באחד הימים עמד פרנץ קפקא ליד חלון הנשקף אל כיכר העיר העתיקה של פראג, הסתכל סביבו ואמר לידידו פרידריך תיברגר, שלמד עימו עברית: "זו היתה הגימנסיה שלי; האוניברסיטה היתה שם, בבניין הפונה אלינו; והמשרד שלי – מעט שמאלה". הוא צייר מעגל באצבעו וסיכם: "המעגל הצר הזה מכיל את כל עולמי". ואכן, הליכה בעקבות קפקא בפראג, משמעה היכרות יסודית עם המעגל ועם סטארה מייסטו (Stare Mesto), שבמרכזה מגדל השעון של בניין העירייה ופסלו של הרפורמטור הדתי הצ'כי, מסוף המאה ה־14 ותחילת ה־15, יאן הוּס. לקריאה נוספת: ספריו של קפקא (1883־1924) היו אסורים בפראג במשך כחמישים שנות השלטון הקומוניסטי, ועד מהפכת הקטיפה בנובמבר 1989 הוא היה דמות כמעט אנונימית בעירו. היום, נראה חותמו כמעט בכל פינה בעיר, במיוחד באיזור הכיכר, ערש נעוריו ובגרותו של הסופר. בבית שבו נולד שוכן מוזיאון קטן, ובו כל ספריו וחפצים שונים; מול השעון נמצאת גלריית קפקא, ובסמוך לו – קפה מילֶנָה, על שם אהובתו, מילנה יסנסקה; בארמון קינסקי יש תצוגת קבע של פראג בשלהי התקופה האוסטרו־הונגרית, ובבניין העומד במפגש של רחוב פריזקה (Parizska) עם הכיכר נמצאת הדירה שבה כתב קפקא בשנים 1913־1914 את אחד מסיפוריו החשובים והמוכרים ביותר – "הגלגול".
רחוב קפקא בפראג. שתי דמויות חיות היום ברחובות העיר: הגולם של המהר"ל ופרנץ קפקא | צילום: אייסטוק מכתב אל אבא בשנת 1919, כאשר היה קפקא בן 36, הוא מסר לאמו מכתב שנועד לאביו. קפקא עדיין ירא את אביו, אך החליט לבוא איתו חשבון, בכתב. האב אמנם מעולם לא קרא את המכתב שהוסתר ממנו, אך "מכתב אל אבא" הוא תעודה ביוגרפית מרתקת, המאפשרת לנו להתחקות אחר אישיותו וחייו הנצחיים של קפקא בפראג; נצחיים, כי עבור תושבי העיר ועבור יותר מ־40 מיליון התיירים שמבקרים בה מדי שנה – שתי דמויות חיות היום ברחובות "עיר הזהב": "הגולם" של המהר"ל מפראג ופרנץ קפקא. שתי הדמויות מהלכות ברחובות, ניבטות מחנויות הספרים וממזכרות שונות, ורחוב אחד מקשר את שתיהן, רחוב מייזלובה (Maiselova), שבתחילתו בית הולדתו של קפקא ובסופו בית הכנסת הישן־חדש ("אלטנוישול"), שבו התפלל המהר"ל ואשר בעלייתו מונח, לפי האגדה, "הגולם". פרנץ (על שם הקיסר פרנץ יוזף) קפקא החל את חייו בבית שבהצטלבות הרחובות מייזלובה־קפרובה, סמוך לכנסיית ניקולאס הקדוש. על הקיר הפינתי של הבניין ("בית קפקא", U Radince 5), ניצב היום פסלו של הסופר. כשהיה קפקא בן שש, קנו הוריו דירה ב־U minuty ("בית הדקה"), שעמד בזווית ישרה לבניין העירייה והפריד בין כיכר העיר העתיקה (Staromestke namesti) לכיכר הקטנה (Male Namesti), ששופצה בשנתיים האחרונות. הבניין שבו נולדו שתיים משלוש אחיותיו של קפקא נבנה במאה ה־16, ובשנים האחרונות נחשפו על הקירות שבחזית ציורים פלורנטיניים. בציורים מופיעות סצינות מקראיות רבות, ובין הציורים בולטים חלונות חדרי משפחת קפקא שגרה כאן שנים ספורות. בית הספר היסודי שבו למד קפקא נמצא ליד שוק הבשר (Fleischmarkt), הנמצא היום ברחוב מאזנה מספר 6. הלימודים בבית הספר היו בשפה הגרמנית, ושיקפו את מורכבות החיים של בן למיעוט יהודי, בתוך מיעוט גרמני, בקרב אוכלוסיה צ'כית. בית הספר עצמו היה עמדת חוץ של התרבות הגרמנית, שאיישו אותה יהודים רבים ממוצא גרמני.
החברה הצ'כית דחתה את המיעוט הגרמני, שמאס במיעוט היהודי אך "השתמש" בו. גישה זו משתקפת בהחלטה מוזרה מסוף 1997. כאשר ביקשה הוצאת ספרים מברלין להוציא אנתולוגיה לספרות גרמנית, היא לא כללה בה את כתבי קפקא, שכתב כל חייו גרמנית. הנימוק: "הוא אינו סופר גרמני, הוא צ'כי". אילו שאלו את הצ'כים בראשית המאה, הם היו משיבים: "הוא אינו צ'כי, הוא גרמני". בינתיים, אומץ קפקא על ידי העם הצ'כי, ובספרייה הלאומית, הנמצאת בבניין הקלמנטיום (Klementium), סמוך מאוד לבית שבו נולד, ראיתי יותר מ־700 עבודות דוקטורט על קפקא וחדר ובו תרגומי ספריו לרוב השפות בעולם. ב־1998 קפקא אינו סופר גרמני, אלא הסופר הלאומי של צ'כיה.
מאבק ברחובות העיר כשסיים קפקא את לימודי התיכון ב־1901, פנה ללימודים אקדמיים ועבר להתגורר מחוץ לבית הוריו, שהיה דחוס באווירה חינוכית קשה. יחד עם חברו הטוב שמואל הוגו ברגמן, לימים פרופסור נודע באוניברסיטה העברית, החליט להירשם ללימודי כימיה באוניברסיטת קרוליניום (Carolinum), הנקראת על שם הקיסר קרל הרביעי, משנה פניה של פראג במאה ה־14 ומייסד האוניברסיטה. בניינה של האוניברסיטה נמצא ברחוב זֶלֶזְנָה, סמוך לתיאטרון "טיל", שבו הועלתה ב־1787 בראשונה האופרה "דון ג'ובאני". קפקא התגורר במשך לימודיו בדירות שונות סביב הכיכר, בעיקר ברחוב צֶלֶטְנָה המפואר.
המעבר היומיומי בכיכר העיר העתיקה התעצב בתודעתו של קפקא וקיבל ביטוי גם בכתביו. כך, למשל, הוא כותב בסיפור "תיאור של מאבק": "כשעלי לחצות כיכר גדולה, אני שוכח הכל. אם מתוך יומרנות בונים כיכרות כאלה, מדוע אין מוסיפים מעקה לרוחב הכיכר? היום מנשבת רוח דרומית־מזרחית. קצה המגדל של בית העירייה מחווה מעגלים קטנים. כל הזגוגיות מצלצלות ועמודי הפנסים מתכופפים כמו קני במבוק. גלימתה של מריה הקדושה נכרכת סביב העמוד, והרוח מושכת בה וגוררת. האין איש רואה? האדונים והגבירות, במקום שיתהלכו על המרצפות, מרחפים, כשהרוח פוסקת הם נעצרים, מחליפים כמה מלים ומחווים קידה זה לזה, אך כשהרוח מתחדשת אין הם יכולים לעמוד כנגדה ורגלי כולם מתרוממות בעת ובעונה אחת… רק אני מפחד". למטיילים בפראג בעונות השונות של השנה נשמע התיאור הזה מוכר. זאת, על אף שבכיכר חלו שינויים בשל פגיעת פצצה בבניין העירייה ביום האחרון של מלחמת העולם השנייה. קפקא לא התמיד בלימודי הכימיה, ויחד עם שמואל הוגו ברגמן נטש את המקצוע. "שנינו התקשינו בעבודת המעבדה", סיפר ברגמן, "כי ידינו לא היו זריזות מספיק לטיפול במבחנות הזכוכית. קפקא לא האריך שם ימים, וזמן קצר לאחר תחילת הסמסטר עבר מכימיה למשפטים". ב־1906 הוענק לקפקא תואר דוקטור למשפטים, וכשנה אחר כך התחיל לעבוד כפקיד בחברת הביטוח אסיקורציוני ג'נרלי. בין כיתת הלימוד בבניין מהמאה ה־14 למשרד בבניין חברת הביטוח, שנבנה ב־1900, מפרידות פחות מחמש דקות הליכה. הבניין המפואר, הבנוי בסגנון הבארוק, נמצא במרכז כיכר ואצלב היום, במפגש עם רחוב יינדריסקה (Jindrisska). על מקום זה כתב קפקא את הנודע בספריו, "המשפט", שבו יצר עולם שלם הנקרא על שמו – עולם קפקאי.
קפקא, שהגדיר את הכתיבה "צורה של תפילה", עבד שם פחות משנה, וב־1908 התקבל לעבודה כפקיד במוסד ממלכתי לביטוח עובדים מפני תאונות (ברחוב Na porici מספר 7), שם עבד עד 1922. פליקס וולטש, שהכיר את קפקא היטב מחוגי הסופרים היהודים בפראג, תיאר את דמותו באותם ימים: "גדול, עדין, תנועותיו שקטות והליכותיו אצילות, הילוכו נוסך קסם, מבט עיניו השחורות נוקב וחמים כאחד, הבעת פניו מרתקת, והוא מסביר פנים לכל אדם". האיש המיוחד הזה כתב באותן שנים ספרים שהיו לנכסי צאן ברזל – "המשפט", "הטירה", "אמריקה" – שהם בעצם "פוזיטיב ונגטיב", ובלשונו של חוקר הספרות וממתרגמיו של קפקא לעברית, פרופ' שמעון זנדבנק: "מצד אחד – הכוח שדוחף אותך, זאת אומרת הכוח שהולך אחריך; ומצד שני – אתה בחיפוש אחר הכוח. ב'המשפט' זהו בית הדין שהולך אחריך, ב'הטירה' זה הוא שהולך לטירה, שהיא מקור הכוח". סמטת הזהב
בבית מספר 22 ברחוב הקטן והציורי הזה, בחדר שנבנה במאה ה־17, ואשר צבע קירותיו החיצוניים כחול ושלט עם שמו של קפקא נעוץ בקיר, התגורר הסופר עשרה חודשים בלבד בשנת 1916. אך עבור ההמונים שעולים לכאן לרגל זהו מקומו של קפקא. מה הם מוצאים במקום הזה? תשובה לכך אולי נמצאת בספרה של רות בונדי, הסופרת והעיתונאית ילידת פראג, "שברים שלמים": "אפשר לקרוא פרק יומי בקפקא כל ימי החיים, לשאוב מכתביו השראה ונחמה בכל עת, מבלי להכיר את פראג; אפשר לנהל עמו דו־שיח מתמיד מבלי לדעת גרמנית; אפשר לדעת גרמנית וצ'כית, להיות ילידת פראג ולא לרדת למהות חיפוש קפקא אחרי אלוהים… איש איש והקפקא שלו". קפקא שמחפשים התיירים בפראג נמצא כנראה בסמטת האלכימאים, שמאפשרת התקרבות עד כדי מגע יד למקום שבו חי הסופר.הדרך היורדת מחדרו של קפקא בסמטת האלכימאים אל העיר העתיקה עוברת ב"עיר הקטנה" ומסתיימת בגשר קרל (Karluv most), העתיק שבגשרי העיר. בנייתו החלה ב־1357, ועד המאה ה־19 היה הדרך היחידה שקישרה בין העיר העתיקה והרובע היהודי לבין איזור הארמון. על הגשר פסלים מרשימים רבים, שנוספו במאה ה־17, ובהם פסל שעליו חרוטות בזהב, בעברית, המלים: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות".
הקשר היהודי בכמה מדריכי טיולים על פראג מוזכרת העובדה שמשפחת קפקא מעולם לא התגוררה ברובע היהודי, אך תמיד חיתה בקרבתו. מגורים של נוגע לא נוגע, שייך לא שייך. את שורש האמביוולנטיות ביחס ליהדות אפשר למצוא במכתבו של קפקא לאביו. "נבצר ממני למצוא מפלט ממך בערכי היהדות. להלכה, האפשרות להינצל היתה כאן סבירה למדי, יתרה מזו, היה יסוד לקוות שנמצא זה את זה ביהדות, או שאפילו עשויה היתה לשמש לנו נקודת מוצא לדרך משותפת. אולם מה היה פרצופה של יהדות זו שהיתה מזומנת עימך למעני… בימי בחרותי מתקשה הייתי להבין כיצד יכול אתה, מכוח אותו לא כלום תפל הקרוי בפיך יהדות, השמור עימך, לבוא אלי בטענות על שאיני מתאמץ לקיים אפסות תפלה כזו". עם תחושה זו הלכו האב והבן, ארבע פעמים בשנה, לבית הכנסת ברובע היהודי.על גשר קרל, שבו ניצב "הפסל היהודי", מספר קפקא ב"תיאור של מאבק": "התרוממתי בתנועה אחת אל מעל למעקה והקפתי בשחייה כל פסל של קדוש שנקרה בדרכי". מן הגשר אנו חוצים את העיר, בעקבות הסיפור, ברחוב קרלובה, גם הוא על שם קרל, דרך הקלמנטיום והכיכר העתיקה, למגדל אבק השריפה (Pulverturm) ועד בית הקברות היהודי החדש (Zidovske hrbitovy), זה אשר החלו לקבור בו בשנת 1745. כאן נפגשו, בעל כורחם, האב והבן. פרנץ קפקא, שנפטר ב־1924, נקבר ראשון, ומשני צידיו אמו ואביו, שנפטרו בשנות השלושים. הקבר הצנוע מושך מדי שנה אלפי אנשים העולים לרגל, לשאוב נחמה ולמצוא עידוד אצל האיש המיוסר, שכתב על שום מקום, אך יצירותיו נקשרו יותר מכל לעיר פראג ולאלף כיפות הזהב שלה. _________ תודה לאברהם כרמל, ממתרגמיו של קפקא לעברית, על עזרתו בהכנת הכתבה | |||||||||||
לקריאה נוספת:
|
.jpg)
