רשת האינטרנט: מיליוני אנשים לבד

שאלה מפות ומדריכים מודפסים ליעד ליעד, בהנחה לגולשי מסע אחר!

עורכת דין, נשות היי טק, מורות, עובדות סוציאליות. רובן לא פגשו זו את זו מעולם, אבל כולן התרגשו מאוד מהמפגש, התחבקו ושוחחו באופן ידידותי כאילו הן מכירות שנים וממשיכות שיחה שנפסקה רק לפני זמן קצר.
והן באמת שוחחו זמן קצר לפני המפגש. חלק מהנשים אמנם לא נפגשו פיזית לפני כן, אבל הן מכירות, היכרות עמוקה, אינטימית, באמצעות פורום "הורות" באינטרנט, שקיים באחד האתרים הישראליים הגדולים. הסיבה הרשמית לחברוּת בקהילה היא סטטוס האמהוּת, אבל נראה שיש כאן קשר חזק הרבה יותר. עבור המשתתפות הפך הפורום  מקום שבו הן משתפות כמעט בכל היבט בחייהן ומספרות עליו. הן מלוות זו את זו בלידות של תינוקות נוספים, חולקות דרך הפורום חוויות ובעיות מחיי היומיום האינטימיים ביותר, קשיים בעבודה, יחסים עם הבוס, בני הזוג והילדים ושאר סיטואציות מהמציאות הישראלית חסרת הרחמים כלפי אמהות עובדות.
אפשר לראות בקהילת האמהות הווירטואלית הזאת גרסה מודרנית של שבט הנשים הקדום שתמך באם צעירה, זה שכלל בנות משפחה ושכנות מבוגרות ומנוסות יותר. מחליפותיהן העדכניות אולי אינן באות לביתך ללמד אותך כיצד להיניק (יש גם מקרים כאלו), אבל הן תומכות באמצעות קשר אינטנסיבי ואינטימי בחברותיהן לקהילה ברשת, על ידי עצות ומידע, נחמה בשעת משבר, אוזן קשבת ושיתוף. התחושה היא של שותפות. שאת לא לבד. שיש מי שחולקות איתך את החוויה באופנים דומים. בהזדהות הזאת, גם אם היא טקסטואלית בעיקרה, יש עוצמה רגשית.
"המפגש הזה והפורום נותנים לי כוח ביומיום שלי", אומרת ג', עובדת סוציאלית מאזור המרכז. "זאת הפינה שלי. שם מנחמים אותי, מצחיקים אותי, מקשיבים לי, נותנים לי הרגשת שייכות. את כל המועקות שלי אני יכולה לשפוך שם, והן יקבלו. את החברות הכי טובות שלי מצאתי שם".
אני יודעת היטב על מה היא מדברת. במהלך ההריון של בני הבכור הצטרפתי לקהילה של נשים הרות, ואלו ליוו יומיומית את מהלך ההריון שלי – תקופה אינטנסיבית, אמוציונלית, שבירה. לא רק למדתי מהוותיקות ממני כל מה שצריך לדעת על פרוצדורות ההריון השונות, גם נעזרתי באותן משתתפות אנונימיות ומזדהות כדי לחדד את התחושות שלי לגבי ההריון, השינוי הגדול המתקרב לחיי וקבלתו. כמה מהן אף הגיעו לבקר אותי לאחר הלידה בבית החולים, סייעו לי להיניק, לטפל בתינוק, להבין טוב יותר את החוויה המהממת של אחרי הלידה.

המקום השלישי
יותר ויותר אנשים מנהלים בעשורים האחרונים את חייהם החברתיים באמצעות האינטרנט ומקימים עוד ועוד קהילות וירטואליות. נאורה שם־שאול, חוקרת ומרצה

קפה

בנושאי תרבות דיגיטלית, מאפיינת באתר שלה את הקהילה הווירטואלית. לדבריה, המילון למורשת אמריקאית מציע שתי הגדרות לערך קהילה: קהילה היא קבוצת אנשים הגרים בסמיכות ונשלטים על ידי אותה ממשלה; קהילה היא קבוצת אנשים בעלי עניין משותף. כשמלבישים את הערכים המילוניים על קהילות באינטרנט, כותבת שם־שאול, מגיעים למסקנה כי הסייבר ספייס הוא "מקום" לכל דבר. החוקר האמריקאי ריי אולדנבורג מגדיר את מקום התהוות הקהילה כ"המקום השלישי": המקום שאליו אנו הולכים לאחר העבודה ולפני המשפחה – כלומר הפאב שבו שותים בירה ופוגשים חברים, הכנסייה, מכון הכושר וכדומה. בשנים האחרונות קטן בהרבה מספר "המקומות השלישיים" בחברה המערבית. הסייבר ספייס הפך המקום השלישי המועדף על רבים.
רבות מהקהילות ברשת, אלה המתאפיינות בגרעין משתתפים קבוע ומתחדש ופועלות זמן רציף דיו, חוצות בסופו של דבר את גבול המסך, וחבריהן מקיימים קשרים אישיים לא רק באמצעי תקשורת וירטואליים. לרוב זה אינו מפריע להם לטפח את דמותם האינטרנטית בשיח מקביל בקהילה.
התרבות והמנהגים שפיתחה לעצמה קהילה מגובשת כזו עשויים להיראות למבקר חיצוני תמוהים, הזויים, אולי אפילו כיתתיים. באותו מפגש אמהות, למשל, הצמידה כל אחת מהמשתתפות מדבקה לדש בגדה, ובה נרשם הכינוי הקבוע שלה בפורום (במקרה זה היו הכינויים בדרך כלל "אמא של…" או ששם הילד/ה היה משולב בכינוי). כל אחת מהן

פצצה

גם קיבלה כשהגיעה דפים גדולים ועליהם סימני הבעות (ראו איורים המלווים כתבה זו) כפי שמופיעים בפורומים – מחוות שעוזרות להביע שמחה, כעס, שעמום ותחושות אחרות כשנגמרות המלים.
במהלך המפגש הן השתמשו בסימני המחוות כדי לחקות בדרך מסוימת את התנהלות הפורום ואפילו עשו משאלים בכתב העוסקים בפעילותן בפורום ובדמויות הפעילות בו, דבר מקובל בשיח פורום באינטרנט. כך, למשל, הן התבקשו לדרג במשאל טקסטואלי מי היא המשתתפת האמפתית ביותר בעיניהן, מי המצחיקה ביותר וכדומה. בכך הן אימצו למעשה את חוקי העולם הדיגיטלי למפגש המציאותי.
ייתכן שבסתר לבן הן התגעגעו באותה שעה לאינטראקציה הווירטואלית עם אותן חברות פורום היושבות לידן. נשמע פרדוקסלי? לאו דווקא. משתתפים קבועים בקהילות מכירים את התחושה הזו, שבה חוויה מציאותית, המתרחשת מחוץ למדיום האינטרנטי, נראית חלשה יותר בעוצמות הרגשיות והאינטימיות שלה. רבים מהם מתארים את תחושת הניפוץ כאשר פוגשים חבר לאינטרנט במציאות. אחת הדרכים להפגת המבוכה היא להמשיך במעין שיחת אינטרנט בנושא שבו נפסק הדיון הדיגיטלי או על הווי הפורום, שבו, תחת חסות הכינוי והגנתו, יש חופש רב יותר, המאפשר דווקא אינטימיות שוברת מחיצות.

מהמחשב למיטה ובחזרה
על הגבולות המטושטשים המאפיינים קהילות ותיקות ומבוססות אפשר ללמוד מהמקרה של משתתפת בפורום "משפחות חד הוריות", שנסעה באישון לילה 300 קילומטר על מנת לעזור למשתתפת אחרת בפורום, שנקלעה למשבר אישי פיננסי חריג. או מהמקרה של זוג משתתפים בפורום של קהילת "סקס אחר" באתר תפוז – פורום ותיק ועסיסי, שבו קהילה קבועה מתדיינת בנושאי סקס בלתי שגרתי, בלי צנזורה. השניים ניהלו בפורום התכתבות ממושכת, החליטו לממש, נפגשו, צילמו את מהלך המפגש ביניהם ופרסמו אותו בפורום בסדרה של

תמונות נועזות במיוחד, לרווחת חבריהם לקהילה. מבחינתם, נוסף לאקט אקסהיביציוניסטי, היה זה מהלך טבעי, שהעניק סיפוק גם בממד האישי וגם כמשתתפים התורמים לקהילתם חוויה ונושא לדיון; ואכן התלקח דיון שעסק בהם במשך שבועות ארוכים.
קהילות שעוסקות בתחביבים אחרים יוזמות לעצמן פעילויות שמתאימות לאופיין: פורום "מכוניות" נפגש מדי שבת לקארטינג מכוניות. פורום "אימוץ", מבלה מדי שישי באחד מחופי הארץ בחברת הילדים. פורום "אמנות" קיים תערוכת ציורים פתוחה לקהל, ופורום "מוזיקה ישראלית" יצא מהאנונימיות הממוחשבת וקיים מפגש שבו השתתפו דמויות מוכרות שעוסקים בהן בפורום מדי יום, למשל הזמר והמלחין חמי רודנר, משתתף קבוע בפורום.

רוני לא גרה כאן יותר
התקשורת הדיגיטלית האנונימית מאפשרת למשתתפים בה להמציא את עצמם מחדש, לטוב ולרע – להעניק לעצמם לא רק כינוי אלא גם פרטים ביוגרפיים ואישיותיים שלא תמיד משקפים את המציאות. לקורא מהצד נראית האפשרות הזו מעשה של שקר ורמייה, אבל בחוקי המרחב האינטרנטי מנהגים אלו שכיחים

שטן

ומקובלים, ואף ייתכן שהם הסיבה המרכזית להתמכרות לתקשורת מהסוג הזה.
באפשרות לברוא את עצמך מחדש טמון חופש עצום עבור המשתתפים. במקרים מסוימים, דווקא בשל חוקי המשחק ברשת, חופש זה מתקן דפוסים חברתיים ואפילו בורא אותם מחדש. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא של אנשים ביישנים, בעלי חרדות חברתיות. אותם אנשים שבכיתה, בתנועת הנוער, במסיבות, היו פרחי קיר אילמים יכולים להפוך בפורום לפעילים במיוחד ואף למנהיגים בעלי סמכות בדינמיקה קהילתית.
אבל לפעמים זה עובד אחרת: אנשים בזהות בדויה יכולים לנצל את המשתתפים המתקשרים אל דמותם מבחינה רגשית, לפגוע בהם ואף לאיים על רוחה ועל קיומה של הקבוצה שבה הם פועלים. קחו למשל את המקרה של "רוני", שפורסם לאחרונה.
"רוני" השתתפה במשך כשנה בפורום "סרטן" ב־Ynet. היא סיפרה שהיא רופאה אונקולוגית לילדים המתגוררת בניו יורק וחולת סרטן בעצמה. רוני תפסה מקום מרכזי בלבם של חברי הפורום בזכות כתיבתה הרהוטה, הרגשית והחושפנית על שלבי מחלתה. אנשים שביקרו בפורום באופן קבוע נקשרו אליה ופיתחו תלות חזקה בסיפורה

צחוק

ובנחמה הגדולה ששאבו ממנה ברגעים קשים. בשלב מסוים הגיעה אל חברי הפורום הבשורה הנוראה כי רוני הלכה לעולמה.
את האבל על מותה הם ציפו לקיים באופן המוכר להם – לשלוח פרחים, לנחם את משפחתה. אבל כשבוע לאחר מותה נחשף בפורום כי רוני היתה למעשה יציר דיגיטלי בדיוני של חברה אחרת, שלא קיבלה די תשומת לב מחבריה לפורום.
קשה לתאר את עוצמת הזעם, העלבון ותחושת הערעור שחשו חברי הפורום כאשר גילו שהדמות שאיתה ניהלו מערכת יחסים אינטימית במשך שנה היתה מומצאת. אחדים מחברי הפורום נטשו אותו בשל משבר אמון ופגיעה אישית. אחרים החליטו לנהוג בדרך שונה: הם החליטו שאת האבל יקיימו בפורום עצמו. הם החליטו להתאבל ולזכור את דמותה הדיגיטלית של רוני כאילו היתה אמיתית ולנצור אותה כפי שתמיד היתה בשבילם – חיונית, שנונה, רגישה. אחת משלהם.

___

תודה ל־ynet.co.il ול־walla.co.il על הרשות להשתמש בסימני המחוות של אתריהם