סע לאט – ערים איטיות

"מדוע נעלמה ההנאה שבאיטיות? היכן הם הולכי הבטל מימים עברו? היכן הם אותם גיבורים משוטטים של שירי העם, אותם בטלנים שנדדו לאיטם מטחנת רוח אחת לרעותה ולנו תחת כיפת השמים? האם נעלמו יחד עם שבילי הכפרים, יחד עם כרי הדשא וקרחות היער, יחד עם הטבע? פתגם צ'כי מגדיר את בטלתם המתוקה באמצעות מטאפורה: הם מתבוננים בחלונותיו של האל הטוב. מי שמתבונן בחלונותיו של האל הטוב אינו יודע שעמום; הוא מאושר"
(מילן קונדרה, מתוך "ההנאה שבאיטיות")

בשנת 1989 ביקשה חברת הענק האמריקאית מקדונלד להקים סניף סמוך ל"מדרגות הספרדיות", גרם מדרגות בכיכר דה ספניה (Piazza di Spagna), משכיות החמדה של בירת איטליה ומקור משיכה לתיירים כבר מסוף המאה ה־16, כשלורדים צעירים נהגו, במסגרת הטיול הגדול שלהם באירופה, לנוח על המדרגות בעוד מרכבותיהם זוכות לטיפול מסור בווייה דל קרוזה
(Via delle Carozze), רחוב המרכבות, שאינו קיים עוד.
מקדונלד, יש להניח, לא ציפתה לתגובה שלה זכתה: גל של מחאה ציבורית גאה בעיתוני איטליה. אחד המוחים, קרלו פטריני, אינטלקטואל ומבקר יין איטלקי, אף יזם את הקמתה

שוק של שבת בגרבה אין קיאנטי, אחת הערים האיטיות. "אנחנו לא רוצים שהפאסט פוד ישתלט על המסורות התרבותיות שלנו"

של תנועת נגד בשם "אוכל איטי", שמטרתה להיאבק בתופעת ה"אכול ורוץ" שמקדונלד מייצגת ובתופ־עת האוכל המהיר בכלל – הפאסט פוד האמריקאי.
התנועה מבקשת לשמר מסורות קולינריות מקומיות, לעודד אכילה משפחתית, לפתח מאכלים המבוססים על מרכיבים עונתיים ולעודד את יצרני המזון שמספקים את המרכיבים למטבחים המסורתיים. בתחילה התבטאה פעילות התנועה במפגשים ממושכים, שבהם סעדו המשתתפים במשך שעות ושוחחו על אוכל, יין, תרבות ופילוסופיה. כיום חברים בתנועה כ־150 אלף אנשים ברחבי העולם. באיטליה לבדה יש לתנועה 360 סניפים, ועוד fכ-2,000 סניפים בכ-150 מדינות. התופעה הגיעה אפילו לארצות הברית, שבה יש לתנועה כ-170 סניפים.
עם תומכי הרעיון, המופץ בכתב עת בחמש שפות, נמנים גם ההיסטוריון הצרפתי ז'אק לה גוף, מומחה היין הבר־יטי יו ג'ונסון והמחזאי זוכה פרס הנובל דריו פו האיטלקי.
במובן מסוים, תנועת "אוכל איטי", כתב מבקר אירוני באחד מאתרי האינטרנט, היא תגובה איטלקית טיפוסית לפחדים האירופיים הגדלים והולכים מפני גלובליזציה, מזון המכיל מרכיבים מהונדסים גנטית והשתלטות חברות הענק. בשונה מצרפת, שבה הופיעו פעולות מחאה, לעיתים אלימות (סניפים של מקדונלד, למשל, נהרסו שם עד עפר), מעדיפים האיטלקים, כך נדמה, להתמודד עם חששותיהם באמצעות סעודה ממושכת ומענגת של פסטת קישואים עם פרחי חמנית ממולאים במוצרלה ואנשובי ומטוגנים לכלל שלמות זהובה.

אנחנו לא מהפכנים
אחד הפרויקטים הבולטים של תנועת "אוכל איטי" הצליח לאסוף תחת כנפיו כבר 177 ערים ב-27 ארצות, עם נוכחות בולטת לאיטליה. הפרויקט, "העיר האיטית" שמו, נועד לשמר את המסורות התרבותיות, הקולינריות והאמנותיות של הקהילות. אכילה מענגת ואיטית, במקרה של הפרויקט הזה, היא רק אחת המטרות.
כל הערים שהצטרפו לפרויקט "העיר האיטית" חתמו על אמנה שבה הן מתחייבות לעודד מסעדות משפחתיות, לאסור על זיהום ורעש, להגדיל שבילים להולכי רגל, להרחיב כיכרות וגנים, לאסור על אזעקות רכב ועל התקנת אנטנות טלוויזיה גבוהות ולהסיר כרזות פרסום ושלטי ניאון. כמו כן התחייבו מועצות הערים הללו למחזר חומרים, להשתמש במקורות אנרגיה טבעיים ולהפעיל מערכות תעבורה אקולוגיות. כדי להקל על בעיות החניה, יורחבו מגרשי החניה ושבילי אופניים ייסללו בכל רחבי הערים.

כפר באיזור קיאנטי. ערים שמצטרפות לתנועה נהנות מאסטרטגיית שיווק משותפת, שנועדה למשוך מבקרים ומשקיעים

ערים שמצטרפות לתנועה נהנות מאסטרטגיית שיווק משותפת, שנועדה למשוך מבקרים ומשקיעים. הערים המאושרות יכולות גם להציג את סמל התנועה – חילזון שזוחל בין בניין עתיק לבניין מודרני. "אנחנו לא נגד מקדונלד", מסביר סטפנו פגטי, האחראי על הפיתוח הכלכלי בעיר אורבייטו (Orvieto) שבמחוז אומבריה (Umbria), אחת הערים האיטיות. "פאסט פוד הוא מציאות שמכתיבים החיים המודרניים, ויש לו מקום. אבל אנחנו לא רוצים שהאוכל המהיר ישתלט על המסורות התרבותיות שלנו, והיתה סכנה כזו. תאר לעצמך שאנשים היו אוכלים בצהריים כריך. זה רק היה מוסיף למתח. אבל אם אתה יושב ליד השולחן ואוכל ארוחה אמיתית, מנקה את הראש ומשוחח, זה אחרת לגמרי".
העירייה מנסה לתרום את חלקה להצלחת הפרויקט, מספר סטפנו מוקיו, סגן ראש העיר, על ידי עידוד בתי ספר ועסקים לארגן את השעות שלהם כך שמשפחות יוכלו לבלות מספיק זמן בארוחת צהריים משפחתית ארוכה.
פאולו סטורניני, ראש עיריית גרבה אין קיאנטי (Greve in Chianti) ורכז פרויקט "העיר האיטית", מסביר: "איטיות לא מייצגת אנטי מודרניות, אלא את איטליה המעודכנת, שרוצה להשתמש בטכנולוגיות מודרניות כמו האינטרנט כדי לשמר איכות חיים טובה יותר. אתן לך דוגמה: אם אתה רוצה לעודד ייצור מסורתי בקנה מידה קטן, אתה זקוק לשוק רחב יותר כדי לממן את הוצאותיך. כאן נכנסים לתמונה האינטרנט והמסחר בו. לדוגמה, תעשיית שמן הזית בטוסקנה. בזכות המסחר באינטרנט גדל שם דור חדש ומשגשג של יצרנים.
"בסיכומו של דבר, המודל העירוני האמריקאי פולש לערים שלנו ומסכן את הייחודיות שלהן", מוסיף סטורניני. "אנחנו רוצים לעצור את הגלובליזציה. איננו יכולים למנוע מרשתות המזון הענקיות לבוא לכאן, אבל אנו מקווים שהאנשים שיבואו לערים שלנו לא ירצו לאכול בדיוק אותו המבורגר שהם אכלו במלבורן, לונדון או פריז, אלא משהו שונה ואותנטי. אנחנו לא נגד העולם המודרני. איננו מהפכנים, אלא רק רוצים להמשיך לשמר את הטוב בחיינו ולשמור על אופיין המיוחד של ערינו".