מרק סמית זכה בפרס על "התרומה האישית הגדולה ביותר בשנת 2006 לתיירות אחראית". ברוב הפרסים מסוג זה זוכות רשויות לשימור טבע וגופים שעוסקים בתחום האקולוגיה. סמית, שלא קשור כלל לנושא הסביבתי, זכה בפרס בזכות אתר אינטרנט שהקים. האתר מספק מידע על נסיעות ברכבת. סיפורו של סמית, שנמצא באמצע שנות הארבעים לחייו, נשוי, אב לשני ילדים ומקצוען בתחום הרכבות שמצא עצמו לפתע בקו החזית הסביבתית, מעיד על הפריחה הגדולה לה זוכות הרכבות. לאחר שבמשך כמה שנים נדמה היה שחברות התעופה הזולות דוגמת "ראיין-אייר" ו"איזיג'ט" פוגעות בחברות הרכבת התהפכה לאחרונה המגמה. הנתון שמרק סמית הכי אוהב פורסם בידי חברת הרכבות הצרפתית: הנסיעה ברכבת מפריז לפרפיניאן, בקצה הדרומי של צרפת, ליד גבול ספרד, נמשכת חמש ורבע שעות. הטיסה נמשכת שעה ורבע ובכל זאת חצי מן הנוסעים העושים את הדרך הזו מעדיפים בימים אלה לנסוע ברכבת ולא לטוס. הסיבות לכך רבות: פחד מטיסה, העדפה של נסיעה נינוחה על פני תורים בשדה התעופה, ניקיון אקולוגי אבל בעיקר – חישוב לוח הזמנים. בגלל העיכובים הרבים בטרמינלים ובטיסות אין הבדל בזמן ההגעה. שני נוסעים שייצאו יחד מן הבית בפריס, האחד יטוס והשני ייסע ברכבת, יגיעו יחד ליעד בפרפיניאן. לדברי סמית זו הוכחה טובה לעתיד הוורוד של הרכבות המהירות באירופה. הוכחה נוספת סיפק לאחרונה איל התעופה ריצ'רד ברנסון, בעליה של חברת התעופה וירג'ין, שקרא לאזרחי בריטניה להפסיק לטוס בטיסות פנים ארציות, כדי לסייע לצמצום הנזק הסביבתי שגורמת התעופה. ברנסון, אחד האנשים המפורסמים בבריטניה, צוטט כך: "טיסות פנים מסבות נזק סביבתי כפול מזה של טיסות בינלאומיות, מה גם שקיימת להן חלופה ידידותית לסביבה – נסיעה ברכבת". ברנסון, כדאי לזכור, מחזיק מלבד הבעלות על חברת התעופה גם בחברת הרכבות וירג'ין רייל הבריטית, כך שלא יסבול הפסדים קשים מן האמירה המפתיעה. מרק סמית עזב בשעתו את הלימודים באוקספורד כדי להצטרף למה שהוא מכנה "הקרקס" של עולם הרכבות הבריטי. הוא ניהל את תחנת צ'רינג קרוס בלונדון, ולאחר מכן ניהל את מחלקת שירות הלקוחות בשתי חברות רכבות בריטיות. בהמשך הוא עבד בלונדון עבור חברה ממשלתית, שעוסקת בתמחור ובקביעת תעריפי הרכבות במדינה, והיום הוא מקדיש את כל זמנו לאתר האינטרנט שהקים. האהבה הגדולה שלו היא נסיעה ברכבות. בעשרים וחמש השנים האחרונות חצה את אירופה, אסיה ואמריקה בקרונות רכבת. במהלך הנסיעות הופתע בכל פעם מחדש לגלות כמה זה פשוט ונוח וכמה מעט אנשים יודעים על כך ובוחרים בדרך הזו.
כדי להפיץ את הידע שלו הקים סמית בסופי שבוע ומחוץ לשעות העבודה את האתר "האדם במושב 61". לדבריו זה אתר אישי, תחביב ולא עסק, שנועד לעזור למי שרוצה לנסוע ברכבות וכל המידע בו מוענק חינם. השם המוזר של האתר מעיד על בעליו: מושב מספר 61 נחשב, מסביר סמית, מושב טוב ברכבות שנוסעות ברחבי אירופה. בדרך כלל זה מושב יחיד, ליד חלון, שמולו יש שולחן מתקפל ונוח. כך הוא הכי אוהב לנסוע. האתר שהקים סמית פשוט. כל שצריך לעשות הוא להקיש את היעד. שניות לאחר מכן מופיעה על המסך תוכנית מפורטת, שכוללת לוחות זמנים ומחירים. "חברות רכבת רבות" מסביר סמית "הן חברות לאומיות ולכן מפרסמות מידע רק לגבי נסיעות בתוך המדינה שלהן. כיום, בייחוד באירופה, זה חסר משמעות. האתר עוזר למשתמשים לתכנן בקלות מסע בין ארצות. זה סוגר פער שנוצר ומשלים צורך בסיסי." אלטרנטיבה זולה, נוחה ומעשית לטיסות לדברי סמית בשנים האחרונות חל גידול המשמעותי ביותר בנסיעה ברכבות, וגם מספר הגולשים באתר זינק. השאלות שמופנות אליו מעידות על שינוי איכותי: רוב הפונים מסבירים שהם מעדיפים לנסוע ברכבת מסיבות סביבתיות. רכבת אינה פולטת גזים רעילים, אינה תורמת להתחממות כדור הארץ ואינה
מעוררת רגשות אשמה בקרב המשתמשים. "הם מחפשים אלטרנטיבה זולה, נוחה ומעשית לטיסות קצרות" מסביר סמית. הדבר המפתיע ביותר לדבריו הוא העובדה שמדובר בתנועה עממית לחלוטין. "רשויות הרכבת השונות לא עשו כמעט מאומה כדי להדגיש את ההיבט הסביבתי של שימוש ברכבות בשנים האחרונות" הוא אומר. "מדובר בתנועה שבאה מלמטה ועולה למעלה". הפופולריות העכשווית של הרכבות נובעת לדבריו מסיבות שונות: "הבסיס לכך הוא שינוי בגישה. התפיסה הישנה שראתה בטיסות פעילות זוהרת ונחשקת השתנתה לחלוטין. טיסות נתפסות כיום כדבר מתסכל ומעורר מתח. רבים רואים בהן עדיין רע הכרחי, ותוהים האם זה באמת הכרחי. לגבי ההתלבטות אם לנסוע במכונית או להעדיף את השימוש ברכבת יש לסמית תשובה ברורה: "מכוניות נהדרות אם אתה רוצה לבקר באזורים נידחים, אבל אף אדם שפוי לא ייכנס לעיר גדולה עם מכונית מרצונו החופשי. זה סיוט. הרכבת מביאה אותך עד למרכז העיר במהירות ובקלות גדולה. טיסה לא רק מזיקה לסביבה. היא מזיקה בעיקר לחוויית הביקור בערים אירופיות. מגובה שלושים אלף רגל לא רואים מאומה מן הנוף. לא חווים את חוויית המסע. חשוב לזכור שטיסה כרוכה במרתון שכולל בילוי באוטובוסים שנוסעים לשדה התעופה ושהות ארוכה בטרמינלים צפופים. כל נסיעה שנמשכת ארבע שעות ברכבת עדיפה על פני טיסה שנמשכת שעה. זה מכסה חלק גדול מהטיסות הפנים יבשתיות באירופה. וזה מבלי להזכיר אפילו את המתח שכרוך בביקור בשדות תעופה ובמטוסים." המספרים שנוקב סמית מעידים על השינוי שחל בשנים האחרונות. עד לא מזמן מספר הקסם היה שלוש שעות. כלומר אם הצלחת להגיע ברכבת מיעד אחד לאחר בשלוש שעות, פירושו שמוטב להעדיף נסיעה ברכבת על פני טיסה. כיום נוקבים אוהבי הרכבות במספרים גבוהים הרבה יותר. הבדיקות הבטחוניות בשדות התעופה באירופה החמירו ואיתן מתמשך זמן השהות בטרמינל. "גם נסיעה שנמשכת ארבע או אפילו חמש שעות ברכבת" מסביר סמית "מהירה יותר מטיסה שנמשכת שעה או שעה וחצי. הטיסות נעשות איטיות יותר והרכבות מהירות יותר. כאשר נסיעה מפריס לפרנקפורט ברכבת נמשכת ארבע שעות וארבעים וחמש דקות, זו התלבטות. כאשר נסיעה מפריס לבזל נמשכת רק שלוש וחצי שעות, אין אפילו טעם להתלבט." כאשר הוא נשאל מהן המדינות שבהן הכי כדאי לנסוע ברכבות הוא מונה רשימה ארוכה שכוללת את כל מדינות אירופה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה, סינגפור, מלזיה, תאילנד, וייטנאם, סין, יפן והודו. המקומות שבהם כדאי לדבריו להימנע מנסיעה ברכבות הם בעיקר באמריקה הדרומית. המסלולים אמנם מרתקים אבל התיאום בין הרשתות הבינלאומיות השונות איום ונורא. היסטוריית הנסיעות האישית של סמית מרשימה מאוד. הוא כבר נסע ברכבת מלונדון למוסקבה ומשם למונגוליה, לבייג'ין ולהונג קונג. בנסיעה אחרת נסע ברכבת מלונדון לאתונה ומשם המשיך לאיסטנבול, לדמשק, לרבת עמון ולפטרה. נסיעה מרשימה לא פחות הייתה ברכבת הטרנסיבירית מלונדון לוולדיווסטוק ומשם לטוקיו. |
רכבות הן הלהיט הכי חם עכשיו. מרק סמית, שהקים אתר בשם "האיש במושב 61" נחשב למקור מצוין למידע, עצות ותובנות על מסע הרכבת הגדול שהכי כדאי לעשות. כל המידע שרציתם – עכשיו כאן עודכן 2.9.17 |
Array
(
)