עמק המצלבה ומנזר המצלבה

• התאמה: לכל המשפחה.

• קושי מסלול: קל מאוד!

• מפה: מפה עירונית טובה של ירושלים

• הגעה מהכניסה לירושלים: מהכניסה לירושלים ממשיכים בשדרות זלמן שזר (בניני האומה) ושדרות בן צבי. נוסעים לאורך גן סאקר עד צומת המצלבה. בצומת פונים ימינה במורד רחוב הרב הרצוג עד לצומת הבא (רחוב זלמן שניאור) שבו פונים ימינה ומיד שוב ימינה ברחוב יהושוע יבין. נוסעים עד קצה הרחוב וחונים.

• המסלול המוצע הינו מעגלי – הלוך ושוב.

• הכניסה לאתר בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה במקום.

• הכניסה למנזר בלבוש צנוע בלבד. יש להקפיד על ההנחיות שבמקום ולכבד את פרטיות הנזירים.

כשניכנס למנזר נחלוף דרך פשפש נמוך בחומה העבה. הקירות העבים נועדו לשמור על ביטחון הנזירים במקום וגובה הכניסה הנמוך לא רק שנועד להגנה, אלא גם למנוע את ההשפלה שבה תוקף מוסלמי ייכנס למנזר הנוצרי כשהוא רכוב על סוס ויתנשא מעל הנמצאים בשירות האל. הכניסה הקטנה נמזגת אל חצר יפה, מוקפת מרפסות וכניסות לחדרים. מזדרון מוביל ממנה אל חצר נוספת. כאן כדאי שנשים לב לנאקוס התלוי על הקיר. הנאקוס הוא אותו לוח עץ שבעבר היו מקישים עליו כדי לזמן את דרי המקום לתפילות ולסעודות משותפות. יש לחצות את החצר השניה כדי להיכנס לאולם התפילה של המקום. באולם שוררת אפלולית מיוחדת מעורבת בניחוח קדום של קדרות וקדושה. הקירות מכוסים בפרסקאות קדומים והרצפה היא מעשה פסיפס מהמאה התשיעית לספירה.

על פי המסורת הנוצרית, במקום זה צמח עץ הארז ממנו הוכן לימים הצלב הקדוש. הסיפור גורס כי השילוש הקדוש, שהופיע בפני אברהם בדמות שלושה מלאכים, הותיר בידיו שלושה מטות. לאחר שלוט שכב בשכרותו עם בנותיו הוא ביקש לכפר על מעשהו ופנה אל אברהם. אברהם הוא שהנחה אותו לנטוע את המטות ולהצמיח מהם עצים. משלושת המטות צמחו ברוש, ארז וזית. לימים נכרתו שלושתם להכנת הצלב לישו וצלבים לשני הגנבים שנצלבו איתו. מאחורי האפסיס של הכנסיה ישנו חדר אחורי המכונה 'קפלת לוט'. בקפלה ניתן לראות את סיפורו של המקום מצויר בשלבים לאורך הקירות. תחת פינת פולחן ישנו נקב ברצפה דרכו ניתן למשש את הקרקע שעליה, לפי האמונה, גדל הארז.

המסורת בדבר צמיחת עץ הצלב במקום קדומה מאד. המנזר קיים כאן מראשית התקופה הביזנטית (מאה רביעית לסה"נ), אך נבנה מחדש בתקופה הצלבנית. לאחר נפילת הממלכה הצלבנית השתלטו הגאורגים שהחזיקו אז מדינה חזקה על המתחם, זאת לאחר שמשך תקופה קצרה הוסב המקום למסגד. במהלך המאה ה- 18 עבר המנזר לידי הכנסיה היוונית-אורתודוקסית ומאז קיים עימות סמוי בינה לבין הגאורגים באשר לבעלות עליו.

ככל הנראה בימי הביניים המאוחרים (מאה 13 לסה"נ) התגורר במנזר ואף הלך לעולמו כאן המשורר הגאורגי הלאומי – שותא רוסטוולי, מי שחיבר את הפואמה "עוטה עור הנמר" (היצירה תורגמה לעברית על ידי בוריס גפונוב). לא ברור מהן הנסיבות בהן הגיע הנה – האם ביקש לחיות בירושלים או שהוגלה לכאן כנגד רצונו כשם שלא ברור מה היה טיב יחסיו עם המלכה הגאורגית תמרה. האם היה חברה הקרוב, האם היה מאהבה בפועל או רק מאוהב בה כפי שהוא מעיד על עצמו ביצירתו?

כך או אחרת בסתיו 1959 הגיעה לירושלים משלחת מדעית מטביליסי כדי לבדוק את אמיתות דבריו של עולה רגל גאורגי בשם טימוטה גבאשווילי, שביקר במנזר המצלבה במאה ה-18 ותיאר ביומנו ציור קיר שבו המשורר כורע על ברכיו. המשלחת הגאורגית המיסה שכבת צבע עבה מאחד העמודים ולעיניה התגלה הציור הנסתר. רוסטוולי, שלצד דמותו מופיע שמו, נראה למרגלות דמויות קדושים. זוהי דמות קטנה הכורעת על ברכה ופורסת ידיה לפנים בבקשת מחילה. מחפשים ולא מוצאים? גשו לעמוד הדרום מערבי ובדקו את הצד המזרחי שלו. בעקבות השחתת הציור (וציורו מחדש…) ערב ביקורו של נשיא גאורגיה כאן בקיץ 2004, הציור מכוסה עכשיו בפלסטיק שקוף כדי למנוע תקרית דיפלומטית נוספת.

עם קצת מזל ייתכן ותצליחו לקבל אישור מיוחד לעלות על גג המנזר ולהתבונן מקרוב על מגדל הפעמונים המהודר שהוקם לאחר העברת הבעלות לכנסייה האורתודוכסית. לאחר הסיור במנזר כדאי לצאת ולהקיף אותו מבחוץ. לסייר קצת בכרם הזתים הסמוך ולהשקיף על חומותיו הנישאות מעברן החיצוני.