פאטימה

בכנסייה הנוצרית נחשב סיפור ההתגלות בפאטימה לאחד האירועים העל טבעיים החשובים ביותר של המאה העשרים, אם לא לחשוב שבהם. בניגוד לחגים האחרים בפורטוגל, שמציינים אותם בעליצות גדולה, במוזיקה סוערת ובהרבה ריקודים, העלייה לרגל לפאטימה היא אירוע קודר, שמלווה בדרך כלל בדמעות. ביקור בעיר בשאר ימות השנה, כאשר הצפיפות קטנה יותר, הוא חוויה נוגעת מאוד ללב, שמבהירה את התפקיד המרכזי שממלאות הדת והאמונה בניסים גם עכשיו. הביקור הזה הוא גם דוגמא מאלפת להשפעת האמונה בנס שמימי על התפתחותה של עיר.

טיול בן כמה ימים באזור בו שוכנת פאטימה הוא הזדמנות להכיר כמה מן האתרים ההיסטוריים המרכזיים של פורטוגל וכמה מן המקומות היפים ביותר במדינה. בנסיעה מדרום לצפון עובר מסלול של טיול כזה בעיירה אובידוש, כ-80 קילומטרים מצפון לליסבון, שהצליחה לשמר את החומות ומערכת הסמטאות הימי ביניימית שלה. העיר, רובה צבועה לבן, נבנתה במאה ה-14 והיא מוקפת חומה עבה ומרשימה. מעט צפונה יותר נמצאת עיירת המרחצאות הצבעונית קאלדאס דל ריינה, שמי המעיינות שלה אמורים להעניק סגולות מרפא מופלאות. חלק מן המוניטין של העיירה נרכש בזכות הקדרים הרבים שעובדים בה. כמעט בכל חנות מוכרים כאן כלי קרמיקה צבעוניים וייחודיים שלא רואים במקומות אחרים בפורטוגל. כשלושים קילומטרים צפונה, על קו החוף, שוכנת נזארה, שזכתה בכמה מדריכים בתואר המחמיא "עיירת הדייגים האותנטית ביותר בפורטוגל", תואר שיהפוך אותה בתוך זמן לא ארוך למוקד עלייה לרגל לתיירים, אם כי היא עדיין שומרת על האופי האינטימי שלה. קרוב מאוד לנזארה נמצאת העיר באטאליה, בה ניצב אחד המנזרים הגדולים והמרשימים בפורטוגל. המנזר הגותי הענק של באטאליה נבנה במאה ה-15, נפגע מאז בכמה רעידות אדמה ושוקם, אם כי לא לחלוטין. חלק מן הקפלות, הנקראות "הבלתי גמורות", עדיין לא מקורות. מנזר ימי ביניימי מרשים נוסף נמצא באלקובאסה. כעשרים קילומטרים מכאן, בכיוון צפון מזרח, שוכנת פאטימה.

ב-13 במאי 1917 היתה פאטימה כפר קטן, שאיש כמעט לא שמע עליו. לוסיה דוס סנטוס ושני בני דודיה פרנסיסקו וג'אקינטה, שלושתם ילדי רועים, סיפרו שפגשו ביום זה "גברת בהירה יותר מן השמש" יושבת על ענפי עץ מחוץ לכפר. היא שבה להופיע לפניהם חמש פעמים נוספות ובכל פעם העבירה מסר חשוב על העתיד. תושבי האזור זיהו אותה בוודאות כבתולה הקדושה. בהופעתה השישית והאחרונה, ב-13 באוקטובר 1917, נאספו שבעים אלף איש כדי לחזות בפלא. הם היו עדים למה שהוגדר מאז כ"נס השמש". על פי תיאוריהם "מיד לאחר שהבתולה נגלתה בפני הילדים עלתה השמש וירדה כמה פעמים ברקיע, נפלה לקרקע, חזרה והתרוממה ולבסוף המשיכה במהלכה הרגיל בשמים". עשר שנים לאחר מכן החלו עולי רגל חדורי אמונה להגיע לפאטימה. ב-1928 החלו לבנות סמוך למקום ההתגלות את הכנסייה הענקית עם מגדל שמתנשא לגובה 65 מטרים. בדיוק בנקודת ההתגלות נבנתה קפלה שזכתה לפרסום בכל העולם הנוצרי כמקום בעל סגולת מרפא מופלאות. ההמשך כבר היה בלתי נמנע. פאטימה הפכה לעיר גדולה ומרכזית מאוד על מפת אתרי העלייה לרגל של אירופה (לצד לורד בצרפת וסנטיאגו דה קמפוסטלה בספרד). ביובל ה-50 להתגלות בירך האפיפיור קהל מאמינים שמילא את כיכר האבן הענקית והוערך במיליון בני אדם. פעמיים בשנה, במאי ובאוקטובר, עולים לרגל לפאטימה בקבוצות מאורגנות. בשאר ימות השנה מגיעים אליה מאמינים שמבקשים תרופה למחלות ולצרות. כאשר עומדים במרכז מגרש החניה הענק של אתר ההתגלות בפאטימה קשה קצת להאמין שלפני 80 שנה רעו כאן כבשים.

פאטימה כולה מתפרנסת היום מן הנס עליו העידו שלושת ילדי הרועים. העיר מלאה בבתי מלון, מסעדות וחנויות שמוכרות אביזרי קודש. המאמין נדרש להשקיע לא מעט מאמץ וכסף במהלך העלייה לרגל. בחנויות ובדוכנים שמקיפים את הכיכר מוכרים נרות ענקיים, שנהוג לזרוק לאש הבוערת לצד הקפלה. נהוג גם לקנות חלקי בובות עשויים מפלסטיק על פי הבקשה של עולה הרגל. אם יש לו בעיה ביד הוא ירכוש יד מפלסטיק ויניח אותה בקפלה. פסלי קדושים, פסלונים של שלושת ילדי הרועים, צלבים בכל צורה וגודל ואינספור פסלונים של מריה נמכרים בכל חנות. האווירה בעיר כולה מוזרה בגלל עירוב מוחלט של תיירות חולין, כזו שמעודדת פתיחת בתי קפה וחנויות מזכרות, לבין אווירת הקדושה, הניסים והעל טבעיות, שנתפסים כאן כחלק בלתי נפרד מן החיים.

בבוקר בו ביקרנו בפאטימה היתה הכיכר ריקה כמעט לגמרי. אדם מבוגר, עם שיער שיבה דידה על ברכיו לכל אורכה. הוא כרע והתקדם לאט במשך יותר משעה, גורר את ברכיו על פס מרוצף שיש, עליו קל קצת יותר לדדות מאשר על האבנים המחוספסות בהן מרוצפים שאר חלקי הכיכר. לצידו הלכה אשה לבושת שחורים, שסוככה עליו מפני השמש במטרייה צבעונית והושיטה לו מדי פעם בקבוק מים. במקום ההתגלות עמדו כמה עשרות אנשים. קבוצה של עיוורים, נתמכים במלווים, הקיפה את הקפלה כמה פעמים, תוך שהם מתפללים בקול רם. כמה מן הנשים שליוו אותם בכו. העיוורים התפללו בכוונה עצומה. אחת המתפללות הסבירה לנו שהמקום נודע בייחוד בתרופה שהוא מביא לעיוורים. היא אמנם לא מכירה מישהו שראייתו שבה אליו, אבל בטוחה שהיו לא מעט מקרים כאלה. עם תום ההקפות זרקו כולם נרות צהובים ארוכים אל האש הבוערת והתרחקו קצת לאחור.

למי שאינו רוצה ללון בפאטימה כדאי לנסוע לקואימברה, העיר הגדולה ביותר באזור, הנמצאת כ-50 קילומטרים צפונה. זו עיר מלאה בסטודנטים, בברים ובבתי קפה. כאן נולדו שישה ממלכי פורטוגל ובמאה ה-13 שימשה העיר כבירתה של המדינה. כיום היא מפורסמת בעיקר בזכות האוניברסיטה שלה, העתיקה ביותר בפורטוגל, ובזכות נגני מוזיקת הפאדו שמופיעים בבתי הקפה, במסעדות ובמועדונים ברחבי העיר. כובד הראש, הגעגועים והכאב של מוזיקת הפאדו, המוזיקה המסורתית של פורטוגל, מתאימים מאוד למצב רוחו של מי שסיים ביקור בפאטימה.

התחנה האחרונה במסלול טיול כזה במרכז פורטוגל היא ביער בוסאקו, ליד הכפר לוזו, שמאז המאה השישית שימש כמקום התבודדות של נזירים. כיום זוהי שמורת טבע שיש בה כמה מינים ייחודיים, שלא צומחים בשום מקום אחר. היער נוח ונעים מאוד לטיול רגלי. בעזרת מפות שמקבלים בלשכת התיירות של לוזו, סמוך לכניסה ליער, אפשר לצעוד בו יום שלם בעשרות שבילי הליכה מוצלים, המובילים לספסלי אבן וגומחות פרישות, המזמינים הרהורים על טיבם של הניסים.