובב בקהל הנכבדים מיד בתום האירוע, עסוק בלחיצות ידיים, טפיחות על כתפיים וחיבוקים. למדתי ששגריר ישראל הוא בין השגרירים הבודדים, אם לא היחיד שמקבל הזמנות להשתתף באירועים ויוזמות מקומיות וממשלתיות רבות ברחבי המדינה.
שמתי לב לאורך כל הטיול שישראלים ומדינת ישראל תורמים את חלקם בכל הנוגע לשימור הטבע וחיות הבר של רואנדה לצד החוסן של תושביה.
2. יחסי ישראל-רואנדה
למדתי בקצרה על היחסים בין ישראל ורואנדה בפגישה עם השגריר ד"ר אדם ששיתף אותי על רואנדה שהיא אחת המדינות שכמעט תמיד מצביעות בעד ישראל באו"ם ואין התנגדות במדינה כלפי מדינת ישראל ברואנדה.
בהמלצת השגריר נסעתי לבקר בפרויקט חקלאי משותף למדינת ישראל ורואנדה בשם: מרכז מצוינות לפיתוח גננות (Center of Excellence for Horticulture Development), שפותח וקידם אגף מש"ב (MASHAV) במשרד החוץ החל משנת 2016. קיבלתי סקירה וביקור פרטי במתחם ונודע לי כי הפרויקט מכשיר חקלאים וסטודנטים אקדמאים מרחבי המדינה, בשימוש טכנולוגיות ישראליות בתחום החקלאות וההשקיה.
800 רואנדים עברו הכשרה מעשית בישראל בשנים האחרונות בחקלאות מודרנית וההשפעה על רואנדה השפיעה על עד 50% מיצוא הירקות והפירות של המדינה.
במהלך הסיור המשלחת ברחבי המדינה, הזדמן לנו לפגוש מפקח בחוות דגים אריק נאדגיג'מאנה (Eric Ngagijimana) שמכשיר ומחנך את קהילות הכפר על דיג בר קיימא ושימור מיני דגים על מנת להחזירם לאגם קיוו (KIVU), אחד האגמים הגדולים באפריקה ובין מאגרי המים המתוקים העמוקים ביותר בעולם.
תוך כדי הצגת פועלו בפני המשלחת, הוא שיתף אותנו כיצד קיבל את הכשרתו בקיבוץ ניר דוד בישראל ולמד במכללת כנרת ב-2018 ועדיין נמצא בהתקשרות מול גורמים בישראל, בעיקר באמצעות סמינרי העשרה שהוא עדיין משתתף בהם.
אגם קיוו נמצא על הגבול בין קונגו לרואנדה המערבית, ובמרכז האגם, ניתן לראות אסדה קטנה ומגדל, שמסתבר סייעו לבנותם מדענים ישראלים מהטכניון בחיפה על מנת להפיק את הגז הטבעי השוכן בקרקעית האגם. הגז מופנה בעיקר לצורכי המדינה להעלאת הקילווואט החשמלי הלאומי בכמה אחוזים. אגב, מנהל חברת החשמל ברואנדה הוא ישראלי.
בפארק הלאומי אקגרה (Akagera), יצאנו לסיור שייט מוקדם בבוקר כדי לראות את חיות הבר הרבות בסביבתן הטבעית. קפטן הסירה ז'ון פול קארינגנרה (Jean Paul Karinganire) כותב ספר על הפילים היתומים שהובאו לכאן מדרום אפריקה וישראלי בשם שקד לוי לוקח חלק בהפקת הספר והפצתו במתחם החזון המתפתח של לוי ברואנדה בשם- שימור חיות בר וחינוך (Wildlife Conservation and Education). בעמק נהר מוומבה (muvumba), קרוב לפארק הלאומי אקאגרה. לוי מוביל את פיתוח החזון בו הוא מתכנן להכיל מרכז שימור לצד מרכז חינוך, בית חולים לחיות בר, מרכז מחקר והתנדבות תיירותית.
כששוחחתי עם הישראלים הפעילים ברואנדה, הבנתי עד כמה עמוק הקשר וההזדהות, כאשר שתי אומותנו קמו לתחייה לאחר חורבן אנושי היסטורי.
3. פארקים לאומיים והאוכלוסייה המתגוררת לידם
בכל שמורות הטבע ברואנדה ניתן לראות אוכלוסייה מקומית שחיה לצד השמורות וחיות הבר. לתושביה הוצגו חוקים ותקנות ברי קיימא בנוגע להתנגשויות עם חיות בר, כגון פיצוי ממשלתי על אובדן תוצרת חקלאית או חיות משק עקב פלישת חיות בר.
הפארק הלאומי אקגרה (Akagera)
הפארק נמצא על גבול טנזניה במזרח רואנדה, במרחק שעתיים וחצי בלבד מקיגאלי הבירה. הפארק משתרע על שטח של 1,140 קמ"ר בו ניתן לראות את חמשת הגדולים של אפריקה: אריות, פילים, קרנפים, נמרים ותאואים, כמו כן גם זברות, היפופוטמים, ג'ירפות, אימפלות, תנינים ועוד מיני חיות וציפורים רבים.
היה מעניין לגלות כמה חיות בר הוחזרו לשמורת אקגרה (בעיקר מדרום אפריקה) בכדי להחזיר את הטבע הרואנדי לקדמותו לאחר שכמה מינים נכחדו מהנוף עקב מלחמות רבי דם בין האוכלוסיות וסכסוכים בין מקומיים וחיות בר. לא רק זאת, השמורה הזו נחתכה לשניים, לאחר רצח העם, במסגרת מאמצי הפיוס הלאומי, הוחזרו לכאן אוכלוסיות שנמלטו למדינות השכנות ושוקמו במזרח המדינה.
כחלק ממאמצי השימור משתמשים הסיירים בטכנולוגיות מתקדמות כמו אפליקציית סמארטפון ייעודית שבה משתמשים פקחי השמורה כדי לעקוב אחר מיני חיות הבר ומאפשרת להם לדווח באופן מיידי למטה המרכזי. פארק זה שם דגש מיוחד על מעקב אחר כל תנועה סביב קרנפים שחורים ולבנים הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה ויש לו את היכולת לנתב על מסך את הנתיבים המחושבים של כל קרנף בודד בפארק.
שמורת הטבע ניונגווה (Nyungwe)
יער ניונגווה (Nyungwe) אחת משמורות הטבע העתיקות באפריקה. ביער הגשם ההררי הסבוך ישנו מגוון ביולוגי עצום, שכולל מעל 1,000 מיני צמחים, 322 מיני ציפורים ו-75 מיני יונקים (מתוכם 13 מיני קופים). הכוכבים הגדולים של היער הם כמובן השימפנזות.
טרק השימפנזים נחשב לקשה, ורק עוד אחת מהמשלחת יצאה איתי בארבע לפנות בוקר כדי לטייל במורד הר תלול, בוצי ורטוב כדי לחוות את השימפנזות מקרוב. חוויתי במו עיני שימפנזה שטיפסה על עץ פרי גבוה באדמת חקלאים בכפר ואכלה בנחת מפירותיו. לא נראה שמישהו הפריע לה והשימפנזה אכלה בשלווה וחזרה על עקבותיה אל היער. המקומיים יודעים ישירות למי לדווח על 'פלישה' של חיות האקזוטיות ומיד לאחר מכן ישנן 'אומדן נזקים' וקבלת פיצויים מידיים.
רק כמה משפחות שימפנזים נמצאות בפיקוח ישיר של השמורה למען התיירות בת קיימא המגבילה את הביקור עבור שישה מבקרים לכל מפגש, וההערכה היא שמאות פריטים נוספים מסתובבים בטבע חופשי בעומק יער הגשם. החוויה מרגשת ואותנטית ביותר לבחון מקרוב קוף-אדם הנושא 99.6% דנ"א אנושי בסביבתו הטבעית.
4. מודל התיירות בת-קיימא של רואנדה, פארק לאומי וולקנו
תיירות בת קיימא לא רק שיפרה את תנאי חיות הבר במדינה, אלא גם העלתה את רמת החיים של תושביה. תיירות רואנדה היוותה 50% מהכנסותיה ב-2019.
ההגדרה של המושג על פי ארגון התיירות העולמי ((World Tourism Organization):
"טיולים המנסים למזער את השפעתה על הסביבה והתרבות המקומית כך שהיא תהיה זמינה לדורות הבאים תוך תרומה ליצירת הכנסה, תעסוקה ושימור מערכות אקולוגיות מקומיות".
מילות המפתח לתיירות בת קיימא ברואנדה – "יצירת הכנסה ותעסוקה". שילוב תעסוקתי של האוכלוסייה המקומית ובמיוחד אלו הגובלים עם חיות הבר, רווחתם מתיירות שימור שכזו היא המפתח. כלומר, על מנת להציל ולהגן על חיות בר בסכנת הכחדה עבור דורות הבאים, ניתן לעשות זאת אך רק באמצעות גיוס ושילוב האוכלוסייה המקומית החיה לצד חיות הבר, וקביעת חוקים ותקנות של מוסדות המדינה במסגרת קונפליקטים בין חיות בר לבין שכניהם האנושיים.
"כיום מועסקים בין 2,500-3,500 ציידים לשעבר בשמורת טבע הגעש, הציידים (Pochers) כוללים גם את אלו שמנתבים זרימות ושימוש במים, כריתת עצים וסילוק יערות לשטחי חקלאות, ולמעשה כל שימוש בלתי חוקי בשמורת הטבע. כיום ציידים לשעבר אלו הם הגששים, מדריכים ומאבטחים של השמורות ושומרי חיות הבר".
מנהל פארק לאומי וולקנו, פרוספר אווינגלי (Prosper Uwingeli)
כך הצליחה רואנדה לצמצם את מספר הציידים שלה ב-75 אחוז תוך 10 שנים בלבד. אוכלוסיית גורילות ההרים המונה כיום 1063 פרטים, היא יציבה ומספר פריטיה עולים. בשנת 2018, חיות הבר הללו עלו לרמה של מין בסכנת הכחדה, בניגוד ל"סכנת הכחדה חמורה", על פי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (International Union for Conservation of Nature – IUCN).
כאשר התיירות משתלמת כלכלית לאוכלוסיות האפריקניות המקומיות הגובלות עם חיות הבר, הן ירצו לשמר אותן בכל זהירות יחד עם בית הגידול הטבעי שלהן.
לכן, נישה תיירותית זו הופכת למודל בר קיימא לשימור ושיפור תנאי חיות הבר בסכנת הכחדה, לצד רווחת האנשים החיים לצידן. בשנת 2017 החליטה המדינה להגדיל את המענק לאוכלוסיות הגובלות בחיות הבר מרווחי התיירות מארבע שמורות הטבע של רואנדה. מ-5% (2005) ל-10%.
40% מסך המענק מגיע ישירות לקהילות המקיפות את שמורת הטבע וולקנו של גורילות ההרים, המונות כ-400,000 איש, המחולקים ל-12 מגזרים וכפרים ברחבי צפון רואנדה. לשם השוואה, בשנת 2005 – פחות מ-20,000 דולר חולקו מרווחי תיירות וכבר בשנת 2022 הושקעו מעל 700,000 דולר בקהילות אלו.
השקעות אלו מאופיינות בפיתוח תשתיות בכפרים, תכנית שיקום והכשרה לציידים לשעבר. רשויות אכיפת חוק, פרות לחקלאים, בניית בתים, מיכלי מים, ניהול מועצות חיות בר-אדם, יצירת מחסומים פיזיים בין קהילות ושמורות, פיצויים לאובדן יבול. בכל שנה מתכנסת וועדה הנותנת הערכה מחודשת עבור הצרכים המקומיים של האוכלוסייה הגובלת בחיות הבר, לטובת שימוש המענק מרווחי התיירות.
מעבר לרווחתה הכלכלית ושיפור החיים של האוכלוסייה המקומית, ניתן היה להבחין כיצד תודעת השמירה על הטבע והחי חלחלה לכל רבדי האוכלוסייה, מה שאכן נותן תקווה לדורות הבאים.
5. טרק גורילת ההרים האישי שלי
לאחר החוויה המעצימה של חקר ברחבי רואנדה, שמתי לי למטרה לסיים את המסע שלי בצורה מאוד אישית ובלתי נשכחת.
ביום האחרון שלי ברואנדה, יצאתי מוקדם בבוקר לטרק גורילות עם עוד שבעה משתתפים (מקסימום מספר מבקרים בטרק) ביער הגשם של הפארק הלאומי וולקנו לפגוש את גור הגורילה של מר פישר – אינטארה, לתעד ולבחון מקרוב את סביבתו הטבעית, ומוקף ב-14 בני משפחתו הנקראים 'הירווה' (Hirva) שפירושו בר מזל.
עברנו דרך הכפרים וגידוליהם לכיוון השמורה, תוך חצייה בין עצי במבוק עבותים ומפגש קצר עם קופים זהובים (Golden Monkeys). לאחר כמה שעות של הליכה וטיפוס בבוץ כבד, הגענו למיקום של משפחת הגורילות הירווה, שאחד מגששי השמורה כיוון אותנו למקום, לאחר שעקב אחריהם וצפה בהם לפנות בוקר.
היינו מחויבים ללבוש מסכות, כדי שלא נדביק את הגורילות, לא רק בקורונה, אלא גם לא בהצטננות קלה שיכולה להשפיע רבות על משפחת הגורילות.
הייתי הראשון שנכנס לסבך העצים לראות את הגורילות ומיד הבחנתי בגורילה האם ובתינוק אינטארה, מחובק על ידה. ממש לידה היה בנה השני בן הארבע שהיה סקרן מאוד לגבי אחיו התינוק ומידי פעם הציק לו. אמא תמיד מצאה מקום לתת לו חיבוק חם ותשומת לב. לא רחוק משלושתם, הזכר האלפא גב הכסוף (Silver Back) מנמנם ומתמתח על מצע של עלים ולידו עוד שתי נקבות ותינוק בן שנה וחצי משתעשע בטיפוס על גבם של בני משפחתו המנומנמים, תוך כדי סקרנותו לגבי האורחים שבאו לבקר אותו ואת משפחתו. הצלחתי לתעד ולעקוב מקרוב אחר התינוק אינטארה, ועם רעמה כמו שלו, השם באמת התאים לו!
המרחק הנדרש בין המבקרים לגורילות הוא 10 מטרים ולעיתים בגלל הטופוגרפיה בה הם נמצאים, המפגש הרבה יותר קרוב. הביקור המקסימלי הוא לשעה אחת וניתן לבקר את משפחת הגורילות רק פעם ביום. הפקחים ממשיכים לצפות בהם מרחוק ולעקוב אחריהם עד השקיעה.
נדהמתי לגלות עד כמה בעלי החיים האדירים האלה רגישים לסביבתם, וכל חוסר איזון ושינוי אקלים משפיעים עליהם מאוד. לכן אפשר למצוא גורילות הרים רק בטבע ולא באף גן חיות אחר בעולם, כי הן פשוט לא שורדות.
למרות מאמצי השימור של גורילות ההרים באמצעות תיירות בת קיימא ושיתוף פעולה אזורי (עליו ארחיב במאמר עתידי) שינויי האקלים פוגעים בראש ובראשונה בגורי הגורילות. למדתי שבין 30-40 אחוז מהגורים לא שורדים עד גיל חצי שנה. סופות חול וגשם לא עונתיות עלולים להשפיע רבות על קופי-האדם השבריריים.
אעשה זאת למשימתי להמשיך לעקוב אחר התפתחותו והישרדותו של התינוק אינטארה ומשפחתו, ולעקוב אחרי יישום המודל של תיירות בת קיימא כדי לעזור לשמר אוצרות עולם – באפריקה, גורילות ההרים, ואצלנו, ים המלח.
המאמרים הבאים על רואנדה:
*דיפלומטיה סביבתית: שיתוף פעולה אזורי בין רואנדה, קונגו ואוגנדה בשימור גורילות ההרים.
*תיירות קהילתית ברואנדה – מוצר משלים לתיירות בת קיימא.
מפת רואנדה:
———————————————–
נועם בדין – צלם עיתונות מנהל עמותת ים המלח בהתחדשות ופרויקט תיירות סביבתית במזרח התיכון. בדין קיבל הכרה והוקרה ממגזין הטבע נשיונל ג'יאוגרפיק, CNN, נאס"א והמשרד לשינוי אקלים וסביבה באיחוד האמירויות הערביות ושגרירות בחריין בתל אביב.
Simon Simhon הגיב:
מתי יתחדשו הטיסות היישירות לקיגלי?