| דורות של ילדים גדלו על סיפורה של היידי בת ההרים, הילדה המקפצת בשמחה בנופי האלפים הקסומים כשבעקבותיה דולקות שוונלי וברלי, שתי העזים של סבא שלה, יחד עם פטר הרועה, ידיד נפשה. "היידי בת ההרים", ספרה של יוהנה ספירי, הוא אמנם עלילה דמיונית, אך מי שנוטל את מקל הנדודים ויוצא לפסוע בארצה של היידי – מזרח שווייץ – יבין מיד כי הסיפור משקף נאמנה את האזור. הטיול המוצע כאן מתאים למשפחות עם ילדים מגיל 7 ומעלה (אל חלק מהאתרים אפשר לצאת גם עם ילדים קטנים יותר), ומסלולי ההליכה אינם קשים וארוכים. מעבר לכך, לא חייבים לעשות את כל ימי המסלול – כל יום עומד בפני עצמו ואפשר לבחור רק יום אחד או כמה ימים מתוך הדרך כולה. טיול זה מחייב לשכור רכב. אפשר לעשות זאת באחת מסוכנויות הרכב בנמל התעופה החביב והמסודר של ציריך, אך עדיף לשכור רכב עוד בארץ, מה שמוזיל את דמי השכירות. צלצול פעמונים באחו אינסופי מציריך (Zurich) נעקוב אחר השלטים הירוקים המכוונים לעיר כור (Chur). בשווייץ שלטי הכבישים המהירים צבועים בירוק ואילו שלטי הכבישים הצדדיים – בכחול. לפני שיוצאים מהעיר מחפשים את השלטים הכחולים ללוּצֶרן (Luzern) ולצוּג (Zug), ועולים על כביש שמלווה את נהר הסיל (Sihl). מרגע שיצאנו מציריך (ובכלל בנסיעה בשווייץ) כדאי לנטוש את הדרכים המהירות ולבחור בכבישים צדדיים, העוברים בנופים מרהיבים ומעניקים לנוסעים בהם אווירת חופש אמיתית. הכביש ממשיך מערבה לכיוון העיירה לנגנאו (Langnau), אך לפני שנגיע אליה מפנה שלט ימינה למעבר הרים קטן הנקרא אלביס (Albis). מהמעבר אפשר לשאוף ביום בהיר לא רק את אוויר הפסגות, אלא גם את נופה של ימת ציריך עטורת ההרים. ממעבר ההרים קל להבחין בשתי יחידות הנוף העיקריות של שווייץ: הרמות המרכזיות (שבהן מרוכזת מרבית האוכלוסייה) והפסגות המשוננות של הרי האלפים. בירידה חזרה לכיוון לנגנאו מומלץ לעצור בפארק האיילים הנאה והמסודר. החניה בתשלום, אך הכניסה חופשית. מלנגנאו ניסע חזרה במעלה נהר הסיל. הכביש מתפתל בינות ליער מוריק וחשוך ומוביל אותנו אל צומת כבישים גדול, שם נפנה שמאלה בעקבות השילוט הירוק לכור. ימת ציריך הולכת וקרבה אלינו, ואנחנו גולשים לכביש המהיר שפונה מזרחה. נופיהם עוצרי הנשימה של הרי האלפים בקנטון גלרוּס (Glarus) נחשפים וצונחים בעוצמה אל העמק. מכאן אפשר להמשיך מזרחה עם הכביש המהיר, אבל אפשר גם אחרת: יורדים מהאוטוסטרדה במחלף ניידרורנאן (Niederurnen), עוקבים אחר השילוט לפילצבאך (Filzbach) ומתפתלים עם הכביש בשולי ההרים. עד מהרה נפרשת משמאל הדרך ימת ואלן (Wallen) המוארכת והיפהפייה, אחת העמוקות בשווייץ. הכביש הפתלתול יורד מזרחה, מוביל אותנו אל העיירה מורג (Murg) ומשם עד לפנייה ימינה לכפר פלומס (Flums). בדרך התלולה נעפיל לבמה הררית שם שוכן כפר פלומסרברג (Flumserberg). הכפר הקטן מפורסם אמנם בתיירות החורף שלו, אך בימי הקיץ הוא עוטה חגיגיות ירוקה, מלאת צלצול פעמוני הפרות הרועות חופשי באחו האינסופי. כל מה שעולה בדמיון כשחושבים על שווייץ, על היידי הקטנה, על ההרים שהיו לה לבית, הופך לסביבה שעוטפת אותנו. את הלילה הקרוב, כמו גם את שני הלילות הבאים, כדאי ללון בכפר זה. מקום מומלץ במיוחד הוא פנסיון משפחתי קטן בשם כורפירשטיינבליק Churfirstenblick (). כאן – ובכלל לאורך הטיול – מומלץ להזמין חצי פנסיון, הכולל ארוחת בוקר וערב. זה משתלם כלכלית, והאוכל לרוב טעים מאוד. אפשר לאכול במלונות גם בלי להזמין מראש, אך התעריף שונה. לארוחות צהריים יש כמה אפשרויות: בימים שמבלים בהם יחסית הרבה זמן בנסיעה מומלץ להיכנס למסעדות קטנות בכפרים שבדרך (לרוב מדברים שם רק גרמנית). גם ליד תחנות רכבל תמצאו בדרך כלל מסעדה נחמדה. אבל הכי נעים, בעיקר אם השמש מאירה פניה אליכם, זה לקנות מצרכים עוד בבוקרו של היום במכולת או באחת מרשתות השיווק, לפרוש מפה קטנה באמצע מסלול ההליכה ולערוך פיקניק מהסרטים. זריחה מעל עמק הריין המתכון המושלם לתחילת היום בפלומרסברג: השכמה ברבע לחמש בבוקר, הליכה קצרה מהמלון ותצפית על החמה בזריחתה מעבר לעמק הריין והרי טירול האוסטריים, יחד עם שוקו חם ולחמניות טריות מרוחות בחמאה שווייצרית שמנה. בכפר פלומרסברג יש כמה רכבלים. נבחר את הארוך שבהם ונעפיל עימו אל פסגת מַשְגֵנְקָאם (Maschgenkam) שגובהה 2,019 מטר מעל פני הים. כאן, באוויר הצלול והבהיר של מרומי ההר, יש מבחר אפשרויות טיול רגליות – חלקן קצרצרות וחלקן ארוכות – שאינן כרוכות במאמץ רב. טיול כזה לדוגמה הוא לבקתה האלפינית שְפיצְמילֵנְהוּטֶה (Spitzmeilenhütte), הצופה על נוף האלפים ממרומי גובהה, 2,087 מטר מעל פני הים. השביל היוצא אל הבקתה מתחנת הרכבל של המשגֵנקָאם מסומן בפס אדום תחום בשניים לבנים (כרוב השבילים באזור) ויש גם שלטי הכוונה. בתחילתו מתקדם המסלול על קו גובה אחיד ולאחר מכן מעפיל במתינות, חוצה עמקים קטנים שמי שלגים מופשרים זורמים בהם. שלוש שעות הליכה בשביל יביאו אותנו למחוז חפצנו. הבקתה שייכת למועדון האלפיני השווייצרי (SAC) ובחודשי הקיץ היא מאוישת רוב הזמן (בעלי הבקתה מדברים רק גרמנית). כשהיא מאוישת, תוכלו לשתות בה משקאות החמים בקעריות מרק, המחממים את הגוף והנפש. מהבקתה יורדת הדרך אל פורש (Fursh), כפר שבו חווה חקלאית של איכרי ההרים בחודשי הקיץ וגם בית קפה קטן. הדרך חזרה למלון בפלומרסברג עוברת בתחנת הרכבל של פרוֹדַאלפ (Prodalp) וממשיכה משם לעוד חצי שעה הליכה בשבילי האחו. טברנה יוונית בלב שוויץ את יומנו השלישי נתחיל ביציאה מהכפר במכונית במורד הכביש אל תחנת הרכבל של טננהיים (Tanenheim), ושם נחנה. הרכבל יעלה אותנו אל התחנה של פרודאלפ, שבה אפשר לשכור אופני הרים ולרכב בדרכי האיזור. את האופניים נוכל להחזיר בתחנת הרכבל של טננהיים או בתחנת פרודאלפ ולרדת חזרה ברכבל אל המכונית שמחכה לנו. לאחר טיול האופניים מומלץ לרדת מפלומרסברג לעמק ימת ואלן ולנסוע מערבה לאורך הימה אל העיירה מוּרג. מהעיירה יוצאת סירה אל הכפר קווינטן (Quinten) פחות או יותר כל שעה בבוקר (תוכלו לברר במלון). מחיר השיט כעשרה פרנקים שווייצריים. קווינטן הוא תופעה ייחודית: כפר ים תיכוני בלבה האירופי של שווייץ, שהאקלים ששורר בו שונה מהאזור שסובב אותו ונעים יותר. בזכות אקלים זה מעטרים את מדרונות ההרים כרמים עשירים וגם כמה עצי תאנה. סמוך לנמל הקטנטן אפשר לסעוד בכפר בטברנה בסגנון יווני, ומי שמחפש שלווה אמיתית, מוזמן לבלות את הלילה בקווינטן. ליד הטברנה יש מלון שלחדריו אין מקלחת ושירותים צמודים, אך הוא יושב במיקום מדהים ממש על שפת האגם. אפשר גם לחזור למלון בכפר פלומרסברג ולצאת ממנו בבוקר למחרת לדרככם. ביתה של בת ההרים את היום הרביעי במסלול נקדיש להיידי ולסופרת שיצרה אותה. ממזרח לימת ואלן נמצאת העיר סרגאנס (Sargans) ומרחק נסיעה קצר ממנה דרומה לכיוון כור יביא אותנו לעיירת המרחצאות באד רגאץ (Bad Ragaz), שם נהגה יוהנה ספירי לבלות ולשאוב את השראתה לכתיבת ספרה. ברחובה הראשי של העיירה, לא רחוק ממלון גראנד הוטל, תמצאו את המרחצאות המרכזיים של האזור. העלות שווה לכל נפש (17 פרנק שווייצרי למבוגר ו-12 פרנק לילד עד גיל 12) והתמורה ראויה: בריכות מקוּרוֹת, בריכה פתוחה שבה מפכה מפל מים חמים וסוגים שונים של ג'קוזי. אל תוותרו על מסאז' 12 השלבים בבריכה המקורה המרכזית – עיסוי מים חמים מכף רגל ועד שכמות. בסמוך לבאד רגאץ שוכנת מיינפלד (Meinfeld), העיירה שבה לפי הספר התגוררה היידי, ובה ייהנו בעיקר הילדים מביקור בבקתת סבה של היידי וכן בבית של סבתו של פטר, המשמש כמוזיאון היידי. כדי להגיע למיינפלד יש לצאת מחניית המרחצאות, ולפנות ימינה ואחר כך שמאלה לפי השילוט לכביש המהיר. ממשיכים ישר בכביש (ולא פונים לכביש המהיר), חוצים את נהר הריין (Rhein) ונכנסים לעיירה. משנכנסנו למיינפלד נעקוב אחר השלטים לביתה של היידי – Heidi Haus. מוזיאון היידי בנוי כבית שווייצרי אותנטי המעוצב בסגנון שהיה נהוג באזור בשלהי המאה ה-19. על השיש מונחים כלים שעימם עושים גבינות ולחם, וסביב הבית משוטטות תרנגולות. מרחבת המוזיאון צועדים כשעתיים במעלה ההר, בעקבות הסיפור, אל בקתתו של סבא של היידי. בדרך למעלה יש תחנות הפעלה לילדים, ולבסוף מגיעים לבקתה ופוגשים סבא חביב בחברת שוונלי וברלי, העזים האהובות על היידי. מארצה של היידי נצא לכיוון באד רגאץ, אך עוד לפני שמגיעים אליה נוסעים לפי השילוט אל הכביש המהיר. משם ממשיכים לכיוון סנקט מרגרטן, ואחר כך לכיוון סנקט גלן (St. Gallen). ביציאה השנייה מהכביש המהיר ממשיכים לכיוון האג (Haag), ונוסעים עוד כחצי שעה לעבר כפר וילדהאוס (Wildhaus), שבו כדאי ללון. מומלץ ללון במלון Toggernburg (טלפון: 41-71-9985010), שהשירות בו מצוין ובעליו דוברי אנגלית, או בפנסיון הקטן Rosliwies (טלפון 41-71-9991192). מעל לכפר ישנו גם מלון ארבעה כוכבים בשם Alpenrose (טלפון: 41-71-9985252, אתר אינטרנט). במקומות שונים בשווייץ אפשר לבלות לילה מיוחד על מיטת קש בחוות חקלאיות. לצורת לינה זו קוראים "לישון בקש" (Schlaf Im Stroh), ולרוב מדברים בהם רק גרמנית. גם בכפר וילדהאוס קיימת חווה כזאת ששייכת למשפחת Wenk (טלפון: 41-71-9993464). ארוחות הבוקר בחווה כוללות גבינות, חמאה וריבות מעשה בית, ושטרודל התפוחים, שמוגש לעיתים בארוחת הערב, פשוט מעולה. מפל חבוי ורכבת הרים פסטורלית בעמק טוגנבורג (Toggenburg), שבו שוכן כפר וילדהאוס, יש שפע שבילים שמתאימים לטיולים. ביום החמישי נצא לטיולים באזור, למשל במפל נהר הטור (Thur). אל המפל מגיעים מכפר אונטרוואסר (Unterwasser), הנמצא חמש דקות נסיעה במורד העמק. את המכונית מחנים במרכז הכפר, בסמוך למלון סטרנן (Sternen), ופה גם המקום להצטייד בכמה מצרכים מפנקים לפיקניק. מהחניה פוסעים על השביל שיוצא מול הדואר ובולט בשלטים הרבים בראשיתו המפנים למסלולים השונים. הליכה של עשר דקות תביא אותנו אל המפל החבוי, שאל ראשו אפשר לטפס במדרגות חצובות בסלע. אחרי שחוזרים אל המכונית מומלץ לחצות עימה את הכביש ולהגיע לחניית רכבת ההרים הפסטורלית, האילטיוס (Iltios), ולהעפיל עימה ואחר כך עם רכבל אל פסגת הכזרוג (Chäserugg) לתצפית על ימת ואלן, על רכס האלפשטיין (Alpstein) שמצפון ועל עמק הריין. לא משנה באיזה משבילי ההליכה הנוחים שיוצאים מהפסגה תבחרו, אוויר פסגות זך ומעורר תיאבון יעטוף אתכם. זה הזמן לשלוף את המצרכים שנקנו בכפר ולערוך פיקניק על הדשא הרך. אם נשאר לכם זמן וכוח, מומלץ לחזור לווילדהאוס ולהמשיך מזרחה לכיוון בוכס (Buchs). כאשר נכנס הכביש ליער, נבחין בפנייה ימינה בכביש צר עם שלט המפנה אל ימת פוראלפ (Voralp), השוכנת בין ההרים. אם ממשיכים בכביש זה במעלה ההר מגיעים לבסוף לחניה שמעל לימה, מקום נחמד לפוש בו אחר הצהריים, ומשם חוזרים לישון בווילדהאוס. לחיי הגבינות שבדרך כחצי שעה נסיעה מעמק הטוגנבורג (Toggenburg) צפונה משתרע קנטון אפנצל (Appenzell), חלקו עטור גבעות מוריקות וחלקו הרים המזדקרים לעתים לגובה 2,500 מטר מעל פני הים. את יום השישי למסענו נבלה במסלולים הרגליים ובתצפיות המרהיבות של קנטון אפנצל, המפורסם דווקא בדבר אחר: בגבינות משובחות. בקנטון יש מגבנות גדולות וקטנות, אך אנו נעבור בחלקו השני של היום רק בזאת המרכזית, השוכנת בכפר שטיין (Stein). הדרך מווילדהאוס חולפת במורד העמק. בכפר נסלאו (Nesslau), נפנה ימינה לכיוון שווגאלפ (Schwagalp) ונגיע לתחנה התחתונה של הרכבל המעפיל לפסגת זנטיס (Santis), שבשל היותה הנקודה הגבוהה ביותר באיזור נשקף ממנה נוף פנורמי מדהים. מצפון לפסגה שוכן כפר אוּרְנֵש (Urnasch) שבו נפנה ימינה לכיוון אפנצל. לא רחוק משם, בצד ימין, ניצבים תחנת רכבל ואתר מגלשות הרים כיפי לכל המשפחה (כחמישה פרנקים לאדם). נסיעה קצרה מכאן מזרחה תביאנו אל העיירה הקטנה אפנצל, שבתי העץ היפהפיים שלה מעוטרים בציורים מקומיים צבעוניים. נבקר בכנסייה הקתולית הגדולה והמרשימה, נסייר בבית הקברות הצמוד והגיע גם לרחבת הקהילה הסמוכה, שם מתקבלות החלטות תושבי הקנטון פעם בשנה בחודש אפריל. מאפנצל ניסע בכביש היוצא צפון-מערבה לכיוון איריסאו (Herrisau) ובצומת נפנה ימינה לעבר כפר שטיין. הכניסה למגבנה הגדולה חופשית, אפשר לקנות בה גבינה, לאכול במסעדת הגבינות ולצפות בסרט על אופן ייצור הגבינות המשובחות של הקנטון. הביקור מעניק הזדמנות להציץ בעשרת השלבים של תהליך ייצור הגבינה, מחלב טהור ועד למוצר מוגמר. אחרי הביקור כדאי למצוא מקום נחמד לשבת בו, לנגוס בחריץ הגבינה הטעימה, לשאוף את אוויר האלפים המשכר. |