עצים מיוחדים: תבחרו לכם עץ וצאו לדרך

נדמה כאילו קיבל רבי טרפון מידה רבה של כבוד, שמקום מנוחתו האחרונה נמצא היכן שנמצא. ההר נקרא הר כותר, וציון הקבר חוסה בצילו של עץ אלה ענק מימדים ורב הוד, המזמין את המבקר אל השקט הגלילי.

מרחק פסיעות מהאתר מצוי הישוב קדיתא, שבעברו היה כפר ערבי שתושביו נטשו ב-1948. המקום יושב על מוצאו של נחל עמוד, צופה על עמק קטן ועל רכסי הר צפת בשוליה של רמת דלתון. בשנים האחרונות התיישבו בו מספר משפחות ישראליות, רבות מהן בעלות גוון אלטרנטיבי-רוחני. חלקן אחיזתן בקרקע חוקית, וחלקן בתהליכים בירוקרטיים להכרה מוסדית.

איך מגיעים?
נוסעים על כביש 89 בין מירון לצפת. בשולי הדרך שלט כתום המצביע על כיוון הנסיעה. דרך עפר נוחה מתפתלת לה בעמק קטן, בין כרמי ענבים ממערב (משמאל) וחורש אורנים ממזרח (מימין). אחרי כק"מ מגיעים למזלג שבילים, פונים ימינה ותוך דקה מזהים את העץ מעל השביל.

ניתן להחנות את הרכב למטה ולטפס במדרגות ברגל וניתן להמשיך עוד כ-100 מטר ובשביל המוביל בין זיתים מגיעים אל חניון נוח צמוד לקבר.

איך יוצאים?
אני ממליץ לצאת דרך רמת דלתון ומאגר דלתון (למרות שהדרך לא מי יודע מה…), פשוט להמשיך בשביל. כשתגיעו ל"שיבר" של מקורות מוקף בגדר, היכנסו לדרך עפר ותיהנו מחוויית שקט, שלווה וטבע שנדיר למצוא כמוה בארץ.

עצי הזית בדיר-חנא
עצי זית כמו אלה לא ראיתם מימיכם, כך אני מאמין.
אפשר להגיע אליהם בשתי דרכים. הראשונה לאלה שאוהבים ללכת ישר לעניין, והשנייה לאלה המוכנים לכתת קצת רגליים בשבילי הגליל.

נתחיל ב"עצלנים" שבחבורה. דבר ראשון יש להגיע אל הכפר דיר-חנא הנמצא בבקעת סכנין, אשר בגוש שגב. במרכז הכפר החביב הזה עומדת מצודה מהתקופה העותומנית, מימי דהר אל עומאר, שליט בדואי שמרד בשלטון התורכי, השתלט על כל הגליל ובנה בו מבצרים לרוב.

דיר-חנא יושב ברובו על הרכס מצפון לכביש. מולו, בין כרמי זיתם לרוב, מצוי מעיין הקרוי במפה "עין נוג'ימה" דרך נוחה מתפתלת במעלה ההר אל המעיין ושם, לצידו, יש להחנות את הרכב.

עכשיו כל מה שצריך זה לעלות 100 מטר מעל המעיין (על השביל), לגלות מצד ימין דרך עפר נסתרת המוליכה לתוך כרם זיתים (הסימן הוא שני עמודי ברזל המונעים כניסה לכרם) לצעוד אל בין הזיתים ולראות משמאל את "התופעה" – עצי זית ענקיים שגזעם נבקע ולפחות שישה אנשים צריכים להתאסף כדי להקיפם.

איך מגיעים?
כביש 805 ממזרח או ממערב. מה שחשוב זה לא להתבייש לשאול את תושבי המקום.
למכתתי הרגליים – טפסו (עם הרכב), אל היישוב הררית, השאירו את רכבכם בכניסה, חצו את הישוב לאורכו ובסופו תגיעו לפשפש קטן ושלט המכוון ל"מבדד נטופה", על המבדד עוד נדבר בהמלצה לטיול אחר, אבל ניתן לרדת עם השביל (כן, כן, להתמסר לשביל באופן מוחלט), ובסופו שביל זה (מסומן שחור לבן) תגיעו אל המעיין המיוחל והזיתים הענקיים 100 מטר לפניו.

איך חוזרים?
או מטפסים כמו שבאתם, או משאירים רכב אחד בדיר-חנא.
הערה חשובה – אין לעבור דרך מבדד נטופה אחרי השעה 12:00 בצהרים.

"עץ החרוב של רבי שמעון"
את העץ הזה כולם מכירים, ומי שלא מכיר, מוטב שלא יספר לחברים.
עץ החרוב הענק מצוי בכפר פקיעין ומצל על מערת המסתור של רבי שמעון בר-יוחאי. העץ הזה הוא סיפור שלם של אמונות ומסורות ואני אשתדל לתת קצת מענייניו.

ראשית צריך להגיע אל הכפר פקיעין ולטפס (ברכב), אל חלקו העליון על הכביש המוליך אל הכפר ראמה. שלט ברור ברחבת חניה קטנה, מספר את סיפורו של הכפר פקיעין ונמצא ממש בתחילתו של השביל המוליך אל העץ. נרד בזהירות במדרגות וכבר בתחילתן נצעד כשעצי אלון וחרוב יוצרים מעלינו גג ירוק וקריר אפילו בימי הקיץ.

תוך דקה נגיע אל פתח המערה (חובבי המערות יתאכזבו לגלות שכל עמקה שני מטר ותו לא). שבו לכם על הסלעים שבצל החרוב, והקשיבו לקולות הבוקעים מנבכי ההיסטוריה, כמו גם לקולות ולריחות הנעימים העולים מין הכפר.
כאן במקום הזה הסתתרו לפני כמעט 2000 שנה רבי שמעון בר-יוחאי ובנו אלעזר. סיפור בריחתם אל המערה שווה יותר מ"כמה מילים", אבל בלית ברירה נתמצת אותו: המסורת מספרת שכאן ישבו השניים 12 שנה וניזונו רק מחרובים וממי מעיין המפכה בלב הכפר, ובכל זאת הצליחו להתכלכל.

על החרוב אגלה לכם כמה "סודות":
1. שמו של העץ נגזר כנראה מצורת הפרי הנראית כחרב.
2. בעונתו נוהגים הכפריים להכין ממנו דבש, קמח ומשקאות חריפים.
3. חז"ל מזכירים אותו רבות (חרובית), אך בתנ"ך אנו מופיע כלל.
4. זהו פרי מזין מאד שרבים טוענים שהוא טוב להקלה על בעיות נשימה.
5. פרי החרוב משמש כמזון איכות לעופות ובהמות.
6. הכפריים קוראים לו "ויאגרה כפרית" ורבים טוענים שסגולותיו בענייני און מוכחות.
7. זרע החרוב שימש בעבר כיחידת משקל ששמה היה קאראט, ומכאן כנראה שאול שמה של יחידת המשקל ליהלומים.

ועכשיו חברים, תבחרו לכם עץ וצאו לדרך, ואם רצונכם את כולם ביחד הרי שכדאי להקדיש לעניין, יום שלם.