תפריט עמוד

שפיים וחוף השרון: בלי אמא תקני לי

שתפו:

אחינו חובבי השופינג במתחם שפיים שימו לב: כמה מטרים אחרי הפקק של "צומת ספרים" תגלו שני אתרים לבילוי משפחתי שלא ירוקנו לכם את הכיס. רמז מקדים: מעורבים בזה נחש, מצוק וצ'ינצ'ילה

פורסם 1.10.13
נראה שאין אדם שלא מכיר את פקק התנועה שתחילתו בהרצליה וסופו מעט אחרי שפיים, תוצאה של התחושה הכֹּה־ישראלית שסוף השבוע אינו ראוי לשמו בלי רכישה של כמה מדפים או בריכת פעוטות מתנפחת.
מי היה מאמין שמאחורי המכוניות הגודשות את מגרשי החניה ומעבר לתורים האינסופיים בדרך לקופה מסתתרת אחת מפינות החמד המקסימות בארצנו? צריך רק לצלוח את הפקק, לפנות שמאלה בכיכר שאחרי הגשר בעוד ההמונים פונים ימינה אל המרכז המסחרי, והקסם מתחיל.

לגעת בצ'ינצ'ילה
את הטיול שלנו פתחנו שלושה, אמא ושני בנים, בפארק הזוחלים בשפיים. פארק זוחלים הוא שם מעט בומבסטי לפינת חי מקסימה ומטופחת מאוד שעיקרה זוחלים, אבל לא רק. המתחם נעים ונקי, העצים הענקיים ורשתות הצל מבטיחים שבעלי החיים והמבקרים לא יתעלפו מחום השמש, יש ספסלים לטובת העייפים ושלטים מפורטים לטובת הצמאים לידע. לִבּו של הביקור הוא סיור מודרך. המדריך שלנו הוא צחי, מייסד הפארק, והוא

נועם מלטף צ'ינצ'ילה

מפגין התלהבות ותחושת שליחות ראויות לציון. כל בעל חיים מוּצא בתורו מהכלוב, וצחי מערסל אותו בעדינות בידיו ומסביר מאיפה בא, מה מייחד אותו ואיזה נזק הסב האדם לבני מינו. אחרי שלמדנו כמה צ'ינצ'ילות הורגים כדי להכין מעיל אחד ומה כל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי למנוע את הזוועה, צחי מבקש מהקטנים להושיט ידיים קדימה. כל ילד בתורו נוגע, מלטף, מחזיק בעדינות, ובעל החיים חוזר לכלוב. המוטו של צחי הוא "לגעת זה לדעת", ואכן כל מי שרוצה נוגע, אבל בהשגחה ובפיקוח, שלא יאונה כל רע לזוחל או ליונק. אם ילד מושיט אצבע סקרנית לעינו של נחש או מנסה למשוך בזנב השממית, הנזיפה מגיעה מיד, בליווי הסברים למה זה לא נעים לחיה. הסיור נמשך כשעה, ובמהלכה גם אמא הצליחה להגניב ליטוף קטן פה ושם ונהנתה לא פחות מהילדים שרצו לדעת ולגעת עוד ועוד.

חלון לים התיכון
עכשיו הגיע הזמן לפגישה המתוכננת עם סבא חנוך שבא מחיפה עם זוגתו אילת. אחרי חיבוקים ונישוקים פנינו לחלקו השני של היום. קרוב מאוד לפארק הזוחלים נמצאת הכניסה לגן הלאומי חוף השרון, פנינה אמיתית שאפילו סבא חובב הטיולים לא הכיר. כשהשקפנו ממצוקי הכורכר על הים שנפרש מתחתנו בכל הדרו, הודינו בפה מלא שיפה פה לא פחות מבאיי יוון או בדרום איטליה.
אבל רגע, אני מקדימה את המאוחר. קודם כל נכנסים, אוספים דפדפת מידע (שאותה

עומר עם תנין תינוק

מתבקשים להחזיר בסוף) ומקדישים רגע לתכנון המסלול. אפשר לבחור אחד משלושה מסלולים: שביל המצוק שנמתח לאורך סלעי הכורכר כמה עשרות מטרים מעל הים (מסומן באדום); שביל הצבאים שחוצה את השמורה במרכזה (מסומן בכחול); ושביל האירוסים שעובר בחלקה המזרחי של השמורה (מסומן בשחור). המסלולים משולטים, נוחים להליכה ומתאימים לכל גיל. השבילים מצטלבים ואפשר להרכיב את המסלול המתאים לכם. אנחנו פתחנו בשביל המצוק, עברנו לשביל האירוסים וקינחנו בשביל הצבאים.
בהליכה מתונה – רצופה עצירות לצורכי התפעלות מהנוף, קריאת השלטים עם שמות הצמחים והתגלשויות נלהבות בדיונה תלולה – סיימנו את הסיור בתוך שעתיים נינוחות. משפחות עם ילדים צעירים מאוד שמתקשים לטפס על גבעות החמרה יכולות לוותר על השבילים שבצד המזרחי, אבל אל להן לוותר בשום אופן על שביל המצוק ועל הנופים המדהימים שנגלים ממנו.
מלבד נוף הים עוצר הנשימה, יש כאן גם צמחייה מגוונת של צמחי מדבר בצד צמחים ים תיכוניים.

לפי עונת השנה, אפשר להתפעל מפריחה של חבצלת החוף, רותם המדבר וגולת הכותרת – אירוס הארגמן. מדפדפת המידע למדנו שברחבי השמורה חיים צבאים, אבל לצערנו לא ראינו אפילו קצה קצהו של זנבנב קטן. לא נורא. התנחמנו במעקב אחרי מה שנראה לנו כעקבות של צבי.
בחורשת איקליפטוס, לא רחוק משער הכניסה, עומדים כמה שולחנות פיקניק לטובת המטיילים שהשכילו להצטייד במזון ובשתייה. אסור להדליק אש למנגל, וכך נחסך ממכרסמי הכריכים ריח העשן האופייני. המטיילים שלא כלכלו את צעדיהם בתבונה (נחשו מי?) יכולים לנסות למצוא שולחן ריק באחד מבתי הקפה החביבים ברשפון או בבית הקפה מקום בארסוף, שיתרונו העיקרי הוא קרבתו לגן הלאומי. לשם שמנו פעמינו. בשטח ירוק, שבקצהו מבצבצת פיסת ים, ניצב אוהל לבן גדול. בפתחו יש כמה מתקני שעשועים לילדים שלא מתעייפים אף פעם וכמה שולחנות למבוגרים שמתעייפים מעצם המחשבה על נדנדות ומגלשות. המקום יפה ומיוחד, האוכל פחות. עשרים דקות מאוחר יותר, כשירדנו מנתיבי איילון לכיוון רמת גן, סיכמנו שנחזור שוב. ושוב. ושוב.

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: