האגדה הרשמית היא כזאת: לי קום שואנג היה אדם חביב ופשוט שחי בעיר קטנה בפרובינציית גואנדונג (Guandong) שבדרום סין. את מעט כספו הרוויח מדוכן לממכר צדפות אויסטר מבושלות – רכיכות אפרפרות פופולריות למדי באזור זה של סין. יום אחד, לפני 120 שנה, הניח מוכר הצדפות את סיר האויסטרים על הכיריים ופנה לעיסוקיו. למזלנו ולמזלו של הסיפור, ביום זה הוא היה טרוד במיוחד, ובשל כך שכח את האויסטרים על האש. הוא נזכר לחזור לסיר המבעבע רק כשהתפשטה ארומה חריפה בכל הסביבה. כשהרים את המכסה גילה נוזל חום סמיך. תחילה חשב שהצדפות נשרפו, אבל לאחר שטעם הבין: יש בידיו רוטב מנצח. לאחר כמה ניסיונות ושיפורים החל בסטיונר האויסטרים למכור בדוכנו בקבוקי רוטב אויסטר מרוכז. היום חברת "לי קום קי", שנמצאת בבעלות צאצאיו, מגלגלת מיליארדי דולרים ונחשבת ליצרנית רוטבי הצדפות הידועה בעולם. הצליח לבודד את הטעם מעבר לטעם הים המרוכז והרענן שיש לצדפות אויסטר טריות, יש בהן אלמנט נוסף שהביא אותן למעמדן הקולינרי הנשגב. לדבר הזה קוראים "אוּמאמי", הידוע בכינויו הטעם החמישי. טעם האומאמי הוגדר לראשונה בשנת 1908 על ידי קיקונאה איקֵדה, פרופסור יפני לכימיה, שחקר את סוד טעמם של מאכלי הים והרטבים האהובים. במחקרו הצליח איקדה לבודד את הגלוטמט – חומצת אמינו שמהווה את טעם האומאמי. בשונה מארבעת הטעמים האחרים, קולטני טעם האומאמי אינם מצומצמים לאזור מסוים בלשון. טעם האומאמי קשה להגדרה, אבל כשהוא קיים מרגישים בו מיד. הגלוטמט נותן למאכלים את מה שמתארים בדרך כלל כ"נפח", "גוף" ו"עומק".
עובד גם במערב טיפים לשימוש ברוטב אויסטרים |
על רוטב סיני שנולד במקרה ועל הטעם החמישי שהתגלה ביפן. ויש גם טיפים לשימוש ברוטב צדפות פורסם 8.12.11 |
Array
(
)