תאילנד – טיול משפחתי בשמורת קאו סוק

"את מתכוונת לשהות עם הילדות שלך בבקתת במבוק מתפרקת שצפה על האגם, שאין בה כלום חוץ ממזרן עלוב על הרצפה הרעועה, ואפילו בשביל שירותים צריך לטפס במעלה ההר?", הזדעזעו מכרים ששמעו על תוכניותי, והיו אף שהזהירו מפני פירוק התא המשפחתי. "כשיראו לאיזה תנאים של לינה את לוקחת אותם", חזתה חברתי הטובה, "הם יזרקו אותך מהבית, אני כבר מכינה לך אצלי מיטה נוספת". אבל הסתבר שהחברים טעו: לאחר שפג ההלם הראשוני, כל בני המשפחה נהנו מהחוויה המגבשת, שתיזכר לשנים רבות, והתא המשפחתי נותר חזק מאי פעם.

• מדריך מסע אחר לתאילנד
• מדריך מסע אחר לצפון תאילנד
• מדריך מסע אחר לבנגקוק

על גזע עץ בסבך הצמחייה. חוויה מגבשת שתיזכר לשנים רבות

ביקור הצפרדע

הדרך מקראבי לקאו סוק חולפת בנופים מרהיבים של מצוקים גירניים, עצי גומי וקוקוס. בדרך סיירנו במערת Tam Klang, מערת נטיפים יפיפייה שעדיין לא התגלתה על ידי המוני התיירים, שטנו בקיאקים למערות עם ציורים פרה היסטוריים קדומים, כשבדרך אנו עוברים בשייט בתוך מערות נטיפים החבויות בתוך מצוקי הקארסט ב Bor Thor, השתכשכנו במי בריכות טבעיות הנוצרות משפע מפלונים הנמזגים לתוכן בלב יער קסום ויפהפה בשמורת Thanbokkoranee ועצרנו לארוחה במסעדה תאילנדית אותנטית הצפה על הנהר.

לעת ערב הגענו לשמורת קאו סוק ואת פנינו קידמה בחום גברת נט, שמנהלת את Khao  Sok Paradise Resort. המקום מציע לינה בבתים על עץ (הגשמת חלום ילדוּת שלי וחוויה עבור הבנות) בתנאים טובים יותר מהמקובל באזור (כלומר, בלי חרקים או עקרב מזדמן בחדר, מקלחת עם מים חמים ומיטות נוחות). בנוסף לניהול המקום, היא עושה כמעט הכל: מבשלת את הארוחות הטעימות, מתאמת טיולים, ובנוסף, מגדלת שתי ילדות קטנות, שאחת מהן היא בת גילה של בתנו הקטנה. השתיים התחברו מיד והיה מדהים לראות כיצד שתי הקטנטנות מתקשרות, משחקות ומבלות ביחד בכזו הנאה, מבלי שהן מבינות מילה זו בשפתה של זו.

בית על העץ בקאו סוק פרדייז ריזורט. להגשים חלומות ילדוּת

השתכנו בשני בתי עץ עם מסדרון ודלת מקשרת ביניהם. לכל חדר סולם מדרגות המוביל אליו, מקלחת תחת כיפת השמים ומרפסת נחמדה המשקיפה אל המרחבים הירוקים האינסופיים של יער הגשם המקיף מכל עבר. אני משתהה מעט באזור המסעדה, מנסה בעזרתה של נט לתאם מדריך פרטי למסלול שבניתי ולסגור עוד כמה פרטים קטנים שעדיין נותרו פתוחים, אולם בערב העניין בעייתי: כל הגברים בכפר חוגגים את ראש השנה התאילנדי, הסונגקראן (Songkran), בבר המקומי כשהם משתכרים עד אבדן חושים… בעוד אנו מתארגנים לשינה בבקתות העץ שלנו, בוקעת לפתע צווחה של אחת הילדות מהמקלחת שחלק מתקרתה פתוחה לכיפת השמים: "קפצה עלי צפרדע ענקית והיא מוציאה לי לשון!"… גם זה חלק מהחוויה של לינה בטבע.

קאו סוק (Khao Sok) היא אחת משמורות הטבע הגדולות והמרשימות ביותר בתאילנד, עם יערות גשם צפופים, נוף קראסטי מדהים של צוקים המתנשאים מן האגם והרי גיר אדירים, סכר Ratchaphrapa המגן על אגם הטורקיז המרהיב Cheow Lan מפני הצפה, מפל מים רב-מפלסי Sip Et Chan, נהר, מערות נטיפים, שבילי טבע, מגוון בעלי חיים והפרח הגדול בעולם – הרפלסיה – הפורח בשמורה בין דצמבר לפברואר (על הרפלסיה, "הפרח המפלצתי", בכתבה הבאה).

כדי לחוות את כל היופי הזה מומלץ ביותר ללון בשטח השמורה או לצד האגם, ולא להסתפק בטיולי היום מפוקט המוצעים על ידי הסוכנויות, טיולים שמרביתם אינם מוצלחים במיוחד ומחמיצים את העיקר. האזור מציע מגוון מעניין של אפשרויות לינה ייחודיות בשמורה (או ליתר דיוק, סמוך לה), מכל הסוגים ובכל הרמות, החל מריזורט אורגני מפואר ברמת חמישה כוכבים שנפתח זה עתה וכלה בלינה באוהלים בג'ונגל, דרך מבחר מלונות וגסט האוסים, ועבור ההרפתקניים יותר – לינה בבתים על עצים. גם כאן יש לשים לב כי קיימים הבדלים משמעותיים בין בתי העץ השונים ובמיקומם. במרביתם אין מים חמים, אולם ישנם גם כאלו המציעים תנאים של מלון במרומי העץ. לילה אחד לפחות מומלץ ללון בבקתות הבמבוק הצפות על האגם (Raft Houses). התנאים בסיסיים ביותר, אולם הנוף והחוויה יותר ממפצים על כך (לפירוט אפשרויות הלינה על האגם ראו בתיבה, מצד שמאל למעלה).

מהנופים שבשבילם שווה להשכים עם ציוץ הציפורים וקריאות הקופים

בביתו של המהוט

הערה: רכיבה על פילים מסבה נזק לפילים ואינה מומלצת

בבוקר השכמתי קום לקולות היער מסביב. הילדות עדיין ישנות אולם ילדתה של נט כבר מגיעה לבית העץ שלנו כדי להעיר את חברתה החדשה, ושתי הילדות רצות יד ביד בשבילים, כאילו היו חברות מאז ומתמיד. האחת מלמדת את חברתה להטוטי חישוקים (הילדות שפגשנו כאן מפליאות בסיבובי חישוק על גופן) והשנייה מכירה לה את קסמי האייפד.

אנחנו פותחים את הבוקר בשייט חווייתי בנהר, כשבדרך לנקודת היציאה אליו אנו עוברים בתוך מערה המשמשת כמקדש מקומי, שהיום הוא מקושט במיוחד לכבוד החג. אנו מפזרים מזון לדגים מתוך שקיות שקיבלנו וצוחקים למראה המוני הדגים המזנקים לגובה מעל המים כדי לתפוס את האוכל. השייט המרהיב והשלו בנהר המתפתל חולף בנוף מרשים של צוקי ענק וצמחיית הפרא העבותה של היער. מפעם לפעם ניתן להבחין באיגואנת ענק, קופים המקפצים בין הענפים ונחשים המשתלשלים מהעצים שמעלינו. עיניו המיומנות של המשיט המקומי קולטות בעלי חיים שלנו קשה מאוד להבחין בהם, והוא מסב את תשומת לבנו אליהם באנגלית עילגת. בדרך אנו מגלים חבל טרזן המשתלשל מאחד העצים ועוצרים לקפוץ ממנו למים ולהתרענן בשחייה במי הנהר הצוננים. שייט דומה בנהר ניתן לבצע גם באבובים בתקופות בהן מפלס המים גבוה דיו.

במקדש הקופים. הקופים נוטלים בעדינות בוטנים מתוך ידינו הקפוצות למחצה

בתום השייט אנו שבים לרזורט לארוחת צהריים – עבורנו ממיטב מאכלי המטבח התאילנדי האותנטי ועבור הילדות שניצל שנט מכינה באופן מיוחד על פי הסברינו, על אף שכמובן אינו קיים בתפריט. בסיום הארוחה אנו מצטרפים לנהג הממתין לקחתנו למחנה הפילים. בדרך אנו עוברים לבקשתי במקדש קטן שבסביבתו המוני קופים, מהידידותיים ביותר בהם נתקלתי. אנו רוכשים שקיות בוטנים בדוכן סמוך ומבלים שם שעה ארוכה של הנאה וצחוקים בהאכלת הקופים. שקית אחת נחטפת מידיי בשלמותה על ידי קוף גדול המזנק ממרומי העץ. לרגע, באינסטינקט, אני מנסה להגביר את אחיזתי בה, אולם מיד נזכרת שזה לא חכם במיוחד להיאבק עם קוף פרא על אוכל, ומשחררת… מעתה אני אוחזת נכון יותר בשקיות, וכולנו נהנים להושיט בוטנים בידיים קפוצות למחצה ולהניח לקופים לפתוח אותן בעדינות וליטול את הבוטנים. קופיף קטן עושה את צעדיו הראשונים, אחר יונק בנחת בזרועות אמו. ניכר כי הקופים הללו מורגלים מאוד בחברת בני אדם ואפילו אמהות עם תינוקות בחיקן אינן חוששות להתקרב.

המשכנו למחנה שממנו יצאנו למסע רכיבה על גבי פילים, שהיה חווייתי ושונה מטיולי פילים אחרים בהם התנסינו בעבר בצפון ובקנצ'נבורי. כאן הטרק מתבצע בג'ונגל אמיתי, כאשר במהלכו הפיל צועד בתוך פלגי מים, עולה ויורד על פני גבעות בדרכים לא דרכים בתוך היער ועוצר לרחצה במפל בדרך. הילדה ואני רוכבות לבדנו על הפיל. המהוט, שבביתו נבקר מאוחר יותר, פוסע לצידנו ואינו עולה עליו אף לא פעם אחת במהלך הטיול מתוך כבוד לפיל. באזורים בהם הפיל מבוסס בבוץ בעליה או ירידה חדה, אני נתקפת בחרדה קלה מהיעדר יד מכוונת מיומנת על גב הפיל, אולם הפיל נשמע בצייתנות לכל הוראה של אדונו.

עוזרים למהוט לרחוץ את הפיל ולהאכיל אותו

לאחר הטרק התלווינו למהוט ופילו בדרכם לביתם. אנו מתיישבים מאחור בטנדר פתוח, המהוט רוכב באיטיות על אופנוע והפיל פוסע לצידו. הישיבה בטנדר פתוח בימי חג הסונגקראן עלולה להיות בעייתית מעט, שכן כמנהג המקום התושבים מתיזים זה על זה מים, ולא פעם מרוקנים דליים שלמים של מים על העוברים והשבים ועל הנוסעים בטנדרים הפתוחים… אנו מצטרפים לשמחה ומתיזים בחזרה באמצעים הדלים העומדים לרשותנו. לצדי דרכי העפר בדרך לבית המהוט נגלים לעינינו חיי היומיום של התושבים בכפר. בבית המהוט אנו מבלים כמה שעות מהנות ומרתקות עמו ועם משפחתו, כאשר הנהג משמש כמתרגם בעת הצורך. אנו משתתפים בטיפול היומי בפיל, מאכילים ורוחצים אותו בהנאה רבה. המהוט מארח אותנו ברוחב לב ואשתו מגישה לשולחן שתייה קרה, פירות חתוכים, חטיפים ושאר מיני כיבוד. על כוס קפה במרפסת אנו מרותקים לסיפורו ולומדים רבות על חייו, על פילים ועל היחסים המיוחדים בינו לבין הפיל.

המהוט הוא גם בנאי ונגר מוכשר ובנה את ביתו במו ידיו, וחלקים ממנו, כמו המעקות המרשימים שגילף מבולי עץ, עומדים בניגוד משווע לדלותו ופשטותו של פנים הבית. בפינה ניצב כלוב גדול המשמש לקרבות תרנגולים. גם למהוט בת קטנה, בת גילה של הקטנה שלנו, והשתיים מתחברות ומשתוללות ביחד ושוב מדהים לראות כיצד הקטנים עוקפים את מחסום השפה ללא קושי. בערב, כשאנו נפרדים מהמהוט ועומדים להיכנס לרכב, אנו נפעמים לגלות לפתע שלל אורות מרצדים של גחליליות במעופן מעל השדות שמסביב. היה זה סיום מרהיב ליום חווייתי ביותר.

בדרך הביתה: המהוט רוכב על אופנוע לצד הפיל

בלב האגם, במעבה היער

בבוקר אנו נפרדים בחום מנט ומפקידים אצלה את המזוודות. לטיול אליו אנו יוצאים יספיק תיק אחד גדול. אני מוודאת עם המדריך שמגיע לאסוף אותנו שיש לו פנסי ראש (הטיול כולל טרקים ממושכים בשתי מערות חשוכות, וגם ללינה באגם רצוי להצטייד בפנסים). טוב ששאלתי, כי מסתבר שאין לו. נט משאילה לנו שלושה פנסים ואנו יוצאים לדרך. בדרך לאגם אני מבקשת מהמדריך שיעצור בשוק מקומי ואנו מצטיידים שם בסנדלים עבור רפי, שסנדליו נקרעו בטרק במערה, ועבור ענבר, שנעליה נשכחו על החוף בריילי. הנסיעה לסכר Ratchaprapha נמשכת כשעה, שם כבר ממתין המשיט שילווה אותנו ביומיים הקרובים, ואנו יוצאים לשייט באגם המרהיב ביופיו. הכחול האינסופי של המים, המצוקים הגירניים האדירים המקיפים אותו והשתקפותם במים, צמחיית הפרא העבותה המכסה את גדות האגם ומטפסת על גבי הצוקים, עשרות האיים המבצבצים באגם, מכוסים בעצי היער ובצמחייה – הנשימה נעתקת למראה כל היופי הזה המקיף אותנו מכל עבר.

מכיוון שחלק מבני המשפחה השתהו יתר על המידה בשוק המקומי (מיתרונות וחסרונות הטיול הפרטי, שאינו כפוף ללוח הזמנים הקשיח של טיול מאורגן), אני מבקשת מהמדריך לערוך שינוי קל בתכנית ואנחנו עוצרים לארוחת הצהריים בבקתות הצפות Ton Toi, הקרובות ביותר לנקודת היציאה לטרק. אני מאוד לא ממליצה ללון בהן, שכן הן מהמיושנות והרעועות ביותר מבין אתרי הבקתות הצפות המצויים באגם (בסך הכל קיימים 11 אתרים כאלו וכמה סוגים של בקתות).

הבנות בסבך הצמחייה עם כובעים שהוכנו מעלים ענקיים

לאחר ארוחת צהריים במסעדה הצפה על גדות האגם ושחיה מרעננת אנו יוצאים לטרק מדהים של כארבע שעות, שבמהלכו אנו צועדים באחו מכוסה בצמחיית פרא סבוכה ונכנסים לתוך הג'ונגל, חוצים נחלים, פוסעים בתוך פלגי מים ולצדי מפלונים, מטפסים מעל בולי עץ עבותים וסלעים ומגלים פרפרים יפהפיים בשלל צבעים, פטריות ענק, איגואנות וצמחים מזנים לא מוכרים. המדריך מכין עבור הילדות כובעים מהעלים הענקיים הנקרים בדרכנו וחליל מקנה במבוק, והן צועדות במסלול הלא פשוט כמו ילדות ג'ונגל מבטן ומלידה… אפילו הקטנטונת, שהייתי בטוחה שנאלץ לשאת על הגב חלק מהמסלול, פוסעת את כל הדרך בכוחות עצמה, כשהיא מקבלת על עצמה את תפקיד המדריכה.

כעבור כשעה וחצי הליכה במסלול הקסום הזה אנו מגיעים לפתחה של מערת Tham Nam Thalu. ההליכה במערה מתבצעת בתוך מים, המגיעים לעיתים עד גובה המותניים (לילדים גבוה יותר), ובאזורים מסוימים מחייבת שחייה. המשכנו להתקדם לאורך המערה, נעזרים בפנסי הראש, כשהקטנטונת עושה את דרכה בשחייה עם המצופים או נישאת בידיים, עד שאנו מגיעים לנקיק צר שבו זורם מפל, שם יש לטפס טיפוס מאוד לא קל בעזרת חבל כנגד הזרם. אני מתחילה לטפס, אבל מגלה שהזרם חזק ביותר, כנראה בשל השיטפונות העזים שפקדו את האזור בתקופה האחרונה, ומחליטה להישמע להתרעות המדריך שבתנאים הנוכחיים מסוכן מדי להמשיך כאן. לאחר היציאה מהמערה, המשכנו לצעוד ביער כשעה נוספת עד ששבנו למזח בו ממתינה לנו הסירה, ועל רקע המראות המדהימים של האגם בשקיעה שטנו לבקתות הצפות בהן נבלה את הלילה.

הבקתה הצפה שלנו. צריך להיזהר לא ליפול לאגם דרך החורים ברצפה

לישון על המים

אכזבה מסוימת נרשמת כשאני מגלה שבמקום הבקתות החדשות שהובטחו לנו נאלץ ללון בבקתות הבמבוק הישנות והרעועות. אין מה לעשות, בשל החג כל הבקתות תפוסות ואני צריכה להודות על כך שבנסיבות הקיימות הצלחנו בכלל להשיג מקום לינה על האגם – מקום נופש החביב ביותר על המקומיים. בקתות הבמבוק בסיסיות מאוד. בתוכן מזרן, כילה, שני חלונות, וזהו. ברצפת הבמבוק פה ושם חסרים חלקים, חלקים אחרים מאיימים להישבר עם כל צעד. השירותים והמקלחת חיצוניים, וכדי להגיע אליהם יש לטפס במעלה הגבעה במדרגות עץ, שחלק משלביהן חסרים. כדי להגיע למסעדה יש לפסוע על שביל קורות עץ שחלקן אינן מחוברות או חסרות, פספוס קטן ואתה מוצא את עצמך במי האגם, שעומקו כארבעים מטר (הקטנטונת, שעדיין אינה יודעת לשחות, הסתובבה רוב הזמן עם מצופים לזרועותיה). נשמע רע? אז זהו, שלא. השהות כאן, כמו כל הטיול באגם, הייתה קסומה ולא הייתי מוותרת עליה לרגע. הארוחות במסעדה על האגם באווירה הפסטורלית, שחייה לילית במים החמימים, יופיו המדהים של האגם, הצוקים האדירים מסביבו, שמשתקפים בו בלילה לאור הירח ובעת הזריחה, שייט ספארי לילי בעלטה מוחלטת, כשהאור היחיד בוקע מהפנס שלנו, בניסיון לאתר בעלי חיים (גם אם היצור היחיד שהצלחנו לראות היה לטאה ענקית, שילוב משונה בין איגואנה לנחש, שהשתלשלה מאחד העצים), החתירה בקיאקים בנוף המופלא. כל אלה הפכו את השהות פה לחוויה שלא במהרה תישכח.

האגם בזריחה. קל להתמכר ליופי ולשלווה מסביב

בבוקר אני מקיצה מוקדם במיוחד לקול קריאות קופי הגיבון וקמה ליהנות מיפי האגם בזריחה, עת הערפילים מתחילים להתפזר והצוקים האדירים משתקפים במימיו הצלולים כבמראה. אני נוטלת לעצמי כוס קפה מעמדה בה ניתן להכין שתייה חמה חופשית במהלך כל היום ומתמכרת ליופי ולשלווה מסביב.

כולנו יוצאים לספארי בוקר בשייט, מנסים לאתר בעלי חיים ביערות שעל גדות האגם. פה ושם אנו מבחינים בקופים מקפצים בין ענפי העצים. ארוחת הבוקר שהזמנו מראש לא מלהיבה, אבל הנוף ערב לחיכנו. את השעות הבאות אנו מבלים בשחייה ובחתירה בקיאקים, ולאחר ארוחת הצהריים אני מבקשת שנשוט לקצה המרוחק של האגם, שם אנו יוצאים לטרק במערת היהלום (Diamond cave), מערת נטיפים יפהפייה שלרוב תיירים או טיולים מאורגנים לא מגיעים אליה, ולכן היא השתמרה היטב. ההליכה במערה נעשית עם פנסי ראש, מרביתה בתוך מים, אם כי הפעם מים רדודים מאוד (אך יש להיזהר מהחלקה), בין נטיפים וזקיפים, שכאשר מאירים עליהם עם פנס, הם מנצנצים כיהלומים (ומכאן מקור שמה). על תקרות המערה עטלפים רבים, שפורשים כנפיים ועפים בכל פעם שאלומת האור פוגעת בהם. בתום הטיול במערה אנו יוצאים בשייט חזרה לכיוון המזח. כשרוצים להתרענן מהחום, פשוט מבקשים מהמשיט לעצור את הסירה, קופצים לשחות באגם והחיים נראים יפים וחסרי דאגה.

מפת קאו סוק:

____

רויטל חורש – ייעוץ ובניית מסלולי טיול ייחודיים בהתאמה אישית למגוון רחב של יעדים וליווי קבוצות לחו"ל: metailimbaolam@gmail.com; revital.horesh@gmail.com

תאילנד – מדריך מסע אחר