| בים סבורים כי יש קשר בין השם קופנהגן לבין המתכת היקרה – נחושת. טעות. החלק השני של "קופנהגן", פירושו נמל. ואמנם, בירת דנמרק היתה במשך כל הדורות עיר נמל, אבל רק תקופות קצרות במהלך ההיסטוריה עברו בנמל שלה מתכות יקרות בכמויות משמעותיות. ההון הגדול, שנצבר בערים אירופיות חשובות יותר, מעולם לא מצא את דרכו לקופנהגן. עם זאת, בירת דנמרק נראתה מרוצה איכשהו ממעמדה כעיר נמל מדרגה שנייה, מרכז צנוע של מסחר יציב בין המדינות הבאלטיות לשאר מדינות אירופה. פירוש השם קופנהגן הוא "נמל הסוחרים" – (בדנית קובנהאוּן KOBENHAVN), והיא עדיין בעיקר נמל, ממש כשם שהדנים עדיין סוחרים מצטיינים. הדנים הם גם מלחים טובים, שהפליגו מאז ימי הוויקינגים למקומות הנידחים ביותר ותרו את שבעת הימים. הדנים אוהבים להצניע את עושרם, לפחות באופן חלקי. לפיכך "נמל הסוחרים" הולם יותר מאשר "נמל הנחושת", שהוא שם יומרני מדי לאופי הדני. כוחם של מליחים בעקבות הדייגים הגיעו הסוחרים, וכך נולדה קופנהגן. בהתחלה היא נקראה פשוט "האוון" (נמל). והיא אכן היתה אז כפר דייגים, שהכפיל את גודלו במהלך העונה של דיג המליחים. ספינות מלאות עד גדותיהן במליחים טריים הגיעו לחוף, שם הומלחו הדגים בחביות גדולות והובלו אחר כך באוניות לאזורים שונים בצפון אירופה. בכתובים נזכר היישוב קופנהגן בראשונה ב־1043, ועד המאה ה־15 הוא היה שייך לבישוף של רוסקילה (ROLKILDE) שהיה בעל האדמות הגדול ביותר בשילנד. האגדה מספרת, כי אשתו של אחד הבישופים הראשונים של דנמרק, אסר ריג (ASSER RIG), עמדה ללדת, אך הוא נאלץ לצאת למסע ארוך. השניים הסכימו ביניהם שאם ייוולד הילד לפני שיחזור אביו הביתה, הוא יבנה בראש הכנסייה של העיירה פיינסלאו (FJENNESLEV) שבמרכז שילנד מגדל שבראשו פעמון. כשהתקרב הבישוף בספינתו לעיר הקטנה, הבחין כי מעל הכנסייה נבנו שני מגדלים. שני בניו היו למייסדי ערים. אסבן סנארה (ESBEN SNARE) בנה את קאלונבורג (KALUNDBORG) בקצה המערבי של שילנד, ואבסאלון (ABSALON) בנה את קופנהגן, בצידו השני. אבסאלון היה ברבות הזמן לבישוף, וב־1167 בנה מבצר על סלוטסהולמן (SLOTSHOLMEN), אי קטן בנמל של קופנהגן, כדי להגן על העיר ועל הנמל מפני הוונדס (WENDS), שבטים סלאביים שהתגוררו בחוף הדרומי של הים הבאלטי. שרידי הטירה עדיין נמצאים מתחת לארמון כריסטיאנבורג (CHRISTIANSBORG) הניצב כאן היום. רק מעט דנים מודעים לכך שבשווה ערך לכשבעה שקלים הם יכולים לגלות את סוד היווסדה של בירתם. כל שעליהם לעשות הוא להלך בחזית של טירת כריסטיאנבורג, שם מתכנס היום הפולקטינג (FOLKETING), הפרלמנט הדני, ולהיכנס בכניסה המשמשת את האנשים החשובים הבאים לבקר את ראש הממשלה. אבל במקום לטפס במדרגות המובילות למשרדו, יש לרדת במדרגות המובילות אל מתחת לבניין. כאן מצויות החורבות של הטירה שבנה אבסאלון. לצידן נמצאות החורבות של המבצר שנבנה מאוחר יותר ושל הגרסאות המודרניות של כריסטיאנבורג שנשרפו ב־1794 וב־1884. כאן אפשר לראות בעיני הרוח את מבצרו העגול של אבסאלון, שקירותיו החיצוניים נבנו מאבני גיר. חשיבותן של הספינות לספנות ולמסחר יש עדיין חשיבות רבה בקופנהגן. מספר גדול של חברות ספנות המשיטות ציי אוניות בעולם כולו מחזיקות משרדים ראשיים בבירה הדנית. אחת מהן היא קבוצת מארסק, שבבעלותה אחד מציי המכליות הגדולים בעולם. אוניות החברה מבקרות בנמל הבית רק לעיתים רחוקות. הן עושות עסקים במזרח הרחוק, באמריקה הצפונית ובדרומה. ספנים דנים המתגוררים בקופנהגן אינם נושאים עיניים ליעדים מרוחקים כל כך, וממשיכים את קשרי הספנות והמסחר עם המדינות הבאלטיות ויעדים אירופיים קרובים. נמל קופנהגן הוא מרכז ספנות משגשג. המרכז של קבוצת מארסק נמצא קרוב לרציף המפורסם ביותר, הלאנגליניאה (LANGELINIE). כאן, סמוך לפסלה של בת הים הקטנה, עוגנות כ־160 ספינות המשיטות אנשים למקומות שונים בעולם. ספינות נוסעים אלה הופכות את קופנהאגן ליעד השיט המרכזי באירופה. כל זה קשור לפתיחת היעדים הבאלטיים לתיירות, כמו סנט פטרסבורג; אבל אי־אפשר להתעלם מהמאמץ היציב, המתמשך והמוצנע של הדנים לקדם את האינטרסים של בירתם. הדבר נכון גם לגבי נמל התעופה של קופנהגן. לאחר הרבה עליות ומורדות, ותקופות ארוכות שבהן היה זה נמל מנומנם מדרגה שנייה, הפכה בירת דנמרק ליעד מרכזי באירופה של חברות בינלאומיות רבות. ב־1968 ובשנים שלאחריה, כשהפגנות סטודנטים אלימות שטפו את מערב אירופה ושינו את החיים באוניברסיטאות ללא הכר, עברה קופנהאגן את האירועים הללו ללא זעזועים רבים. בצד השני של כיכר הויברו ניצבת סטורקספרינגואנדט (STORKESPRINGVANDET), המזרקה שהיתה באותן שנים מקום המפגש של הסטודנטים וההיפים. אך בניגוד לחבריהם בשאר ארצות אירופה ובארצות־הברית, הסטודנטים הדנים בעיקר שרו שירים על שלום ואהבה; במקרה הקיצוני ביותר הם נכנסו עירומים למימי מזרקה. "אנחנו אוהבים את קופנהגן כי הכל כל כך קטן, כל כך קרוב", אמר פעם ישראלי בעת שצפה במשמר המלכותי שצעד במורד המדרחוב, כמדי יום, כאשר המלכה מרגרט נמצאת בעיר. המשמר אינו גדול כמו בממלכות אחרות, וכל אחד יכול לצפות בו מקרוב, כל זמן שאינו עומד בדרכם של החיילים. וכך אפשר להתקרב גם לארמון אמאליינבורג (AMALIENBORG). המלך הראוותן המעורבות המלחמתית הזאת רוקנה את קופת המדינה. ומה שלא ביזבז בדרך זו, ביזבז כריסטיאן על פרויקטים אדריכליים ראוותניים. הוא רצה שבירתו תהיה מפוארת כמו החשובות שבבירות אירופה. בניין הבורסה הקרוב לארמון כריסטיאנבורג, עם הצריח המעוות שלו, הוא אחד המפורסמים בנופה של העיר. מולו, בצד השני של התעלה, עומדת הכנסייה הימית, הולמנס קירק (HOLMENS KIRKE), שבנה המלך כריסטיאן, והפרויקט החשוב מכל היה בניית טירת רוזנבורג, שבה נשמרים יהלומי הכתר ובה ניצב כיסא המלכות הדני באולם גדול. תעלות המגן שסביב הטירה מולאו באדמה כבר ב־1783, כשמצבה הבטחוני של העיר היה משביע רצון. אך סתימת התעלות התאחרה, שכן לילה אחד, כשחזרו המלך כריסטיאן וחבריו ממסיבת שתייה, נפל אחד מהם לתעלה וטבע. המונומנטים של כריסטיאן אמנם ראוותניים ומרשימים בקנה מידה סקנדינבי, אך צנועים לעיניים אירופיות. מטרתו של המלך – כמו מטרת הקמתם של רוב המונומנטים בעולם – היתה ליצור מרחק מובחן בין השליט, הריבון, לבני העם. אך האמצעים הכלכליים המוגבלים שעמדו לרשותו הכשילו את מאמציו ועזרו לשמור על האווירה האינטימית של קופנהגן. התרומה האדריכלית החשובה ביותר של כריסטיאן הוא נובודר (NYBODER, "הבתים החדשים"). ליד תחנה רכבת הפרברים אוסטרפורט ניצבים בניינים צהובים נמוכים וארוכים, שפעם עמדו בקצהו הצפוני של איזור שכונה קופנהגן החדשה. בתי דירות מקסימים אלה, הניצבים לאורך רחובות ישרים ואשר תוכננו לפי תבנית מאורגנת היטב, נבנו עבור אנשי חיל הים, והם עדיין משרתים אותם. אך הצד המהפכני של הפרויקט היה בעצם התכנון של חלקים מודרניים בקופנהגן הפרובינציאלית. תרומתן של שריפות השריפה הטראומטית ביותר, שהיו לה השלכות גם לגבי מדיניות החוץ של דנמרק, התרחשה ב־1807. לדנמרק היו אז יחסים מתוחים מאוד עם אנגליה, ומלחמה היתה בפתח. ואמנם, באותה שנה הגיע הצי הבריטי לחופי דנמרק, הפציץ את קופנהגן קשות, וכשעזב גרר איתו את מרבית האוניות הדניות. לאחר שעזבו האנגלים, נאלצו הדנים לעסוק בכיבוי שריפות שפרצו בעקבות ההפצצה בכל העיר. מאחר שדנמרק היתה באותה תקופה קרובה לפשיטת רגל, נעשתה הבנייה מחדש בתקציב מוגבל מאוד. הקתדרלה הראשית של קופנהגן, וור פראו קירק (VOR FRUE KIRKE, "הכנסייה של גבירתנו"), נהרסה כליל בשריפה ונבנתה מחדש, אך בלי הצריח המחודד שלה ובלי ציפוי הנחושת. עד היום אין לקתדרלה צריח. שריד מימים אלה הם ארבעת האגמים המחלקים את קופנהגן מצפון לדרום. כל האגמים מרובעים ומלאכותיים, ואמורים היו להוות חיץ בין העיר לאויב המנסה לפלוש אליה מהשטח הפתוח. למרות המאמצים האלה, האויב מעולם לא הגיע בדרך היבשה. אך להקמת האגמים היתה סיבה נוספת: השלטונות המקומיים רצו "נהר גדול" בעיר, כמו בלונדון. |
על קופנהגן ניתן לומר שהיא אינה ממש סקנדינבית, אבל גם לא עיר אירופית מובהקת. היא מצטיינת בעיקר באינטימיות, בשלווה ובקנה המידה האנושי שלהף ובזכות כל אלה, קשה להעלות על הדעת מקום נעים יותר לגור או לבלות בו חופשה פורסם 23.7.12 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3868
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 592
[name] => דנמרק
[slug] => denmark
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 592
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 81
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 593
[name] => קופנהגן
[slug] => %d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 593
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 592
[count] => 34
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )