| הם חיים סביבנו, מטפלים בהורים שלנו, מנקים את הבתים שלנו, אבל עבורנו הם שקופים, בלתי נראים. פרויקט צילום שעבדתי עליו מדצמבר 2007 ועד מאי 2009 מגלה עולם נחבא, ששוכן ממש בתוכנו. הפרויקט מתעד את סיפורה של מ', שגרה 14 שנים בישראל כעובדת לא חוקית, ורק לאחרונה זכתה במעמד של תושבת זמנית. ליוויתי אותה במגעיה הראשונים מול משרד הפנים, דרך קבלת התושבות ועד שהגשימה את חלומה וטסה לביקור במולדתה. דרך סיפורה האישי מתאפשרת הצצה לעולמן של מהגרות העבודה מהפיליפינים בישראל. סיפורה האישי המרתק של מ' מגלם בחובו אנושיות, חום, גבורה ומנהיגות. הגירת עבודה היא תופעה עולמית, חלק מתהליך הגלובליזציה שמאפיין את העולם המודרני. בשנות ה-90 של המאה שעברה, על רקע האינתיפאדה הראשונה, החלה ישראל לייבא עובדים ממדינות העולם השלישי על מנת למלא את החלל שנפער בשוק העבודה. הפיליפינים היו מהעובדים הראשונים שהגיעו לארץ, והם מהווים את אחת הקהילות הגדולות והוותיקות של מהגרי עבודה בישראל. כיום חיים בישראל כ-50,000 מהגרי עבודה מהפיליפינים, רובם נשים שבאות לעבוד בסיעוד. יש בהן כאלה שנשארו בישראל מעבר לתקופה שאושרה להן, ילדו פה ילדים והפכו להיות לא חוקיות. בשנת 1995 עוד עבדה מ', אם לקווין בן השלוש, בעבודת כפיים במפעל טקסטיל פיליפיני, בשכר חודשי של 50 דולר, דבר שלא אפשר לה להתקיים בכבוד. כדי לתת חיים טובים יותר למשפחתה, נסעה לעבוד בישראל, משאירה את בנה עם הוריה. בתחילת דרכה בארץ עבדה דרך סוכנות תל אביבית, אולם לאחר שנים אחדות החליטה לעזוב את הסוכנות והתפרנסה מניקיון בתים וחדרי מדרגות.
הבן שנשאר בפיליפינים, הבן שנולד בישראל |
במשך שנה וחצי ליווה הצלם עמוס חלפון את מ', עובדת זרה מהפיליפינים, ואת בנה שנולד בישראל. פרויקט הצילום מאפשר הצצה נדירה לחייהם של אנשים שעבור רובנו הם שקופים פורסם 19.10.09 |
Array
(
)