עולם מסעיר ללא דרכונים

מאה שנים ויותר לפני שאנשים התחילו לקרוא רומנים עבי כרס על היחסים המפותלים שבין גברים לנשים, יכול היה סופר אירופאי מתחיל ושאפתן לחלום על רב מכר רק אם יש בו סיפור מסע. את הלהיט הגדול של המאה ה־17 כולנו מכירים. קוראים לו "ההידאלגו החריף דון קיחוטה דה לה מאנצ'ה" – המוכר פשוט כ"דון קיחוטה" – ובעצם מדובר במסעות הזויים משהו לאורכה ולרוחבה של ספרד, שמקצתה אמיתית ומקצתה דמיונית (ראו "מסע אחר" 80). אבל את "מסעותיו של מנדש פינטו" כמעט שכחו, וחבל. כשהספר ראה אור בפורטוגל, בשנת 1614, רק עשור אחרי "דון קיחוטה", הוא הפך מיד להצלחה בינלאומית. חלקים ממנו תורגמו לכל שפות אירופה, ובמשך מאה שנים נחשב לספר חובה לקרתן המשכיל. הוא לא מצחיק כמו קיחוטה, אבל מעניין מאין כמוהו למסע בכורסה, בעיקר מפני שהוא אמיתי.
פרנאו מנדש פינטו, סוחר, "מגלה עולם", שגריר לעת מצוא והרפתקן בלתי נלאה, לא ראה את פירות ההצלחה. הוא מת באלמאדה (Almada), לא רחוק מליסבון. בשנותיו האחרונות ישב באחוזה צנועה, התמסר למשפחתו ולמפעל חייו האמיתי: ספר המסעות האחד והיחיד שלו, המתעד 21 שנים סוערות על פני הימים, מפגשים מדהימים עם שליטי עולם, מחשבות חתרניות על אודות מעמדה של הכנסייה, רכילויות מחצרות של נסיכים אקזוטיים וכמה דברים שבסוף המאה הצינית שלנו כבר אי־אפשר לראות.
הוא יצא אל הים ב־1531 מפני שהיה עני ושאפתן. הודו הלא נודעת קרצה לו ולהרפתקנים שכמותו, וכבר בתחילת דרכו הסתבך במלחמה. הפורטוגלים נאבקו על אחיזתם באי המבוצר דיו, צפונית־מערבית לבומביי. המוסלמים, ובראשם סולימאן הגדול, היו נחושים לגרש את הנוצרים מהודו, ומנדש פינטו הבין כי בתווך אפשר לעשות כסף מתקיפת אוניות של האויב.
הוא יצא למסע ריגול שהביא אותו לים סוּף ולאתיופיה, אבל אונייתו נלקחה בשבי המוסלמים והוא נמכר לעבדות. תחילה היה לו אדון אכזר, מוסלמי־יווני, ואחר כך נמכר שוב, לסוחר יהודי, שבסופו של דבר שחרר אותו.
הניסיון הימי הקצר לא הספיק לו, ומנדש פינטו עלה על סיפונה של אוניית סוחר פורטוגלית, אשר היתה גם היא קורבן לקרבות ימיים מתישים, עד שהגיעה לגואה (Goa) שבהודו. כיוון שחיי המלחמה נמאסו עליו, השכיר את עצמו לאציל מקומי והפך למעין מפתח שווקים: הוא הגיע לכל חור בחוף של סומטרה (Sumatra), הכיר כל שונית במפרץ טונקין (Tonkin), הגה את שוד הקברים הקיסריים של סין – ואז עלתה ספינתו על שרטון. הסינים שבו אותו ואת מרעיו ודנו אותם לעבודת פרך בחומה הגדולה, אבל איכשהו הצליח מנדש פינטו לחבור לטטארים ולמצוא חן בעיניהם, בעודם מנסים לכבוש את הממלכה הגדולה. הוא מספר על מפגשים מופלאים עם "דמות אפיפיורית שעליה לא נודע דבר בעולם המתורבת". זה היה, ככל הנראה, הדלאי למה.
רק במקרה הגיע ליפאן, בערך ב־1542, יחד עם פורטוגלים הרפתקנים כמותו, שנראה כי הם היו קבוצת האירופאים הראשונה אשר הגיעה לשם וגם הצליחה להתחבב על נסיך פיאודלי מקומי – הם נתנו לו רובה במתנה, והוא הסכים לפתוח כמה חופים למסחר. ומה שנראה כסיפור של חיים שלמים הוא בעצם רק ההתחלה, מפני שבהמשך הצליח מנדש פינטו לעלות על כמה וכמה שרטונות, להיות שבוי של מלך סיאם, לנסוע עם שר האוצר שלו לממלכות שטרם נראו בהן אנשים לבנים, לברוח, להסתפח למוסלמים במלחמתם בג'אווה
(Java), לברוח שוב, לממן את המשלחת הישועית הראשונה ליפאן ולהיות נוכח בסדרת הוויכוחים שבין הישועים לבין הבודהיסטים בחצרו של הקיסר.
הספר שלו הוא תענוג צרוף: זו אוטוביוגרפיה, אבל סיפורו האישי הוא רק תירוץ לספר על העולם שראה. הוא ראה בנות ים ופיות, מפני שבעידן שבו חי עוד אפשר היה להתנסות בחזיונות כאלה. האם באמת נמכר לעבדות 16 פעמים? האם היה או לא היה רופא? האם צפה במו עיניו בניסים שחולל אנג'ירו, היפאני הראשון שהוטבל לנצרות?
מעבר לזמן, מנדש פינטו מדבר אלינו בקולות שונים, כולם כובשים ומקסימים. לרגע הוא המספר הטוב, איש ישר בעיני אלוהיו, המתאונן על ריבוי הכופרים בעולם. לפרקים הוא הופך לתייר עגול עיניים ומתפעל – מאותם כופרים עצמם. הוא גיבור ופיראט, נעבעך ופטריוט, ליצן ומטיף, דייקן בפרטי פרטים ושכחן גדול כשזה נוגע לתאריכים, מתעד כפייתי וגנב ספרותי.
לחוקרי תולדות פורטוגל, לקומץ המלומדים שהספר הזה הניב להם לא מעט מאמרים, עוד אכפת מה קרה באמת ומה שִרבט מנדש פינטו מתוך דמיונו, באחרית ימיו באחוזה המשעממת, בין התרנגולות לחזירים. אבל כשהקוראת בת ימינו שוקעת בכורסה, בתום 600 עמודים של מסע, היא יכולה רק לחלום על ימי התום של מנדש פינטו ועל עולם מסעיר ללא דרכונים, שאפשר לעלות בו על אוניית סוחר קטנה, ולא לדעת אף פעם איך ייגמר המסע.

"מסעותיו של מנדש פינטו" לא תורגם לעברית. גרסה באנגלית, "The Travels of Mendes Pinto" מאת Fernao Mendes Pinto, ראתה אור ב־1989 בהוצאת אוניברסיטת שיקגו (מפורטוגזית: Rebecca D. Catz).