תאילנד למבוגרים: ירח מלא, אלכוהול והורמונים

מדי פעם אני מתעוררת בבוקר עם געגוע מתוק לחלב הקוקוס שנהגתי לשתות על מרפסת הבונגלו בו התגוררתי בכפר "פרדייז", הצופה למפרץ הקסום שמשני צדדיו צוקים ירוקים גבוהים. רובצת על ערסל צהוב, תלויה בין עצי הקוקוס, בזיכרוני אני לוגמת חלב בקשית מאגוז ירוק וצונן שנוקב במיוחד למעני.

רק בקופנגן הצלחתי להתמסר לתחושת חופש מופלאה, לבטלה ושלווה, ולהנאות החיים הקטנות. מיותר לציין שמדובר בגן עדן על פי כל הקלישאות המוכרות: חוף לבן ורך, עצי קוקוס צפופים, מי טורקיז ושקיעות לוהטות שצובעות את השמיים בוורוד, באדום ובסגול.

נחיתה רכה
היממה הראשונה שלי על האי לא היתה מוצלחת. זה התחיל בלילה לבן ומורט עצבים שכלל נסיעה שנמשכה 12 שעות באוטובוס מבנגקוק, שייט בן שלוש שעות במעבורת, מונית ברחבי האי ושיטוט בצהרי יום לוהט עם תרמיל כבד על הגב בחיפוש אחר חדר פנוי בחוף הדרין סנסט.

השמש הקופחת מחקה כל סימן חיים מהרחוב שהיה נטוש כעת, והבקתה ההגיונית ביותר שמצאתי הייתה מבודדת ולוהטת, ללא חלונות, נשענת על כלונסאות עץ גבוהות, הרחק מהחוף ומהציוויליזציה.
שבועיים וחצי לפני מסיבת הפול-מון האי כמעט ריק מתיירים, ואפשר עדיין להשיג חדרים טובים. וכך, בניגוד לכל ההמלצות, עברתי למחרת להתגורר בצידו השני של הדרין – בחוף "סנרייז", שם נערכות מסיבות הפול-מון המפורסמות, ואלה שקודמות להן. מרגע זה ואילך מצב רוחי הלך והשתפר – הרגשתי במרכז העניינים ומרוצה מהחיים.

איזו מין שגרה
בימים הבאים פיתחתי לעצמי סוג של שגרה שלווה, שרק ירח מלא יכול להפר. הבוקר נפתח ב-12:00 בארוחה עתירת פירות טרופיים, או לחילופין בפנקייק עסיסי ונחשק. את הזמן עד לשקיעה העברתי ברביצה על החול החם בהתמכרות לרחשי הגלים, בצפייה בטורניר הכדורעף היומי, ובשיטוטים ברחוב הראשי העמוס במסעדות, בארים, בתי קפה, חנויות, סוכנויות נסיעות ואינטרנט ובעיקר במאות מטיילים מכל רחבי העולם.

התוודעתי גם למסעדות ישראליות עם אוכל נהדר וספרים להשאלה, למסעדות המעולות המתמחות בהכנת פירות ים ודגים, ולמזנונים הפשוטים והזולים (אורז, עוף ונודלס).

התאילנדים אוהבים לחגוג. מי שהמציא את מוסד ה- הירח המלא ((Full moon, המציא גם את ה-Half moon וגם את ה-Black moon כך שתהייה סיבה לחגוג בכל ימי החודש. אותו תאילנדי המציא בוודאי גם את ה"באקט", דלי פלסטיק מלא בקרח וקשיות, שנמכר עם בקבוק רום או וויסקי, קולה ורדבול, מספיק לעשרה אנשים או לאדם אחד עם קיבולת מדהימה. ההשפעה ממשית והרסנית.

לאורך החוף פזורים עשרות מועדונים שהכניסה אליהם חינם, כל אחד בסגנון מוזיקה אחר. אם מאסת במוסיקת הטראנס דלג שני צעדים הלאה ותגיע אל רחבת ההיפ הופ של מועדון ה"קקטוס", מרכז העצבים של החוף. האלכוהול זורם כאן כמו מים, והשמחה – גדולה. כל כך גדולה עד שמופעי ג'אגלינג-אש מהפנטים שנערכים כמה מטרים מכאן, במדורות על החוף, נראים כה פשוטים, וההמון השתוי נסחף וקופץ דרך חישוק בוער ללא פחד, הולך על גחלים ומבצע לימבו-אש – כאילו היו אלה עניין שבשגרה.

לידם מתרוצצים נערים תאילנדים עם חיות המחמד שלהם – קופים, נחשים, לטאות ענק ונשרים – ומציעים ליטוף וצילום פולרואיד משותף, בעבור תשלום נאות. כמות החיות על החוף ומספר הבסטות (בגדים, תכשיטים, מחרוזות פרחים, סטיק-לייטים, ציורי גוף שזוהרים באולטרה-לייט) גדל מלילה ללילה. במקביל נרשמת עלייה תלולה ברמות האלכוהול וההורמונים.
המסיבות על החוף נמשכות עד השעות המאוחרות. בשלב זה מוכרזות אד הוק מסיבות מסתוריות המתקיימות בג'ונגל, שעניינן פטריות שונות וכדורי אקסטזי. ההמון השתוי זולג מהמועדונים שנסגרו אל דוכני הבננה לוטי (קרפ/בלינצ'ס מטוגן על פלטה, ממולא בבננות עם רוטב וניל ושוקולד) והצ'יקן קורנר (סנדוויץ' עם עוף וירקות) – מוסדות המאנצ'יז הבלתי מעורערים של קופנגן.

כשלב נוסף לבניית קליימקס לקראת הערב המרגש נערך באצטדיון המקומי טורניר תאי-בוקסינג מרגש, שמלווה בקמפיין היסטרי ונועד להזניק את רמות האדרלנין, ההורמונים והדציבלים, שבין כה וכה כבר גבוהות, לקראת הטירוף הגדול.

זמן לחגוג
ערב מסיבת הירח המלא ממשיכים לזרום אל החוף המונים. הם מגיעים מאיים סמוכים ב"טקסי בואטס" – סירות-מונית שמעבירות אותם מאי לאי, ממסיבה למסיבה. אלה ממתינות להם בסדר מופתי על החוף עד אור הבוקר.

החוף כולו עוטה חג: עשרות רמקולים מפלצתיים שחוסמים את השמש מפארים כל סנטימטר בחוף, והמוזיקה מתחלפת לה עם כל צעד מדאנס קליל, להיפ הופ מגניב, לטראנס אלים. הטירוף בעיצומו. כשלושים אלף תיירים ותיירות מכל העולם (הערכה זהירה), בבגדי ים ובצבעי גוף אולטרא-לייט, רוקדים, שותים, מדברים, מכירים, מזיעים, מפלרטטים, מתמזמזים, קורסים על החוף מרוחים בצבעי מלחמה. הצוקים המוארים בזרקורים צבעוניים ועשרות המדורות יוצרים אנרגיה פראית וסהרורית.

איזו חוויה מהפנטת ומטריפת חושים. כי מהו מצעד האהבה בבירות העולם ומהי איכות הדי.ג'ייז והמוזיקה במועדונים הכי אופנתיים, לעומת חוף הדרין בזמן ירח מלא.

בבוקר, עם הזריחה, אפשר לראות עשרות חוגגים מחוסרי הכרה מוטלים על החוף. הסירות עוזבות בזריזות, ההמון השתוי נוטש את החוף ומותיר אחריו מעט חוגגים מיוזעים, עייפים, מסוחררים, ובעיקר ערימות ענק של אשפה ובקבוקים ריקים. ערימות שמן הסתם ייעלמו בתוך כמה שעות, אז תתקיים מסיבת האפטר-פארטי הפראית לא פחות.

מי שנותר אדיש לטירוף הם הכלבים המשועממים. בלי להתרגש יותר מדי הם ממשיכים לרבוץ בהמוניהם על החוף, בתוך הגומחות הקטנות שחפרו, להשתכשך במים ולצוד דגים. זוג היפים אמריקניים בסביבות גיל שישים, עט עם שחר, מצויד בגלאי מתכות, על החול הלבן, מחפש אבידות כמו זוג נשרים מזדקן: תכשיטים, מפתחות, כסף, שעונים. אותם חפצים יקרי ערך שאבדו לחוגגים בתוך ההמולה הגדולה ולעולם לא יימצאו.