סוף יוני, בוקר של זהב על חולות הזהב של עיירת החוף דוביל, נורמנדי. בריזה נעימה מגיעה מהאוקיינוס האטלנטי, ועשרות שמשיות צבעוניות נטועות במרחבי החול הלבן ויוצרות תמונה מושלמת של קיץ. ברגע זה יש רק דבר אחד שראוי לעשותו וזה מה שאנחנו עושים: יושבים בבית קפה על החוף, שותים אפרול עם עוגיית סאבלה ונותנים למילים של יעל הרמלין, מדריכת טיולים אולטימטיבית, לקחת אותנו אל דוביל של קיץ 1913 – גבריאל שאנל פותחת כאן את הבוטיק הראשון שלה, ועוד מעט היא הולכת להפשיט את נשות פריז המשכשכות במי האוקיינוס במלוא בגדיהן ולהלביש אותן בלבוש ייעודי מהפכני – בגד ים! צבעו של החול הרטוב יתן לה השראה לצבע הקולקציה העתידית שלה – בז', שתתחיל להיראות בקוקטיילים של מועדון היאכטות ומסלול מירוצי הסוסים בעיר. על החוף ולאורך הסיין כבר גילו מונה, בודין וחבריהם האימפרסיוניסטים דרך חדשה לראות את העולם, והם יוצאים לצייר בטבע, כשתשומת ליבם נתונה למים, לשמיים, לאור.
חוף דוביל. הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית | הצילומים בכתבה: רוני ערן
יש עוד גלאמור באוויר של דוביל
אנחנו מביטים בתיירים שעושים סלפי על טיילת הדק האלגנטית של דוביל, ויש תחושה, שגם עכשיו, יותר ממאה שנה אחרי הקיץ ההוא של שאנל, עדיין יש פה גלאמור באוויר. ברחוב הסמוך ב-Chez Pascal, תיכף יוציאו לנו מגש עם צדפות וחצאי לימונים ויעל תדגים שיעור באכילת צדפות טריות, עוד דבר שראוי ואף הכרחי לעשות בדוביל.
מאכלי ים ב-Chez Pascal. עוד דבר שראוי להתנסות בו בדוביל
דוביל (Deauville), עיירת הנופש של הבורגנות הפריזאית, ושכנתה טרוביל (Trouville), חביבתם של הציירים ואנשי הרוח הצרפתים של ראשית המאה העשרים, הן תחנה אחת במסע היכרות מענג עם התרבות, האמנות, ההיסטוריה והנופים של נורמנדי. אנחנו עושים את הדרך לאורך הנהר על סיפון ה"סיין פרינסס", ספינת נהרות של חברת השייט CroisiEurope, שישים ושבעה חדרים וסוויטות נוחים ביותר, שלוש ארוחות ביום, שארדונה-פינו נואר-שארדונה כאילו אין מחר, שירות ידידותי וסיפון עליון עם מסדר של כיסאות נוח להעביר בהם שעה של נחת מול נופי הנהר.
על סיפון הסיין פרינסס. כשלא עוגנים ומסיירים בסביבה, אפשר להשתרע על כיסא נוח מול הנוף
הסידור הוא כזה: בכל יום עוגנת הספינה בעיר או עיירה אחרת לאורך הסיין ואנחנו יורדים לטיול עומק יבשתי. יעל הרמלין, ישראלית ילידת בורדו, שופעת ידע ומכירה כל נמל וקתדרלה בדרך, ואיציק הרמן, אדריכל בעל תואר שני בתולדות האמנות, מובילים אותנו בנועם ובבטחה בעקבות האישים והאירועים שעיצבו את נורמנדי. יהיו שם קתדרלות גותיות פנטסטיות, מלכים נועזים, בישופים קנאים, ריצ'ארד לב הארי, ז'אן דארק, והציירים הנפלאים שהנציחו את נופי החבל והטביעו חותם ענק בתולדות האמנות. יהיו גם שאנסונים, כי מהי צרפת בלי השאנסונים שלה.
נוף הצוקים של אטרטה – חביבם של אימפרסיוניסטים
עד האימפרסיוניסט האחרון
מה שהיה פעם כפר הדייגים הונפלר (Honfleur) היא כיום עיירה שובת-לב. בתיה בנויים סביב המעגן, שנבנה כדי לגונן על הסירות מסערות האוקיינוס האטלנטי וגם מעניק לעיירה את המראה הכל כך רומנטי שלה. מכאן יצא במאה ה-17 סמואל דה סמפלן אל חופי קנדה לייסד את קוויבק, והנמל הזה מילא תפקיד מרכזי בסחר העבדים שעשו את דרכם מאפריקה ליבשת אמריקה. עד היום מתחבטים שם בשאלה האם ראוי לקרוא רחובות על שמם של אישים מקומיים שסחרו בעבדים. אבל העיקר הוא הונפלר של האימפרסיוניסטים. איציק הרמן מוביל אותנו אל מוזיאון אז'ן בודין להיכרות אינטימית עם האימפרסיוניסט שהיה המנטור של קלוד מונה הצעיר, אהב במיוחד לצייר את השמיים וזכה לכינוי "מלך העננים". צלילים נוגים נשמעים פתאום באוזניות מערכת ההדרכה. נעימת הגימנופדי המפורסמת של המלחין אריק סאטי, עוד אחד מבניה המוכשרים של הונפלר, הולכת נפלא עם השקיעה בנמל.
אימפרסיוניזם ורומנטיקה בהונפלר
טיול מאורגן הוא עניין לא פשוט, בעיקר בגלל העובדה שאתה מחובר מתחילתו ועד סופו אל קבוצה של זרים וכדאי שהם יהיו אנשים נעימים ושיהיה עם מי לדבר. מטיילי "הסמינר השט" הזה של חברת בריזה שאליו הצטרפנו, הם הפתעה נעימה. גוגי ואורה מכפר יהושע, אסתר מירושלים, מרטין וזהבה מקיבוץ מגן, רחל מתל אביב וחבריהם, מתגלים כמטיילים נחמדים ותאבי דעת. הגיל הממוצע 80-70 (ויש גם בני 90 ויותר), וכולם נחושים לקרוע את נורמנדי עד האימפרסיוניסט האחרון.
"אני החילוני המוזר שעוסק במקורות היהדות, נעים מאוד", אומר ד"ר מרטין ססלר, בן 71, מרצה להוראת מחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. "אנחנו אירופו-צנטרים", הוא מסביר לי, "מתעניינים בעיקר באמנות וספרות של אירופה, והטיול המשולב הזה עם הספינה הוא יתרון לוגיסטי עצום. טיול ארוך באוטובוס מעייף מדי".
"אני אוכלת את הירושה", מצהירה רחל, שמורת טבע בת 90 מתל אביב ופרנקופילית מושבעת. "אני נוסעת בלי הפסקה. הגיל? הוא לא עושה לי שום דבר. אני לא נותנת לו!".
בנמל של הונפלר
ללה האברה (Le Havre), עיר הנמל הגדולה בשפך הסיין, אין את השארם של הונפלר, אבל יש לה ייחוד משלה. במלחמת העולם השנייה הופצצה מאסיבית על ידי בעלות הברית, ולאחר המלחמה, בבליץ של שיקום מהיר, התמלא מרכז העיר בשיכוני בטון בסגנון מודרניסטי. באופן אירוני, הזמן עשה להם רק טוב וכיום יש להם קסם מסוים של רטרו ומעמד של אתר מורשת עולמית. המוזיאון לאמנות מודרנית בעיר הוא האוסף השני בגודלו בצרפת של יצירות אימפרסיוניסטים ואיציק הרמן הופך בו כל אבן. הוא מכניס אותנו אל רזי תורת הצבע של שברוי ואל הסיפורים שמאחורי יצירות אלמותיות, למשל דמותה של ניני לופז, דוגמנית הבית של רנואר, שכיכבה בלפחות 20 מציוריו.
אשה-דג של אוגוסט רודן במוזיאון בלה האברה
בערב, בלאונג' של הפרינסס, אנחנו מפקירים את עצמנו למנה של נוסטלגיה צרפתית. מרשאל מרין, זמר שאנסונים צרפתי-ישראלי, מצעיד שם את כל הגדולים – אדית פיאף, ז'ק ברל, שארל אזנבור, איב מונטאן, ובסיום "החיים בוורוד" הנצחי של פיאף הוא מגיש ורד ליושבת בשורה הראשונה. קום איל פו.
מרשאל מרין בשנסונים שמחזירים עשרות שנים אחורה
ז'אן דארק גיבורת-על
ההיסטוריה של נורמנדי רצופה מאבקי כוח בין הכנסייה ובתי המלוכה, ואחת התוצאות המעניינות של מאבק כזה הוא ז'ומייז' (Jumièges), שרידיו הרומנטיים של מנזר, שאותו כינה ויקטור הוגו "האתר ההיסטורי היפה ביותר בצרפת". יעל הרמלין כדרכה פורשת עובדות היסטוריות מרתקות. מה דחף את ויליאם הכובש להשקיע בבנייתו והרחבתו של המנזר? זה מה שעושה מלך שנשא לאישה את בת דודתו ומשתוקק לקבל מחילה מהכנסייה. גם שארל השביעי מלך צרפת לא יעשה חשבון לאלוהים ולכנסייה ויגיע למנזר עם אהובתו אנייס סורל בחודשי הריון מתקדמים, שאף תיקבר שם בסוף.
שרידיו הרומנטיים של מנזר ז'ומייז'. ויקטור הוגו קרא למקום "האתר ההיסטורי היפה ביותר בצרפת"
אנחנו מעמיקים בדברי ימי ז'ומייז' בין שרידי הקלויסטר, חדר האוכל של הנזירים והגנים היפים. בערב לוקח אותנו איציק הרמן אל שלהי המאה ה-19 בהרצאה על פרוספריטי, עיצוב ויופי של עידן ה-Belle Époque. אחריו מדלג מרשאל מרין דור אחד קדימה עם השאנסונים היישר אל אדאמו ו"טומבה לה נז'" האלמותי, שחרך את מצעדי הפזמונים של 1963 ואת ילדותם של כמה מהנוכחים. זר לא יבין זאת. מפליגים לרואן.
לאורך כל השייט הזה מלווה אותנו הסלבריטאית הגדולה ביותר של נורמנדי בימי הביניים ובכלל – ז'אן דארק. אנחנו צועדים במעלה רחוב ז'אן דארק בואכה הקתדרלה של רואן. כאן עשתה את דרכה האחרונה עד לכיכר שבה העלו אותה על המוקד. "זה לא עזר להם", נשמע קולה הרך של יעל הרמלין, שיש לה פינה חמה בלב ל"ז'אן הקטנה". "כל הסיפור של ז'אן דארק נמשך בסך הכל שנה וחצי, ואיזה כוכבת היא היתה על במת ההיסטוריה". בכנסייה שהוקמה לכבודה במקום שבו הועלתה על המוקד היא מגוללת את סיפורה הלא יאמן של הצעירה שפיקדה על לוחמי צבא צרפת נגד הכיבוש האנגלי, נשפטה על כישוף, הומתה באכזריות והפכה לגיבורה לאומית, לקדושה רשמית של הכנסייה ולאייקון פמיניסטי.
טריו מופלא – ולאסקז, רובנס, וקראוואג'ו – במוזיאון לאמנויות יפות ברואן
במוזיאון לאמנויות יפות של רואן מחכות לנו יצירותיהם של ענקים – ולאסקז, רובנס, קראוואג'ו ויצירות פלמיות נפלאות עם סצנות מחיי ישו. אבל הדובדבן בקצפת של רואן היא הקתדרלה שלה. אנחנו צועדים בחלל הגותי העצום מקפלה לקפלה ומוויטראז' לוויטראז' על פני הוד והדר של תחרת אבן, משולבים בהיסטוריה עקובה מדם ואגדות מסמרות שיער: מפלצות, בישופים חדורי אמונה, נידונים למוות שמצילים את העיר וכמובן סיפורו של ריצ'ארד לב הארי, שלבו קבור (או שלא) בקתדרלה. לא פלא שמונה, פיסארו ואימפרסיוניסטים אחרים ציירו שוב ושוב את החזית המרהיבה שלה.
בקתדרלה של רואן
"כדאי לכם לראות את המופע האורקולי על חזית הקתדרלה", אומרים לנו בשובנו מיום גדוש אמנות, היסטוריה וגותיקה. אנחנו מתעלמים מהעייפות ומהשלכותיהן של שלוש ארוחות ויין חופשי, ויורדים שוב העירה. ההגדרה "מופע אורקולי" קטנה על מה שהוקרן שם ב-11:00 בלילה. השנה עוסק המופע בוויקינגים שכבשו את נורמנדי במאה התשיעית ובוויליאם הכובש, והוא יימשך כל הקיץ עד ספטמבר. לא להחמיץ.
שווה לחכות ללילה: המופע האורקולי על חזית הקתדרלה של רואן
חבצלות ושמפניה
השעה תשע וחצי בבוקר. המונים כבר צובאים על הכניסה לאחוזתו של קלוד מונה בז'יברני. הגן היפני עם חבצלות המים המפורסמות בשיא פריחתו. מעניין להתוודע אל מונה באחוזה שבנה לעצמו – הגן עם ערוגות הפרחים שנשתלו על פי הנחיותיו של צייר, לפי צבעים; הרומן הסוער עם אשת איש שהפכה לאשתו; האובססיה שלו להשתקפותם של אובייקטים במים; מעמדו כסלב שאפשר לו לא פחות ולא יותר להטות את מי היובל של הסיין אל גינתו הפרטית. דידייה, השומר בבית מונה, סוגר בשנה הבאה 36 שנות עבודה כאן ויוצא לגמלאות. "אני אוהב את המקום הזה", הוא אומר. "במיוחד באפריל. אז פורחים הצבעונים".
עשה לו גן. אחוזת קלוד מונה בז'יברני
בבית של מונה
סיומו של היום הזה הולם את ראשיתו. הפרינסס עוגנת בפריז והשייט הלילי מתחת לגשרים היה כל מה שאפשר לצפות משייט לאורך הסיין בליל קיץ פריזאי – מקסים ורומנטי.
שייט לילי מתחת לגשרים של פריז, סיום הולם לטיול-הפלגה על הסיין
האוטובוס שלנו (עם שירותים צמודים, Wi Fi, שקע חשמלי וכניסת USB לכל דיכפין) לוקח אותנו הבוקר לגיחה חוץ-נורמנדית – טעימה מחבל שמפיין וממוצר הדגל שלה. אנחנו עוצרים בריימס לביקור בקתדרלה, מקום הכתרתם של מלכי צרפת. החזית שלה כולה תבליטים נפלאים המספרים את סיפוריהם של קדושים, חוטאים, מלכים ופשוטי עם, וגם של מלאך מחייך אחד, שהסיבה לחיוכו לא פוענחה מעולם. בוויטראז'ים מהמאה ה-19 מפציעה דמותו של גיבור חדש – דום פריניון, הנזיר הבנדיקטיני שתרם תרומה גדולה לפיתוח השמפניה וגם המציא את פקק השעם, מה שהוביל אותנו בטבעיות לתחנה הבאה – ביקור ביקב השמפניה של שארל מיניון בכפר אפרנה, להתוודעות אל תהליך הייצור ולטעימות מתחייבות.
חזית הקתדרלה של ריימס עמוסה בתבליטים נפלאים המספרים את סיפורם של קדושים וחוטאים
היום האחרון שלנו בפריז מנוצל עד הדקה האחרונה לטעימות אמנות. מוזיאון אוגוסט רודן עם מיטב יצירותיו של הפסל, גאלרי לפאייט עם כיפת הברזל והזכוכית וגרם מדרגות האר נובו המפואר, ובית האופרה גארנייה עם התקרה המצוירת היפהפייה של שאגל. נוסעת אחת מספיקה לקפוץ לחנות יוניקלו הסמוכה לשופינג בזק הכרחי.
תקרה יפהפייה של שאגל בבית האופרה גארנייה
פרט מ"שועי העיר קאלה", מוזיאון רודן
יומיים אחרי שחזרנו מנורמנדי לקחה הנבחרת הצרפתית את המונדיאל ויעל הרמלין, שכבר עשתה שוב את הדרך עם קבוצה חדשה של תואמי מרטין, גוגי, אורה ורחל, העלתה לפייסבוק תמונות של הונפלר אחרת – שטופת המון צוהל בצבעי טריקולור. איך פספסנו. ואולי בעצם לא.
_____
הכותבת היתה אורחת של חברת בריזה ומונה טורס. סמינר שט על הסיין מהונפלר לפריז כלל 8 ימים בתנאי פנסיון מלא, הדרכה, הרצאות וערבי שנסונים. בריזה, המציינת 20 שנות פעילות, עורכת טיולים בכל העולם עם התמחות מיוחדת בצרפת.