מסלול בסרי לנקה, אי הקינמון והתה

סרי לנקה היא יעד טרופי מתפתח. המדינה הקטנה הזו, שלפני כמה עשורים כמעט איש לא שמע את שמה, והחל משנות השמונים של המאה העשרים שמה נקשר בעיקר למלחמת אזרחים נוראה, חוזרת להיות מה שהיתה פעם: אי הקינמון, ארץ התבלינים והתה, יעדם של סוחרים ומושא חלומם של ספנים. נפלאות דרכיו של שר ההיסטוריה: עד לפני מספר שנים, נקשר שמו של האי הטרופי הקסום הזה לחגורות נפץ, מחבלים מתאבדים ודיכוי זכויות אזרח והנה, הוא שב להיות ארץ שמאדמתה מפיקים את הפלפל, שכונה פעם "הזהב השחור" ובסלעיה כורים אבני חן.

בשנים האחרונות שינויים עצומים עוברים על האי: בתי מלון יפהפיים ומעוצבים קמים לא רק לאורך החופים, אלא גם סמוך לאתרים העתיקים, ויותר ויותר אנשים מוצאים את פרנסתם כמשיטי סירות, נהגי ג'יפים, מלצרים ומדריכי תיירים. סוכנויות לתיירים צצות כפטריות אחרי הגשם, ואולי בהקשר של סרילנקה צריך לומר "כעלוקות אחרי הגשם", ללא ההקשר השלילי שיש ליצור המטריד את מנוחתם של המטיילים בה בעונת הגשמים.

לקריאה נוספת:

• חופי סרי לנקה לתרמילאים – כולל טיפים כלליים
• סרי לנקה – העמוד הראשי

הר אדם. מיסטיקנים אומרים שהוא משרה אנרגיות טובות של שלום ושלווה | צילום: גילי חסקין

סרי לנקה היא מדינה קטנה יחסית. שטחה כ-60,000 קמ"ר – פי שלושה משטח מדינת ישראל, ומספר תושביה – כ-22 מיליון. סרילנקה מזכירה את הודו, שכנתה הגדולה מצפון, שממנה הגיעו תושביה ושפעמים רבות התערבה בענייניה. או לפחות את דרום הודו הטרופית, ארץ האורז והקוקוס, שתושביה הטמילים, שצבע עורם שחור, לבושים בלוֹנְגי ארוך המזכיר חצאית הדוקה. אמנם סרי לנקה חסרה את העוצמות שיש בהודו, אך גם את התעוקה שמלווה טיול בהודו. מצד אחד אין בה פלאים ארכיטקטוניים ואמנותיים כמו בהודו, אך מנגד הרעש, ההצקות, הקבצנים והלכלוך נמוכים עשרת מונים. ובכול זאת, למרות ההשוואה המתבקשת, סרילנקה איננה "הודו לייט" או "הודו לעניים", כפי שמכנים אותה חסידיה של האחות הגדולה מצפון. יש כאן הכול מכול וכול: הרים ירוקים, מדרונות תלולים שעליהם נטועים שיחי תה, מפלי מים, לגונות של מנגרובים, שמורות טבע, עולם חי, חופים זהובי חול ועטורי דקלים. יש בה ערים עתיקות, מקדשים הינדיים ובודהיסטיים, מקדשי מערות חצובים בסלע, פסלי ענק, נזירים בודהיסטיים, מלאכות עממיות, מחולות האופייניים רק לה, גנים בוטניים מטופחים, ומקומות אותם עצבו הבריטים, בדיוק עבור עצמם, עד שדומה שהראג' טרם עזב.

נכון להיום מתרכזת התיירות רק בחצי הדרומי-מערבי של האי. החלק הצפוני-מזרחי היה פעם כמעט אוטונומיה טאמילית, וייצא טרור לרחבי העולם. משהודברו קיני הטרוריסטים (או הלוחמים לשוויון בעיני אחרים), השקט חזר למדינה, ואתו תכניות לפיתוח החוף המזרחי, על האפשרויות הרבות הגלומות בו, בעיקר בכול הקשור לספורט מים ולצלילה. יודעי דבר טוענים ששוניות האלמוגים ולהקות הדגים שמשייטות ביניהן אינם נופלים מאלו של האיים המלדיביים.

סרי לנקה היא יעד לא יקר ונוח מאוד לסיור. נמליץ כאן על טיול בן שמונה ימים (עשרה ימים אם מוסיפים את הטיסות הלוך וחזור). את המסלול יש לתכנן בקפידה מראש, באמצעות ספק מקומי, שיתאם את הלינות, הסיורים ויספק רכב עם נהג ואולי גם מדריך. מטייל ספונטני יזדקק לזמן רב יותר.

פילים מבית היתומים מתפלשים בהנאה בבוץ | צילום: גילי חסקין

היום הראשון: בית יתומים לפילים
את הסיור כדאי להתחיל בנגומבו, הידועה בתעלות המים שחפרו ההולנדים. אפשר ללכת או לדווש לאורכן באופניים. במרחק נסיעה של כשעתיים צפונית-מזרחית מגיעים לבית היתומים לפילים בפינאוולה (Pinnawela). המקום נוסד בשנת 1975 עם שבעה פילים בלבד, שכיום אפשר לראות כאן את נכדיהם. מומלץ להגיע לפני 10:00 בבוקר ולהתמקם במסעדה שעל גדת הנהר. המקום יפה, עטור צמחייה וניתן לראות בו סנאים רבים. בשעה 10:00בדיוק מגיע עדר פילים גדול מאוד, מלווה בגברים צעירים המתיזים מים על הפילים ומובילים אותם אל הנהר. העדר חוצה את המים הרדודים לצד השני, וחלקו מתפלש שם בבוץ. המראה מרהיב. לאחר מכן כדאי להיכנס לאחד מבתי המלאכה המייצרים נייר מגללי פילים.

היום השני: מצודת האריה והבירה הקדומה
את היום נפתח ביציאה מוקדמת אל מצודת הסלע של סיגרייה (Sigarya). מצודת הסלע האדמדם נבנתה במאה החמישית לספירה והיא מיתמרת מעל עצי היער. המצודה מכונה גם "סלע האריה", שפעם כנראה נחצב בחזיתה וכיום נותרו ממנו רק טפריו. המקום היה מבצרה של עיר מתוכננת להפליא, שאת מתארה אפשר לראות למרגלותיו. במחצית הגובה לערך, על קירות המצודה צויירו דמויות של נשים יפהפיות, פרסקו המכונה "הבתולות השמימיות של סיגרייה", שבזכותו המקום נכנס לרשימת אתרי המורשת העולמית.

סיגרייה. מצודת הסלע מיתמרת מעל הצמחייה הירוקה | הצילום באדיבות לשכת התיירות של סרי לנקה

את שעות אחר הצהרים מקדישים לפולונרואה (Polonarua). בדרך אפשר לעצור במקום בו נערים מקומיים מאכילים לטאות ענק המזכירות בצורתן (אם כי לא בגודלן) את דרקוני קומודו. פולונרואה היתה בירת סרילנקה במאות ה-11 וה-12 ונחשבת אף היא לאתר מורשת עולמית. הסיור בה נמשך כשעתיים, והוא כולל בדך כלל את שרידי הארמון המלכותי, אולם המאזינים, מרחצאות הלוטוס, שרידי מקדש שיווה ובעיקר את Gal Viharaya ובו שלושה פסלים מרהיבים של בודהא חצובים בסלע.

היום השלישי: מקדש הסלע וגני תבלינים
היום יוקדש לביקור במקדש הסלע אשר בדמבולה (Dambulla). המקום נבנה, או ליתר דיוק נחצב, במאה הראשונה לפנה"ס. בפתחו הוצב פסל בודהה מוזהב, תרומתה של ממשלת יפן, אך העניין העיקרי הוא מקדשי המערות המרהיבים, שאף הם הפכו לאתר מורשת עולמי. יש כאן יותר מ-2,000 מ"ר של קירות ותקרות צבועים בתמשיחי קיר (פרסקו) בשלל גוונים. זהו השטח המצויר הגדול בעולם כולו. במערות נחצבו למעלה מ-150 פסלי בודהה, בהם פסל ענק שאורכו 14 מ'. לטעמי זהו אחד ממקדשי המערות הבודהיסטיים היפים בעולם.

משם, נסיעה לעיר Matale. בדרך כדאי לעצור בחווה מקומית שבעליה מדגימים את שלל האפשרויות הגלומות בעץ הקוקוס, שאותו הם מנצלים לשימושים רבים. בסביבת העיר יש חוות תבלינים רבות וכדאי לבקר באחת מהן כדי לראות כיצד מגדלים תבלינים שמקורם במזרח, כמו קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר, כורכום, הל ועוד; צמחי תבלין שמקורם באגן הים התיכון, ומייצרים תרופות טבעיות ושמנים לטיפולים איורוודים. בדרך לקנדי כדאי לעצור במקדש טמילי יפה, המזכיר להפליא את המקדשים המפורסמים במדינת טמיל נאדו שבדרום הודו. המקדש סגור במרבית שעות היום, אך שומרי המקום ישמחו להכניס את המבקרים למחסנים שם הם שומרים את העגלות המפוארות, שעליהן מובילים את הפסלים בחגו של המקדש המתרחש מדי שנה בתקופת הירח המלא של חודש מרץ. העגלות מגולפות בעץ וצבועות בגוונים בוהקים.

מקדש הסלע בדמבולה, אחד ממקדשי המערות הבודהיסטיים היפים בעולם | צילום: גילי חסקין

בשעות אחר הצהרים מגיעים לקנדי (Kandy) – עיר נעימה הנמצאת בגובה של 500 מ' מעל פני הים ונהנית מאקלים קריר יותר. כדאי לטפס לתצפית ממנה רואים את קנדי ממעוף הציפור. במרכז העיר יש אגם מלאכותי, ולצדו מקדש השן המפורסם, ומסביב שכונות, גנים וגבעות שעליהם נראים פסלי בודהא. מדי יום בשעה 17:00 מתקיימת הופעה של ריקודים קנדיאניים, שמקורם בטקסים שאמניסטיים ובפולחנים עתיקים. לאחר הריקודים, הכוללים  תלבושות מרהיבות ומסכות מרשימות ומופעי לוליינות, מתבצע טקס אש, בו הרוקדים מעבירים לפידים בוערים על גופם, מלקקים את הלהבות ופוסעים יחפים על גחלים לוחשות.

היום הרביעי: ביקור בקנדי
הפורטוגלים שהגיעו לסרי לנקה במאה ה-6, וההולנדים שהחליפו אותם במאה ה-17 הסתפקו באזור החוף ולא נכנסו ללב המדינה. קנדי נותרה מקום משובם של מלכי סרי לנקה ונותרה עצמאית עד שכבשו אותה הבריטים בראשית המאה ה-19. משום כך, קנדי מבטאת במידה רבה את הלאומיות הסרי לנקית. בלבה של העיר נמצא מקדש השן המפורסם. במקדש, כך מאמינים, שמורה שן של בודהא. זהו המקום הקדוש למדינה ואחד האתרים המקודשים לבודהיסטים בעולם כולו. מרבית חדרי המקדש סגורים בדרך כלל, וכדי לראותו יש להגיע בזמן הטקסים המתקיימים מדי יום בשעה 9:30 בבוקר וב-19:00 בערב.  הסיור במקדש נמשך כשעה וחצי ובמהלכו אפשר לראות חטים ענקיות ואוצרות מרשימים, כולל הפגודה בה נשמרת השן המקודשת. מדי שנה, בירח מלא של חודש אוגוסט, נחוג כאן פסטיבל פרה הרה (Perahera), הנחשב לאחד האירועים הפולקלוריסטיים המרהיבים באסיה כולה וכולל תהלוכות של פילים מקושטים, לוליינים המלהטים בלפידים בוערים, מחוללים בלבוש מסורתי ועוד.

מקדש השן בקנדי. כאן, כך מאמינים, שמורה השן של בודהא | הצילום באדיבות לשכת התיירות של סרי לנקה

מהמקדש כדי לצאת לשוטט לאורך האגם שנסכר כאן על ידי המלך הסינהלזי האחרון ב-1798, ולאחר ארוחת צהרים קלה, להמשיך אל הגנים הבוטניים המרהיבים. גני Peradeniya נטעו על ידי המלכים הסינהלנים ועוצבו על ידי הבריטים. בגנים שפע של צמחים, כולל סחלבים יפהפיים. מומלץ להקדיש למקום מספר שעות, כולל הפסקה בבית התה המעוצב בסגנון קולוניאלי.

לאחר מכן מומלץ לשוטט בחנויות השונות, בבתי מלאכה לייצור משי, עץ או בטיק ובמוזיאון האבנים הטובות, שם ניתן לרכוש גם תכשיטים יפים. הביקור בסדנאות מומלץ גם למי שאינו מעוניין לקנות, משום שהאומנים מדגימים שם את תהליכי הייצור.

ניתן להישאר בקנדי יום נוסף ולצאת להר אדם (Adam's peak), המתנשא לגובה של 2,243 מ'. על הפסגה יש טביעת רגל שהמקומיים, בודהיסטיים ברובם, משייכים אותה לבודהא, ההינדים לשיווה והמוסלמים לאדם הראשון. מטיילים ומיסטיקנים רבים טוענים שהאנרגיות של המקום משרות עליהם שלום ושלווה. מהפסגה המראה מרהיב – של הנוף ושל הצליינים גם יחד.

היום החמישי: תה, תה ועוד קצת תה
היום נפתח בנסיעה לכיוון נוארה אליה (Nuera Elia) וטיפוס לגובה של 2,000 מ'. בדרך כדאי לעצור במפלי Ramboda. משם, ממשיכים לסיור בשדות התה ולביקור במפעל לייצור תה, שם אפשר לגום תה וכמובן גם לקנות. נוארה אליה היא עיירה בעלת חזות קולוניאלית טיפוסית, ויש בה פינות חמד הנראות כאילו הראג' טרם עזב. המלון הטוב ביותר הוא מלון Park, שלו מראה קולוניאלי והוא מוקף בגנים מטופחים. ניתן ללון גם ב-Tea Factory שבקנדפולה (Kandapola), במרחק של כחצי שעה נסיעה מנוארה אליה. זהו בית חרושת לתה, שהוסב למלון יפהפה, וגם אם לא לנים בו כדאי לבקר ואחר כך לצאת לטיול רגלי בשדות התה המקיפים אותו. ליד המלון יש מוזיאון תה הפתוח לציבור ללא תשלום. אפשר להתנסות בקטיף עלי התה, הפעם תמורת תשלום.

קוטפת תה באזור נוארה אליה | צילום: גילי חסקין

היום השישי: אל קצה העולם (ומפגש אפשרי עם נמרים)
אפשר להישאר באזור יום נוסף, ולהקדיש אותו לביקור ברמת הורטון (Horton) ולטיול רגלי אל קצה העולם – כינוי למקום בו הרמה נופלת בבת אחת אל יערות הגשם הטרופי הנמצאים 1,000 מ' מתחת לה. הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי לכל כיוון, וההליכה – 4 ק"מ לכל כיוון. הבעיה היא שהמקום אפוף ערפילים ברוב ימות השנה, ויודעי דבר ממליצים להגיע בשעת בוקר מוקדמת. הדבר מחייב יציאה מנוארה אליה לא יאוחר מ-5:30 בבוקר. למי שהתמזל מזלו והגיע בזמן של ראות טובה, הנוף המרהיב יותר ממפצה על ההשכמה המוקדמת: רמת הורטון נופלת בבת אחת לתהום שעומקו למעלה מאלף מטר. המעבר המהיר מהצמחייה ההררית ליערות הגשם הטרופי הוא מראה עוצר נשימה, ואכן מעניק את התחושה שמדובר ב"קצה העולם". בני מזל עשויים להיתקל בסמבר (Sambar), אייל ענק ומרשים. בשביל לראות נמר יש צורך במזל גדול בהרבה.

אפשרות אחרת היא לצאת בשעת בוקר מעט נוחה יותר אל שמורת יאלה (Yalla West). אחרי שמתמקמים במלון באזור השמורה, כדאי לצאת לסיור ג'יפים ברחביה. במהלך הסיור אפשר לראות איילים נקודים, הנקראים צ'יטאל (Chital) בשפת המקום ונראים ממש כמו במבי מסרטו של וולט דיסני. עוד תיפגשו בסיור פילים, חזירי בר, טווסים, תאואים ואם יתמזל מזלכם – גם נמרים.

היום השביעי: פנטזית החופים הטרופיים מתגשמת
היום נפתח בנסיעה צפונה. בדרך כדאי לעצור בחוף הים ולהתבונן בדייגים העומדים על מעמדים בתוך המים – זהו אחד המראות המפורסמים של סרי לנקה. משם ממשיכים למצודת גאלה Galle המרשימה. למי שנשאר ללון במקום, נמליץ בחום לשוטט לאורך החוף בשעות אחר הצהריים. משם ממשיכים ללינת לילה באזור בנטוטה (Benthota) או ב-Ahungalla, בהם ישנם מלונות משובחים. מי שמוכן להסתפק בבתי מלון צנועים בהרבה, נמליץ על החופים של אונווטונה (Unawatuna), היפים עשרת מונים ועונים על הפנטזיה של אי טרופי.

דייגים דגים על גבי עמודים שניצבים בתוך המים, מראה אופייני בסרי לנקה | צילום: Bernard Gagnon, cc-by-sa 3.0

ודאי תתקשו לעזוב את החופים הקסומים, ולכן כדאי להקדיש גם את היום הבא לאזור. אפשר להשתזף, לשחות או לשנרקל, ובלילה לשוטט בין הברים שעל החוף. המאכל המקומי האהוב עלי הוא דגים צלויים על גחלים בתוך עלה בננה, שהדייגים מכינים למי שנענה להפצרותיהם. השילוב של נוחות וים מוביל את מרבית המטיילים דווקא לאזור בנטוטה. במקום בתי מלון טובים, מרביתם המוניים. אפשר לשכור אופניים ולצאת לסיור באזור. סוכני נסיעות זריזים מציעים טיולים לרחבי האי ואפילו חבילות נופש יקרות באיים המלדיביים. באזור Ambalangoda הסמוך אפשר לצפות ב- Kolam – ריקוד מסיכות. בדוכנים אפשר לקנות מסיכות גרוטסקיות של השטן. למטיילים חסרי מנוח, שקצה נפשם במסאג'ים האיורוודים שעל החוף, נציע לנסוע מבנטוטה 10 ק"מ מזרחה, לגני בריף (Brief) המטופחים. שם חי בעבר Bevis Bawa, אחיו הצעיר של הארכיטקט הסרילנקי המפורסם Geoffrey Bawa. הבתים והבית שווים ביקור.

היום השמיני: שימור צבי ים וזכרונות מהצונאמי
למרות הפיתוי לרבוץ על החוף כל היום, כדאי לצאת לסיור בחווה לשימור צבי ים ב-Kosgoba, הסמוכה (מרחק של חצי שעה נסיעה). במקום אפשר לשמוע הסבר מאלף על חיי הצבים מפי משוגע לדבר, המקדיש את חייו לשימורם, ששמח להראות למבקרים ביצים, צבים זעירים, צבי אלבינו ועוד. זאת גם הזדמנות לשמוע עדות ישירה על אירועי הצונאמי של 2004. בנוסף לדמי הכניסה, תרומות מתקבלות בעין יפה. את ייתרת הזמן אפשר להקדיש למנוחה על חוף הים. לחרוצים, נמליץ לצאת ל-Balapitiya, הנמצאת במרחק של 20 דקות נסיעה ולצאת לשיט בלגונה ובמונגרובים הגדלים לחופה. השיט עוצר באי בו מגדלים קינמון. במקום תצוגה מעניינת של קילוף קליפת עץ הקינמון ונקודת מכירה. השיט מדלג על אי קטן, שאליו מביאים התושבים את הנחשים אותם הם לוכדים, אבל עוצר לביקור באי אחר ובמקדש הבודהיסטי שנבנה בו.

קולומבו, בירת סרי לנקה. הזדמנות לצאת לשופינג | צילום: מאיה קרו, GFDL

והצעה ליום נוסף – ביקור בקולמובו
מי שצריך לעזוב את סרי לנקה, יתחיל בשעות הצהריים את הנסיעה אל שדה התעופה. אפשר להקדיש שעתיים לביקור בבירה קולומבו (Colombo), אך כדאי לשקול זאת היטב. לעיר אין הרבה מה להציע, למעט ככר העצמאות ובית העירייה המזכיר להפליא את הבית הלבן בוושינגטון, והנסיעה לשדה התעופה דרך קולומבו אורכת זמן רב בשל עומס תנועה גדול. אינני בטוח אם הביקור בן השעתיים מצדיק את הפקקים והעומס, אך לעומת זאת, אם זמנכם בידיכם, אפשר לבלות בקולומבו יום שלם, לשוטט כין דוכני המזון הנקראים בוטיקים (botiques) ב-Pettah ולצאת לשופינג במרכזי הקניות. בשעות אחר הצהרים מומלץ לשוטט ב-Viharamahdevi Park – גן עירוני המטופח שפסל בודהה מרשים נמצא בחזיתו (מול בית העירייה). לקראת השקיעה אפשר ללכת לאורך החוף ב-Mt Lavina. אם מגיעים לקולומבו בתקופת הירח המלא של חודש ינואר, אסור להחמיץ את פסטיבל Thai Pongal, חג צמיחה הינדי, הנחוג ב-Kovil, כך מכונים המקדשים ההינדיים של קולומבו. במיוחד ב-Old Kathiresan Kovil. בירח המלא של חודש פברואר, נחגג בקולומבו Navam Perahara, תהלוכה של פילים מקושטים, רקדנים ולהטוטנים, היוצאת ממקדש Gangaramaya וצועדת אל פארק Viharamahdevi ואל אגם Beira.

למותר לציין שבמסעדות קולומבו מוצע שפע המזון המשובח ביותר בסרילנקה. במקרה שלנים בקולומבו לילה נוסף, אפשר להעביר את שעות האור האחרונות בתעלות המים אשר בנגומבו, שהוזכרו בתיאור היום הראשון של הטיול.

עוד על טיול לסרי לנקה

___
גילי חסקין מוביל טיולים ברחבי העולם, כולל בסרי לנקה, www.gilihaskin.com