ריו דה ז'ניירו: חופי העיר

כשמסתובבים בחופי ריו קל להבחין בתשוקה של הברזילאים לחיים. כל דבר הוא סיבה לעוד מסיבה – עוד בירה, עוד סמבה. גם הסגידה לגוף המושלם ניכרת: המוני קריוקס עוסקים בפעילות גופנית בחוף. משחקים כדורגל, כדורעף או שילוב של שניהם שנקרא פוּטֶווֹלי (futevôlei), חובטים במטקות, מדוושים באופניים, מחליקים ברולר בליידס או עושים ג'וגינג בנתיבים המיועדים לכך או בכביש הצמוד לחופי קופאקבנה (Copacabana) ואיפנמה (Ipanema), הנסגר לתנועה בימי ראשון ובחגים. בימים אלו, כמעט תמיד עובר בכביש מצעד ססגוני ורועש. לקראת הקרנבל מתרבים המצעדים, וההמון מצטרף לרוקדים ו"מתדלק" בבירות מדי פעם.

החופים הטובים בריו הם אלו שפונים לאוקיינוס. פלמנגו (Flamengo) ובוטפוגו (Botafogo) הם אאוט. הם פונים למפרץ גוואנברה (Baía de Guanabara), מזוהמים מאוד ואינם אטרקטיביים, למרות הנוף הנהדר הנשקף מהם. קופאקבנה, לבלון (Leblon) ובעיקר איפנמה הם אִין. בסקירה שלי אתמקד בציר קופאקבנה-ארפואדור-איפנמה, שהוא האהוב עלי ביותר.

קופאקבנה: יש יפים ממנו, אין יפים כמוהו
זהו החוף הברזילאי המפורסם ביותר בעולם. ופרסומו בא לו בצדק. יש בברזיל עשרות חופים יפים יותר מקופאקבנה, אך בקופה (כך קוראים לו המקומיים) יש משהו ייחודי.

החוף מתחיל ברובע למי (Leme), ונמשך לאורך ארבעה קילומטרים וחצי. שלטים הנקראים פוסטוס (Postos) מסמנים אותו לאורכו וממשיכים דרומה אל החופים שאחריו.

פוסטו 1, שנמצא בלמי, הוא תחילתו של חוף קופאקבנה. זוהי נקודה יפהפייה החולשת על חוף קופאקבנה כולו. פוסטו 2 כבר נמצא ברובע קופאקבנה, קרוב למלון Copacabana Palace, המפורסם והיוקרתי ביותר בעיר. חוף קופאקבנה ממשיך עד פוסטו 6, נקודת מפגש מפורסמת של דייגים שאף נתנה את שמו למקומון בריו, אם כי השלט עצמו – פוסטו 6 – לא קיים.

לכל אורכו של החוף אפשר לראות מצעד מגוון ובלתי פוסק של אנשים: תיירים עשירים, מקומיים עשירים קצת פחות, משפחות, זוגות, תרמילאים, הומלסים, היפים, יצאניות שמחפשות קליינטים, נערים ונערות שמחפשים סטוצים. התיירים מצלמים הרבה, תמיד נשרפים בשמש ומנסים להימנע ממגע עם ההומלסים. המקומיים נהנים מהשמש, מסתלבטים על התיירים ושרים ומנגנים סמבה (קצת בשביל הנשמה, קצת בשביל התיירים, כדי להרוויח דולר או שניים). המשפחות עושות על האש, הזוגות אוהבים, המבוגרים משחקים קלפים, הצעירים משחקים כדורגל, עוברים בתחנות הכושר על החוף, קצת מתח ובטן, ומתחילים עם בחורות. אלה, מצדן, עסוקות בלהגיע לדרגת השיזוף האופטימלית ובלרכל.

ההומלסים אוספים פחיות שתייה ובוחנים את הערנות של התיירים, ההיפים מנסים למכור תכשיטים מעשה ידיהם או קעקועי חינה זמניים (הנקראים Henna), היצאניות מחפשות ובדרך כלל מוצאות קליינטים, בעיקר באזור פוסטו 4, שם לא נדיר לראות בחורות צעירות וחטובות מורחות שמן שיזוף לתיירים מבוגרים.

ארפואדור: גלשנים ושקיעה
פוסטו 6 הוא, כאמור, נקודת הסיום של חוף קופאקבנה, וכדי להגיע לחוף הבא – ארפואדור (Arpoador) – הולכים ממנו מערבה ברחוב Francisco Otaviano, ופונים שמאלה בפארק הקטן גָרוטה דה איפנמה (Garota de Ipanema, "הנערה מאיפנמה"), שיורד עד לחוף. חוף ארפואדור קטן מאוד, ונקרא גם חוף השטן (Praia de Diabo) – כינוי שניתן לו הודות למזגו הסוער, המושך בעיקר גולשים.

בצדו האחד יש בסיס צבאי, שהכניסה אליו אסורה, ובצדו האחר מכסים את רצועת החול סלעים גבוהים. אפשר לטפס עליהם, להביט מערבה ולראות את חופי איפנמה ולבלון לכל אורכם; או צפונה, לעבר שכונת קופאקבנה והר פאו דה אסוכר (Pão de Açúcar, "לחם הסוכר"), וביניהם, משקיף על כולם תמיד, הפסל "ישו הגואל" בהר קורקובאדו (Corcovado).

מלבד גולשים מגיעים לחוף ארפואדור גם רבים מתושבי הפאבלות (שכונות העוני), שקופצים לים מהסלעים, מטפסים וקופצים שוב. חוף ארפואדור הוא מקום מצוין ליהנות מסופו של היום – השקיעה כאן מקסימה.

איפנמה: להתעדכן באופנת בגדי הים
פוסטו 7 נחשב עדיין חלק מארפואדור, וסמוך אליו, בפוסטו 8, מתחיל חוף איפנמה. חלק זה של החוף הוא מעוזם של הגייז בריו, ויעידו על כך הדגלים הצבעוניים הרבים. והנה הגענו לרצועת החוף הכי אינית בריו: פוסטו 9. אזור מפוצץ תמיד, קהל נאמניו מגיע מהרבעים העשירים יותר של העיר. לא קל למצוא כאן פיסת חול פנויה – צעירים וצעירות, האנשים היפים של ריו, מצטופפים כאן בהמוניהם, וכולם מטופחים: הבחורות בבגדי הים האופנתיים ביותר (לא רק חוטיני), והבחורים בבגדי ים זעירים ובחזה חלק משעווה. נראה שכולם מכירים את כולם, ובדרך כלל יושבים בחבורות של כמה אנשים.

בניגוד לסמבה שמנגנים בקופאקבנה, פה נשמעת לרוב מוזיקה אלקטרונית. החלוקה לאזורים בחוף – בהתאמה לקהל הפוקד אותם – היא ברורה הרבה יותר. באזור זה של חוף איפנמה תוכלו גם לדעת אילו מסיבות מתוכננות לימים הקרובים: בחורות עוברות בחוף ומחלקות הזמנות למסיבות ולמועדונים (לא בחינם). פוסטו 9 התמלא כל כך באחרונה, שקהל נאמניו החל לפלוש לפוסטו 8 ולפוסטו 10 הצפופים פחות.

לאחר פוסטו 10 מסמנות התעלות הקרויות ז'רדים דה אלה (Jardim de Alah) את תחילתו של חוף לֶבּלון. רצועת החול צרה יותר, והחוף קצת יותר מלוכלך. בהמשך, דרומה משם, נמצאים החופים סאו קונרדו (sao conrado), בארה דה טיז'וקה (Barra da Tijuca), שנקרא בקיצור בארה, ורקרֶיוֹ דוס בַּאנדֵיראנטֶס (Recreio dos Bandeirantes), שבפי המקומיים מכונה פשוט רקרֶיו. מעבר להם נמצאים החופים הרחוקים יותר פראיניה (Prainha) וגרומרי (Grumari). אלו חופים שקטים ונקיים יותר, אך חסרים את האנרגיות של קופאקבנה ואיפנמה. בדרך כלל גם קשה יותר להגיע אליהם בתחבורה ציבורית (בעיקר לשני האחרונים).

לעומתם, חופי קופה ואיפנמה נהנים מרשת צפופה של קווי אוטובוסים העוברים לידם. הרכבת התחתית מגיעה רק עד קופה, בערך באזור פוסטו 2, אך בעתיד ייפתחו שלוש תחנות נוספות, ואפשר יהיה להגיע בתחתית עד לאיפנמה. הרכבת התחתית אינה פועלת בימי ראשון ובחגים לאומיים. אוטובוסים, וכמובן מוניות, יש תמיד.

אוכל, שופינג וסרט בחוף
בחופים מוכרים הכל, החל בשתייה קלה, בירות וקאיפיריניות, דרך מאפים וסנדוויצ'ים ועד גלידות (שבעה כדורים בריאל אחד) וארטיקים מייצור ביתי, הנקראים פיקולה (Picolé). שמני שיזוף, בגדי ים, חצאיות, שמלות, כובעים, משקפי שמש, אבטיח, אננס, סלט פירות, קוקוס, חטיפים הנקראים גלובו (Globo) ותה קר הנקרא מצ'י (Mate) – שניהם ייחודיים לריו, שרימפס, גבינה מותכת על גחלים, תירס, צ'יפס ופופקורן. וגם חולצות כדורגל, בדים צבעוניים לחוף הנקראים קנגה (Canga), דיסקים ובטח שכחתי משהו. סיסמאות המכירה ולבושם של המוכרים מעידים על אופיים של הברזילאים – תמיד עם הרבה הומור ומקוריות, כמו מוכר האננס שהולך בחוף עם מגש של אננס על ראשו, מתקרב לאנשים מאחור וצועק אה… אה… אננס (Ah… Ah… Abacaxi), או מוכר המאפים שתמיד לבוש כבדואי, גם בארבעים מעלות.

תמיד יש אירועים בחוף, בעיקר בסופי שבוע, כגון מופעי רוק ומוזיקה פופולרית ברזילאית. מדי פעם גם מקרינים סרטים על מסכי ענק, בעיקר בקופאקבנה. אלפי קריוקס מגיעים לחוף בערב עם כסאות ים ויושבים ליהנות מהסרטים ומהבריזה. חגיגות השנה החדשה בריו דה ז'נרו, ובעיקר בחוף קופאקבנה, ידועות בעולם כולו. המחזה מרהיב: שני מיליון איש, כולם לבושים בלבן, ממלאים את החופים וסופרים יחד לאחור: 10, 9, 8… עד לשנה החדשה, או אז מתחילות החגיגות האמיתיות – זיקוקי דינור, מופעים הנמשכים כל הלילה והרבה אופטימיות ושמחה.