שבטה – בעקבות הנבטים

• עונה מומלצת: חורף או אביב, כשהטמפרטורות נמוכות

• התאמה: לכל המשפחה

• קושי מסלול: קל מאוד

• אורך מסלול: כ- 2 ק"מ

• משך מסלול: כשעתיים

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 16 "חולות ורמת הנגב". (מהדורה אחרונה ומעודכנת ביותר הודפסה בשנת 2007)

• הגעה מהמרכז: מבאר-שבע ממשיכים בנסיעה דרומה בכביש מספר 40 עד לצומת טללים. משם ממשיכים ישר בכביש 211 דרומה לעבר ניצנה (שילוט לניצנה, קציעות, מעבר גבול מצרים). כעבור כ- 20 ק"מ ישנה פנייה ברורה שמאלה, לעבר שבטה, נוסעים 8 ק"מ נוספים ומגיעים אל העיר העתיקה.

• שימו לב: שבטה היא פארק לאומי. הכניסה אליה אינה בתשלום, אך הביקור בה כפוף לכל נוהלי רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. העובר על החוק צפוי לעונש – במקום יש פיקוח. הסיור בעיר לאחר חשיכה אסור על פי  חוק.

הסוחרים בבשמים היקרים היו הנבטים, נוודים מחצי האי ערב, שהחזיקו בדרך בעזרת היכרותם את רזי המדבר – דרכים נסתרות ולא מוכרות, מקורות מים חבויים שהם עצמם יצרו, מודיעין ואבטחה לאורך הדרך. למעשה, הקטע המסוכן ביותר של הדרך נמצא בשולי המדבר ובסמיכות לארץ הנושבת. באזור זה היה קל יחסית לשודדים להגיע ולתקוף את השיירות, מה גם שבקטע זה הנוף הפתוח לא איפשר את העברת שיירות הסחר בתווי נסתר.

לימים, בימיו של הקיסר טריאנוס בראשית המאה השנייה לספירה, הופקע המונופול מידי הנבטים. הרומים מצאו דרכים שונות להעברת הסחורות היקרות עד רומא, ובעלויות נמוכות יותר. הנבטים, נוודים שכתוצאה מהסחר בבשמים הפכו לעם עשיר במיוחד, כבר לא יכלו לחזור אל חיק המדבר. רבים מהם נותרו לחיות בשוליו והשתלבו באימפריה הביזנטית שקמה לאחר קריסתה של רומא.

מחוץ לכנסייה הדרומית ניצב אגן הטבלה גדול, דמוי צלב

בתקופת השיא של האימפריה השפע היה כה גדול (וכנראה גם האקלים היה יותר נוח) שיושבו אזורים רבים שקודם לכן לא היו מיושבים. אחת הנקודות שיושבו הייתה שבטה, שקודם לכן הייתה תחנת משמר וחאן על דרך הבשמים והפכה עתה לעיר שחלק ניכר מתושביה היו נבטים.

אנחנו נצא לסיור בחלקה התחתון, העיקרי, של העיר (הגם שבשבתות וחגים, בימים שבהם אין אימונים בשטחי אש, ניתן לבקר גם בעיר העלית, המרוחקת ממנה מס' קילומטרים והיא ככל הנראה מקומה של שבטה הנבטית).

במסלול מעגלי קצר וקל, החולף ברחובותיה המרכזיים של העיר, ניתן לבקר בכמה כנסיות גדולות, מהן שרדו בראש ובראשונה הכתלים המזרחיים, שבהם קבוע האפסיס – הוא גומחת התפילה שבעבר ניצב בה המזבח. מחוץ לכנסייה הדרומית ניצב גם אגן הטבלה גדול, דמוי צלב, שנועד להטבלת מבוגרים בתקופה שבה תושבי האימפריה התנצרו בהמוניהם. אפשר לבקר בבתי מגורים. חלקם השתמרו על תקרותיהם וקומתם השנייה וניתן ללמוד כיצד יצרו המקומיים תקרות ישרות העשויות לוחות אבן הנתמכים על ידי קשתות בנויות וזאת ללא שימוש בעץ שלא היה בנמצא. ניתן להתרשם ממערכת הובלת המים ומכמה בריכות אגירה פתוחות, מגתות שמעידות על העיסוק החקלאי של תושבי המקום ועוד.

שבטה היא אחת מערי הנגב המרשימות ביותר. במהלך הסיור המעגלי בה ניתן ללמוד על המבנה האורבאני המרשים, על מראה הבתים וצורת הבנייה, מפעלי המים, הכנסיות ועוד.

בין השנים 1933-1935 חפרה במקום משלחת קולט (אנגלית אמריקאית). המשלחת הקימה מאבנים פזורות בשטח מבנה למגורים ולאחסון ממצאי החפירה, אלא שעם פרוץ המרד הערבי הגדול ב- 1936 נשרף המבנה על כל ממצאיו ודו"חות החפירה.

לפני 16 שנה החליטו עמי ואיילה לשקם את הבית מהריסותיו. הם עברו לכאן לאחר מאבק ממושך ברשויות וקבלת כל האישורים הנדרשים ולמעשה החיו את השממה ושמרו על המקום מפני כל התנקלות. במובנים רבים, חבה להם רשות שמורות הטבע חוב גדול. כיום הם מגדלים במקום את ילדיהם, מחזיקים במקום חדרי אירוח, מסעדה קטנה ומוזיאון קטן וישמחו לארח ולהדריך אתכם.