בצעירותי דיברו על טיול לאנטארקטיקה באותה ספקנות שבה דיברו על טיול לירח. גם כשבגרתי, לו היו אומרים לי שבעתיד אזכה להיות שלוש פעמים באנטארקטיקה, הייתי חושב שמדובר בהגזמה פראית, שספק אם אגיע לשם פעם אחת, ומי בכלל צריך יותר מפעם אחת בחור הנידח הזה. אפילו בשנת 2000, כשהתחלתי לתכנן יחד עם שלומית, בת זוגי ושותפתי למסעות בעולם, את הפלגתנו הראשונה ליבשת השביעית והפראית הזאת, היו מי שמאחורי גבינו (וגם לפניו) תהו אם השתבש אצלנו משהו. גם היום טיול לאנטארקטיקה אינו שכיח. הוא דורש זמן וכסף, והזמנת מקום חודשים רבים מראש, לעיתים אפילו שנה, אבל הוא כבר איננו בגדר מדע בדיוני, ומדי שנה פוקדים את אנטארקטיקה אלפים בודדים של מטיילים מכל העולם, ובהם בממוצע כמאה מטיילים מישראל.
מדי שנה פוקדים את אנטארקטיקה אלפי מטיילים מהעולם, בהם כמאה מישראל | צילום: מולה יפה ב-12 השנים האחרונות הייתי שלוש פעמים באנטארקטיקה, ואינני מתחייב לא לשוב אליה פעם נוספת, ואני לא היחיד. אז מה יש בה, ביבשת הדרומית והמרוחקת הזאת, שהופך את הטיולים בה, לדברי כמעט כל מי שביקר בה, לטיולים המרשימים ביותר בעולם? כאמור, את המסע הראשון שלי לאנטארקטיקה ערכתי בשנת 2001. בתחילת חודש ינואר התייצבנו, שלומית ואני, באושואיה, העיר הדרומית ביותר ביבשת אמריקה, מצויידים במצלמה ובמסרטה, בהרבה דמיון ובמעט מאוד ידע, ועלינו על שוברת הקרח דרייניצן, בדרכנו למסע בן 23 ימים אל איי פוקלנד, איי ג'ורג'יה הדרומית וחצי האי אנטארקטיקה. יחד איתנו היו על סיפונה של שוברת הקרח עוד 92 מטיילים, מרביתם אמריקאים, כולם מצויידים בספרי מסע, מגדירים וציוד צילום שלא היה מבייש תערוכת צילום בינלאומית.
תחילתו של המסע באיי פוקלנד, מקבץ של כ- 770 איים אשר תושביהם הם בעיקר פינגווינים, יונקי ים ואלבטרוסים שחורי גב, וגם כ-2,000 בני אדם המתגוררים בעיירה סטנלי. איים אלה התפרסמו בעקבות המלחמה הנואלת שהתנהלה בין בריטניה לארגנטינה בשנת 1982, ואשר בסיומה החליטו התושבים, במשאל עם, להישאר אזרחים בריטיים נאמנים. איים אלה, כמו גם איי ג'ורג'יה הדרומית בהם ביקרנו מיד לאחר מכן, הם יעד נפלא ויש להם ערך מוסף גדול בהפלגות לאנטארקטיקה, וככאלה הם ראויים לכתבה נפרדת. ואז הגענו לאנטארקטיקה. אף כתבה ואף סרט טבע לא יכולים להכין לקראת המפגש עם אנטארקטיקה. משתאים ונפעמים ניצבנו מול הטבע העוצמתי, הפראי, הנשגב, מלא ההדר, וגם – האכזרי, הקשוח, הבלתי מתפשר, אשר קיבל את פנינו ביום ה- 14 למסע. את ששת הימים הבאים בילינו בין קרחונים מתנשאים לגובה של מאות מטרים ויותר, מפוסלים בידי הטבע כביד אמן, שרשרות הרים מכוסות קרח, מושבות פינגווינים עצומות, בקרבת לוויתנים, כלבי ים ופילי ים, ואלפי עופות ממינים שונים. שישה ימים ארוכים בהם השמש כמעט שאינה שוקעת, בהם ירדנו לסיורי חוף פעמיים ולפעמים אפילו שלוש פעמים ביום, סיירנו ביבשה, לאורך החופים ובתוך מערות קרח, פגשנו אינספור בעלי חיים, וככל שהפעילות מתארכת, העין אינה שבעה והלב לא מפסיק להתרחב.
הסתובבתי רבות בעולם, ואתרי טבע מרשימים אינם זרים לי – טיילתי על מורדות ההימלאיה ולאורך נהר המקונג, בסוואנות של אפריקה ובדלתא של נהר האוקוונגו, ביערות הגשם של האמזונס ובמדבר המלח בבוליביה, ראיתי את שדות הגייזרים בילוסטון, את מפלי האיגואסו ועוד, ועדיין אנטארקטיקה הפתיעה אותי. הפתיעה אותי בעוצמתה, בשלווה השורה בה, במרחביה סחופי הרוחות, בהיותה ממלכת טבע אמיתית, בלתי נגועה, ארץ בראשית, עולם אחר. ביומיים בהם הפלגנו חזרה לאושואיה כבר הרהרתי באפשרות לחזור לכאן שוב.
שמונה שנים חלפו עד שהגעגועים לאנטארקטיקה הפכו להפלגה נוספת, ובחודש ינואר 2009 התייצבנו שוב באושואיה, והפעם עלינו על הספינה אקדמיק ווילוב (Akademic Vavilov), ספינה נעימה ונוחה, מחוממת כמובן, מצויידת בסירות זודיאק ובחדר הרצאות מוקף חלונות פנורמיים, אבל אינה שייכת לקטגוריית ספינות הקרוז הגדולות והמפנקות המוכרות ממקומות אחרים בעולם. זוהי ספינה חזקה ועמידה לקרח ומתאימה להפלגות אקספדישן – הפלגות עומק גאוגרפיות, המיועדות למטיילים סקרנים ואוהבי טבע.
נופי אנטארקטיקה חיכו לנו גם הפעם מאחורי מיצרי דרייק, והם כבר היו מוכרים, אבל לא פחות מרשימים. בכל פעם שהספינה חלפה ליד קרחון צף המתנשא כמגדל גבוה מאות מטרים מעלינו, הרגשנו את עוצמתו של הטבע, מולו הרגשנו זעירים. אנטארקטיקה הכניסה אותנו לפרופורציות: אנחנו קטנטנים, אבל בכל זאת הצלחנו להגיע עד לכאן. על חלק מהקרחונים הצפים לצידי הספינה אנו פוגשים את המארחים שלנו: הפינגווינים. מאוחר יותר נגיע אל מושבות הענק שלהם ביבשה ונטייל ביניהם, מרחק נגיעה של ממש. הפינגווינים הם הצלחה אבולוציונית. מאז הפסיק האדם לפגוע בהם, החלו לשגשג, ומעשרות אלפים שנותרו הפכו למאות אלפים, וכיום כ-30 מיליון פינגווינים קוראים לאנטארקטיקה בית. הפינגווינים והדובים חילקו בינהם את כדור הארץ, הדובים שולטים בקוטב הצפוני, הפינגווינים – בדרומי. מתוך 17 מיני פינגווינים המוכרים בעולם, שבעה מינים נמצאים באנטארקטיקה והאיים סביב לה. המוכר מכולם הוא הפינגווין המלכותי, גבה הקומה, שצבעיו זוהרים בכתום וצהוב. כשאנחנו מסיירים במושבות שלהם, המונות לעיתים עד מאות אלפי פריטים, הפינגווינים סקרנים לגבינו ממש כשם שאנחנו לגביהם. הם ניגשים ממש עד אלינו, להריח, לבדוק, ולפעמים אפילו לגעת: כשאחת החברות שלנו למסע נשכבה על הקרקע כדי לצלם את תושבי המקום בגובה העיניים, ניצל אחד הפינגווינים את המצב וקפץ לה על הטוסיק. אנחנו צילמנו את שניהם.
חבריו של הפינגווין האמיץ הזה הסתפקו בלהגיע קרוב-קרוב, לגעת בעדשת המצלמה שדמותם השתקפה בה וריתקה אותם, אבל מאיתנו נמנעו.
הפינגווינים הם בעלי החיים המפורסמים ביותר באנטארקטיקה, והאחראים הראשיים ליחסי הציבור שיש לה בעולם, אבל עולם החי כאן עשיר, מגוון ומרתק, וכולל הרבה יותר מאשר רק פינגווינים: באנטארקטיקה חיים שלושה מינים של כלבי ים: כלב ים וודל (Weddel), לובודון הסרטנים (Crabeater seal) וכלב ים נמרי (Leopard seal), וגם פילי ים ודובי ים, וכמובן, כרישים ולוויתנים. בקטגוריית העופות חיים באנטארקטיקה שחפי קאלפ, יסעורי כף ויסעורי שלג, אלבטרוסים וחמסנים. ההזדמנות לראות את כל בעלי החיים האלה בבתי הגידול הטבעיים שלהם, לראות את האינטראקציה בינהם, שלא תמיד היא נעימה (למשל כשחמסן חוטף גוזל של פינגווין), אבל היא תמיד מרתקת, מעצימה את חוויית המסע.
נהניתי מכל רגע בהפלגה זו לאנטארקטיקה, מהירידות לחוף, מהתצפיות מהסיפון ומגשר הספינה, מההרצאות שהעביר צוות הספינה המורכב ממומחים בתחום – צלמים של הנשיונל ג'אוגרפיק, חוקרים ומדענים, ובתום ההפלגה נפרדתי מאנטארקטיקה, כי חשבתי שלא אשוב אליה עוד. שנה וחודש מאוחר יותר מצאתי את עצמי על סיפונה של הספינה Ocean Nova, עושה את דרכי דרומה לאנטארקטיקה. בפעם השלישית הפלגתי לאנטארקטיקה יחד עם מוטי קירשנבאום וצוות הצילום שלו, בדרכנו להכין את סרט המסע על היעד המופלא הזה. לוח הזמנים הצפוף של המשתתפים הביא לכך שלא יכולנו לצאת לדרך לפני סוף פברואר, עונת הסתיו בקוטב הדרומי. מעט חששתי לצאת בתאריך זה, אבל הנסיבות לא אפשרו אחרת, ובסופו של דבר נעניתי לאתגר.
הסתיו באנטארקטיקה הופך את אוקיינוס הקרח הדרומי לסוער יותר, ואנו פגשנו את היבשת הקשוחה כשהיא מתכוננת לחורף הארוך. הגלים היו גבוהים, ומדי פעם ירד גשם. חוזקה של הספינה והצוות המיומן גרמו לנו להרגיש בטוחים, ותכנית ההפלגה הותאמה לתנאי מזג האויר והקרח. 15 מטיילים ישראלים הצטרפו אלינו במסע זה, ובהם שולה אשר אמרה לי בסיום המסע כי היה זה הטיול היפה בחייה, והסערה היתה הסערה המרתקת בחייה. שולה היא שולמית אלוני, שידעה בחייה לא מעט סערות.
אינני יודע אם ייצא לי להגיע שוב לאנטארקטיקה, למדתי לא להתנבא. לסובבים אותי אני ממליץ לא לוותר על הפלגה לאנטארקטיקה. זה רחוק, זה יקר, יש מי שזה נשמע לו קצת מפחיד, אבל אני מבטיח לכם – זה הטיול הטוב ביותר שתעשו בחייכם. מפת אנטארקטיקה: |
דבר לא יכול להכין לקראת המפגש עם אנטארקטיקה: הטבע הפראי, הנשגב, מלא ההדר, וגם - האכזרי, הקשוח, הבלתי מתפשר. אחרי שלוש פעמים באנטארקטיקה מולה יפה משוכנע - זה הטיול הטוב ביותר שתעשו בחייכם עודכן 12.3.22 |
המסע שלי לאנטארקטיקה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 717
[name] => אנטארקטיקה
[slug] => antarctica
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 717
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 36
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )