עולם החי מציג מגוון עצום של התנהגויות, ומובן שאי אפשר לחלק ציונים או לשפוט התנהגות כזו או אחרת על פי אמות מידה אנושיות. עם זאת, קשה שלא לחשוב כי אם היה פרס על הורות טובה הפינגווין הקיסרי ודאי היה קוטף את המקום הראשון. המסירות של הפינגווין הקיסרי, הגדול בין מיני הפינגווינים, מפעימה: לאחר שהנקבה מטילה ביצה בודדת, היא מעבירה אותה למשמורת הזכר, ובעוד היא יוצאת למסע ארוך במשטחי השלג והקרח של אנטארקטיקה, הוא נותר לעמוד ממקומו במשך יותר מחודשיים כשהביצה מונחת על כפות רגליו. קפל בתחתית בטנו מחמם את הביצה, בעוד הוא עצמו נאלץ להתמודד עם קור מקפיא ורוחות עזות, והכל מבלי שיאכל דבר לאורך כל התקופה.
בזמן שהזכר שומר על הביצה, ולאחר מכן על האפרוח הקטן שבוקע ממנה, הנקבה צועדת-מדדה למרחקים עצומים – לעיתים מאות קילומטרים – כדי להגיע לאוקיינוס, שם היא צדה דגים. כאשר היא שבה, לאחר כחודשיים, אל בן זוגה ואפרוחה הצעיר, היא מזהה אותם בין המוני הפינגווינים האחרים בעזרת קולות ייחודיים שהיא משמיעה. עכשיו מגיע תורה לשמור על האפרוח הרך, בעוד הזכר יוצא למסע דומה לזה שממנו חזרה, אבל לא לפני שהם מעבירים בזהירות רבה את האפרוח מרגלי האב לאלו של האם. עד שהפינגווין הצעיר יגדל ויוכל להתמודד בהצלחה עם הקרקע הקפואה, ימשיכו ההורים להחליף ביניהם את התפקידים – בעוד האחד שומר על הצעיר, השנייה מחפשת מזון, ולהפך. משהו מהמסירות המופלאה הזאת אפשר לראות בסרטון הבא. אלא שכאן האירועים נמשכים כמה דקות, בעוד שבמציאות הם אורכים חודשים על גבי חודשים. לקריאה נוספת:
|
.gif)