להרצאה על קירגיזסטן הגעתי מתוך סקרנות, בלי תכניות מיוחדות. אבל כשהמרצה אמר שקירגיזסטן נבחרה כאחד מעשרת אתרי הצילום השווים לשנת 2015 על ידי נשיונל גאוגרפיק, ידעתי שכצלם טבע זה יהיה היעד הבא שלי. שכנעתי חבר צלם להצטרף, התארגנו באופן עצמאי בעזרת חברה מקומית ונסענו לטייל ולצלם בחברת בנות הזוג שלנו, שדוברות רוסית כשפת אם, יתרון חשוב מאוד בטיול לקירגיזסטן. אחרי טיסה מייגעת של כמעט 20 שעות (אין טיסות ישירות) נחתנו בשעת בוקר מוקדמת בבישקק (Bishkek), עיר הבירה של קירגיזסטן. העיר נראית כמו עיר סובייטית טיפוסית ועם זאת, גם מאוד סינית במנהגי האנשים ובאוכל. יצאנו מהר מאוד מבישקק (אין מה לעשות שם) לכיוון צפון-מזרח והתחלנו בנסיעה של כמה שעות במעלה הדרך לעבר אגם איסיקול (Issyk kul) המדהים. בגובה של 1,600 מטר, האגם, שאורכו כ-170 ק"מ ורוחבו כ-70ק"מ, נחשב לאגם האלפיני השני בגודלו בעולם.
עצרנו בצולפן אטא (Cholpan Ata), העיר הגדולה בצדו הצפוני של האגם. בעיר זאת יש שדה פתוח גדול של מאות פוליגריפים, ציורי אבן מלפני 4,000 שנה, ומוזיאון פתוח המוקדש לתרבות של ארבע הדתות.
בחלקו הצפוני של האגם מסתתרים קניונים ירוקים, שמסלולי הטיול בהם עוברים בגובה של יותר מ-2,000 מטר, קניון Grigorivka הוא אחד היפים שבהם. במקום הזה התחלנו להסתכל לטבע ישר בירוק של העיניים: נהר שוצף בזרם בלתי נגמר ועדרי סוסים ובקר שרצים בחופשיות בכרי העשב.
בדרך אנחנו נתקלים בכוורן זקן ואשתו שסיפרו לנו על הכנת הדבש מכוורות שנמצאות על עגלה – בתקופה זו של השנה, כל עלייה של העגלה עם הכוורות ב-100 מטר נוספים נותנת לדבורים עוד שבוע של פריחת פרחי האביב והפקת דבש מעולה מפרחי הבר.
במעלה הדרך מתגלים לנו הנופים המדהימים של ה-Grigorieva Gorge ולאחר כמה שעות טיפוס הגענו לאגם נסתר ומדהים בלב הירוק.
בירידה בחזרה נתקלנו בבני המקום ששמחו לתקשר איתנו, עד כמה שניתן. לקירגיזים יש יופי מיוחד שמושך את תשומת הלב. ואז הגיעו הנערים, רכובים על סוסים, שהפגינו תצוגת רכיבה מקצועית ושליטה בסוסים המדהימים. גם אנחנו התנסנו ברכיבה וטעמנו ממחלב הסוסות, הקומיס, שהוא המשקה החביב על נוודי קיריגיזסטן. הטעם, איך לומר זאת בעדינות – ממש לא ערב לחיכנו, זהו משקה תוסס וחמוץ, בעל ריח חזק מאוד ולא נעים, שטוענים כי הוא משמש לניקוי הקיבה.
למחרת הגענו לעיר קרקול (Karkol) שנמצאת בצד הצפוני-מזרח של אגם איסיקול. זוהי עיר משעממת למדי, שמתאפיינת בעיקר בשתי כנסיות הבנויות מעץ ומסגד אחד שבנוי כפגודה סינית. קרקול משמשת בעיקר כמוקד יציאה לטיולי טרקים באזור, ביחוד בערוץ אלטין אראשן (Altyn Arashan) המדהים בנופיו הפראיים.
הגישה לערוץ נעשית ברגל או באמצעות כלי רכב ששימשו בעברם הרחוק את הצבא הסובייטי. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה ויצאנו לדרך עם GAS מודל 1947.
אחרי יותר משלוש שעות נסיעה מטלטלת בנופי הפרא, אנחנו מגיעים לעמק אלטין אראשן, עם מראות חלומיים מהסוג שקשה להאמין שקיימים במציאות. התמקמנו בגסט האוס, שבזמנו אירח את משלחות החלל של הרוסים – כאן נהגו הקוסמונאוטים להירגע בשובם מהמסעות בחלל. במקום אין חשמל או מים זורמים, אבל יש הרבה חום ואוכל טוב.
הר "האוהל", המכונה כך ע"י המקומיים, מתנשא לגובה של יותר מ-4,000 מטר ולידו נמצא האגם הנסתר הקפוא, אליו מגיעים בתום ארבעה ימי הליכה רגלית במעלה ההרים, 3,500 מטר על מעמק אראשן. העמק מאופיין במעיינות חמים עם בריכות בכל מיני דרגות חום, נהר שזורם כל ימות השנה ונופים פראיים עם מצוקים ועצי אשוח. בימי הקיץ החמים הטמפרטורה מטפסת ל-25-22 מעלות ביום, אבל לקראת ערב, שהשמש נעלמת, היא צונחת ל-8-7 מעלות ובאמצע הלילה יורדת לארבע מעלות. או בימים אחרות, קר!
מסוף חודש אוקטובר, האזורים בגובה של מעל 2500 מטר מתחילים להתכסות בשלג. רוב הנוודים ורועי הצאן מקפלים את היורטות שלהם ויורדים לעיר קרקול, לעבור שם את תקופת החורף הקר.
היורטות הן מקום האירוח והמגורים המסורתי של הנוודים הקירגיזים וניתן לראותן בכל מקום ברחבי קירגיזסטן. בבסיס היורטה יש מבנה עץ עגול וגבוה העטוף בבד עבה שעשוי מצמר כבשים ואשר שומר על החום בתוכו. במהלך היום החלק העליון של היורטה נשאר פתוח כדי להכניס אוויר נקי, וכשמביטים עליו רואים את דגל קירגיזסטן.
קירגיזסטן היא אחת המדינות היפות במרכז אסיה, שילוב של פסגות מושלגות, אגמים נסתרים, אוכל טוב ואנשים מכניסי אורחים. התיירות לשם נמצאת עדיין בתחילת הדרך ומי שרוצה להספיק ולראות לפני שהקדמה והמסחור ישתלטו, כדאי שיתכנן את הטיול לשם בהקדם. |
.jpg)
.jpg)
.jpg)
