אחת לשנה, במשך ארבעה ימים, העיר ליון שבמזרח צרפת הופכת לעיר האורות, כינוי השמור בדרך כלל לפריז. בתקופה הזאת ליון כולה נצבעת באור ובמופעי תאורה ומוזיקה מרהיבים. פסטיבל האורות, Fête des Lumières, החל ב-8 בדצמבר 1852, כאשר תושבי העיר התכנסו לכבוד הסרת הלוט מעל הפסל של מריה הקדושה. באותו יום פקדה את העיר סערה, וכדי לגרש את החושך הדליקו התושבים נרות על אדני החלונות ויצאו מבתיהם עם פנסים דולקים. מאז, כל שנה ב-8 בדצמבר, נחגג בליון חג האורות. מה שהחל בהדלקת נרות לגירוש החושך בליל חורף סוער, הפך עם השנים לאירוע שנתי ססגוני ומרהיב, שמביא לעיר לא פחות מארבעה מיליון מבקרים. המיצג המרכזי של הפסטיבל בכיכר בלקור (Place Bellecour), הכיכר הפתוחה הגדולה ביותר באירופה פנסי כיס שגדלו לממדי ענק מאירים את הפארק בשלל צבעים טיפ קטן וחשוב שקיבלתי ממקומיים: הגעתי יום לפני תחילת הפסטיבל, לחזרות הגנרליות, מה שאיפשר לי לצלם בחופשיות את המייצגים לפני שהתמלאו ברבבות אנשים. בערבי הפסטיבל שוטטתי במשך שעות ברחבי העיר ועברתי ממיצג למיצג, כל אחד יפה ומרשים מהקודם. המטרה העיקרית שלי, כצלם, היתה להכניס כמה שיותר אור מהמייצגים לתוך התמונה ולהראות את השילוב שלהם עם בנייני העיר. אורות של המייצגים מאירים את הרחוב שליד כיכר בלקור, כשאוטובוס שעבר שם נצבע אף הוא משחקי תאורה, אקרובטיקה ואנימציה בכיכר בלקור מספרים את סיפורו של "הנסיך הקטן", שכתב בן העיר אנטואן דה סנט-אכזופרי מיצגי אור בכיכר בלקור
סוף העולם? כך לפחות זה נראה במיצג מרהיב שכלל מאות נורות שהחליפו צבע בהתאם למוזיקה הדרמטית בתמונה הפותחת: הליכה במנהרה באורך שני קילומטרים, מלווה באורות וצלילים, בשילוב אנימציות מתחלפות על הקירות |
לתמונות נוספות של ניצן אסף לחצו כאן >>