שושלת אבוחצירא – הילולה בנתיבות

כדי להשיב על השאלה, יש לבחון את פולחן הבאבא סאלי לאור מקומה המרכזי של הערצת צדיקים בחיי היהודים במרוקו המסורתית. עלייתם של יהודי מרוקו לישראל בשנות החמישים והשישים ניתקה אותם לחלוטין מקברות הצדיקים, שנותרו מאחור, והניעה אותם לחפש תחליפים מקומיים. רבי ישראל נתפש כחוליה המקשרת עם צדיקי העבר עקב גילו המופלג לאחר עלייתו, ובעיקר משום שהשתייך למשפחת אבוחצירא המהוללה.

רבים מבני המשפחה במרוקו הוכרו כקדושים, החל במייסד האגדי של השושלת, רבי שמואל אלבז – ששמו הוסב לאבוחצירא ("אבי המחצלת") אחרי שהפליג בים, מעשה נסים, על גבי מחצלת – וכלה בסבו של הבאבא סאלי, המקובל הדגול רבי יעקב אבוחצירא (1807־1880), בן חבל תאפילאלת (Tafilalet) שבדרום־מזרח מרוקו, ובארבעת בניו (הבכור בהם, רבי מסעוד, היה אביו של רבי ישראל).

כבן למשפחה הקדושה זכה הבאבא סאלי במנה גדושה של זכות אבות – ברכה פלאית העוברת בירושה, שמכוחה ניתן לחולל מעשי נסים ולרפא חולים. ואכן, למשפחת אבוחצירא מסורת ריפוי המבוססת על ברכה שמקורה ברבי יעקב, הניתנת על גבי מים ומעניקה להם סגולות ריפוי (מכאן הזיקה בין הבאבא סאלי ובקבוקי המים הקדושים). בהתנהגותו כמיסטיקן מתנזר, שהקדיש את כל זמנו לתפילה, ללימוד ולתעניות ועם זאת נותר קשוב לצורכי הציבור, הוכיח עצמו הבאבא סאלי כיורש ראוי לזכות המשפחתית.

מהמרכז אל השוליים ובחזרה
דפוס מגוריו של הבאבא סאלי בישראל מצביע על חתירה עקבית מהמרכז אל השוליים: תחילה התגורר בירושלים, אחר כך באשקלון, ורק אז התיישב בעיר הנידחת בנגב המערבי. התרחקות זו מהמרכז הגבירה את הילת המסתורין סביב דמותו של המקובל הישיש הספון בביתו ותרמה למיתולוגיזציה שלו.

אל סגנון חייו המופתי של הבאבא סאלי, זכות האבות המרשימה שלו ופעולותיו כמרפא מכוח הברכה המשפחתית נוספו יכולת התכנון, תנופת הבנייה וכישורי השיווק של בנו – רבי ברוך אבוחצירא, המכונה הבאבא ברוך – שתרמו רבות לביסוס הקבר בנתיבות כאתר מרכזי בגיאוגרפיה הקדושה של ישראל.

בניגוד לאביו, שבהוויית חייו המצטנעת והמסתגפת ייצג את חכמי מרוקו המסורתיים, הבאבא ברוך הוא צדיק ישראלי בן זמננו. אחרי ששלח ידו בפוליטיקה, שימש כסגן מטעם המפד"ל של ראש עיריית אשקלון והסתבך בפלילים, הוא חזר לבית אביו והפך ליורש הבכיר, אך השנוי במחלוקת, של הזכות המשפחתית. סמכותי, שתלטן ומעורב, הוא מרבה לנסוע בארץ ובעולם, מגלה מיומנות רבה בגיוס כספים מחסידי המשפחה, בעיקר בחו"ל, וחותר להטביע את חותמו בנוף המקומי באמצעות בנייה מסיבית באחוזת הקבר ובקריית הבאבא סאלי.

מבנה הקבר בולט למרחוק בכיפתו הלבנה, המזכירה קברי קדושים במרוקו, וצמוד אליו בית כנסת הבנוי אבני גזית. המרחב מסביב מאורגן היטב לקליטת מבקרים רבים: מגרשי חניה, מקומות מוסדרים לאכילה ולשתייה ומשטח ענק להקמת אוהלים. בחנויות שליד הקבר אפשר לרכוש מגוון הולך וגדל של מזכרות ושל חפצים הנושאים את דמותו של המקובל הקדוש או של האתר הקדוש, בהם נרות וספרי קודש, כוסות וצלחות, שעונים ומחזיקי מפתחות, תליונים ומדליונים, תמונות ופסלונים, קלטות שמע וצפייה, הכוללות שירי שבח לצדיק ומתעדות אירועי שיא מהילולות קודמות, ובקבוקי ערק ומים, המכילים את ברכת המקום.

פארק לאומי בצורת חמסה
ההילולה השנתית מרשימה בארגונה ובאמצעים המושקעים בה. אוטובוסים, חלקם של קווים שמפעילה אגד במיוחד לשם כך, מובילים את החוגגים למקום. לבאים ברכב פרטי מוקצים אזורי חניה ענקיים בשולי העיר, והם מגיעים לאחוזת הקבר בהסעה ציבורית מיוחדת. שוק ססגוני מאורגן היטב של חפצי קודש וחול מקדם את פני החוגגים משני צדי המשעול הראשי לקבר.

בטקס הרשמי של ההילולה, המתקיים על במת הקבע המוגבהת, נוטלים חלק אישים מרכזיים מההנהגה הדתית והמדינית (בהם ראש הממשלה, שמשטח נחיתה הותקן במיוחד למסוקו), שמברכים את החוגגים. התשתית הארגונית כוללת, מלבד שירותים, תאורה חזקה, מגבירי קול ומסכי ענק שעליהם מוקרן הטקס המרכזי, גם נציגים של כוחות הביטחון, של משטרת ישראל ושל מגן דוד אדום באוהלים מיוחדים. אתר הקבר, המוכר על ידי משרד הדתות כמקום קדוש, עוצב בשנים האחרונות על ידי הקרן הקיימת לישראל כפארק לאומי בצורת אצבעות כף יד שלוחה (חמסה).

קריית הבאבא סאלי בנויה סביב ביתו המורחב והמשופץ של הרב ובולטת בסגנונה המוגרבי המהודר על רקע השיכונים חסרי הייחוד של העיר. היא כוללת ישיבה, כוללים ותלמודי תורה, נוסף למשרדים המרכזיים של עמותת הבאבא סאלי, המצוידת במיטב האמצעים לצורך ניהול פעולות חינוך, הפצת חומר על מורשת המשפחה, איסוף תרומות ושיווק אירועים. חזונו של הבאבא ברוך הוא להרחיב את הקריה עד לאחוזת הקבר ולכלול בה, בין השאר, מלון גדול לחוגגים ושכונת מגורים שתשחזר את המלאח – שכונת היהודים בארפוד (Erfud) שבתאפילאלת, מקום הולדתו של הבאבא סאלי.

הדור הבא
צמיחתו של הבאבא סאלי לדרגת צדיק לאומי ויכולתו של הבאבא ברוך לשווק את הכריזמה של אביו ולהופכה לאתר תוסס במפת הקדושה של ישראל הן סיפור הצלחה. אך ההיסטוריה הדתית מלאת התהפוכות של אתרי הקדושים בארץ ובעולם מלמדת כי הם עלולים לאבד מכוח משיכתם ואף להיעלם באותה מהירות שבה צמחו. אתרים קדושים זקוקים לטיפוח מתמיד ואינם חסינים מתחרות על תשומת לבו (וכיסו) של המאמין, הנובעת במקרה שלפנינו גם ממתחים בתוך המשפחה.

אגפים אחרים של משפחת אבוחצירא בישראל ידעו אף הם לתרגם את הזכות שהוריש להם הסב הנערץ, רבי יעקב, למשאבים ולעמדות סמכות פוליטיות ודתיות. רבי אלעזר אביחצירא, בנו הבכור של רבי מאיר (אחיו הבכור של רבי ברוך), הקים בבאר שבע מרכז רוחני־דתי, שמשך אליו פוליטיקאים ואנשי עסקים רבים ואיים על בכורת החצר של דודו. אבל הצלחתו של האדמו"ר מבאר שבע נגדעה באיבה בקיץ 2011, כאשר רבי אלעזר נרצח בדקירת סכין ללבו בעת שקיבל קהל.

הפופולריות העצומה של פולחן הבאבא סאלי הולידה נסיונות חיקוי מתוחכמים גם בנתיבות עצמה, הנהפכת אט אט למעין ורנאסי (Varanasi) בישראל. מבין אלה בולט במיוחד רבי יעקב איפרגן, "הרנטגן" מנתיבות, שהקים בעיר תשתית ארגונית ושיווקית מסועפת, המוכרת את כשריו המיסטיים ואת כוחות הריפוי שלו ביעילות ובתחכום שאינם נופלים מאלה של הבאבא ברוך.

"הרנטגן" בונה לאחור את הביוגרפיה המשפחתית שלו, מפאר את דמותו הצנועה של אביו, הבאבא שלום, כצדיק עולם, ואף הקים לו היכל קבר משיש בלב בית הקברות העירוני בנתיבות. המבנה המרשים, המזדקר כמטחווי קשת מכיפת הקבר הלבנה של הבאבא סאלי, הוא עדות לדינמיקה הסוערת ורווית המחלוקות של חיי המקומות הקדושים.

אם היה הבאבא סאלי דגם מובהק של צדיק מסורתי, הרי הבאבא ברוך מצטייר כצדיק ישראלי מודרני מובהק. ימים יגידו אם יידע להתמודד בהצלחה עם הדור הצעיר של הצדיקים מחוללי הנסים דוגמת "הרנטגן", המתגלים בשיטות הפעולה שלהם כ"צדיקים פוסט מודרנים" לעילא ולעילא.