בשנת 1982 נכנסו שני נציגים של הבנק המרכזי של סין העממית (Bank of China) אל משרדו של טסו-יי פאי, אדם קשיש, סיני שחי בארה"ב מזה זמן רב ואשר היה בעבר מנהל הבנק ועזב לארה"ב לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון. מצד אחד של השולחן ישבו שני נציגי השלטון הקומוניסטי, מעברו האחר ישב אדם שהיה מהמחנה הרפובליקאי, מאנשיו של צ'יאנג קאי-שק. לשני האורחים הייתה בקשה מאוד סינית, שבעטיה הם חצו את האוקיינוס: הם ביקשו את רשותו על מנת שבנו, האדריכל הנודע לאו-מינג פאי, יאות לתכנן עבורם את בניין הבנק של סין בהונג קונג. הם ביקשו שבנו של הגולה הרפובליקאי יקים בניין ענק שיאכלס את הפעילות הפיננסית של הבנק במושבה הבריטית.
כאמור, זה התרחש בשנת 1982, בזמן בו הונג קונג נשלטה עדיין בידי בריטניה, 15 שנה לפני שהונג קונג תהפוך לחלק מסין. לאו-מינג פאי היה ידוע כאדריכל שלא עוסק בגורדי שחקים, הוא התבטא לא פעם ואמר שבניינים כאלה לא מעניינים אותו, אך כאן היה משהו אחר שדיבר אל לבו. הבניין היה מתוכנן להיות זה שיחליף את מושב הבנק הקודם, בניין שאביו יזם את הקמתו כאשר עמד שנים רבות קודם לכן בראש סניף הונג קונג של הבנק, אשר היה עדיין בידי השלטון הרפובליקאי. הבית החדש של הבנק של סין בהונג קונג יועד לייצג בפני העולם את הרוח של העם הסיני, ולהיות לסמל הקבוע של הבנק ברחבי העולם.
הוא הסכים, לאחר שקיבל את אישורו של אביו.
שילוב של מערב ומזרח
האדריכל כבר לא היה אדם צעיר באותם ימים, הוא נולד בשנחאי בימי מלחמת העולם הראשונה, בן למשפחה שהתגוררה בעמק היאנג-צה מזה מאות בשנים. כבן של מנהל בכיר בבנק המרכזי של סין הוא נדד בילדותו מעיר לעיר, התגורר בערים הגדולות הפתוחות למערב, ובילה את חופשותיו באחוזה הכפרית של המשפחה. סין משכה באותם ימים של לפני המהפכה תיירים ואנשי עסקים רבים, ושנחאי, עיר הנמל העיקרית, נחשבה לפריז של המזרח הרחוק. שנחאי הייתה עיר עם מושבות של איטלקים, צרפתים, יפנים, אמריקאים, גרמנים ובריטים, עיר של חיי לילה, של אופנה, של מסחר ושל תככים בינלאומיים, עיר שחשפה את אנשי החברה הגבוהה שישבו בה לנפלאות העולם הגדול.
בניית בניין בנק אוף צ'יינה באזור העסקים של הונג קונג, 1988 | צילום: Matthew Laird Acred
לאו-מינג טעם מכל אלה, במקביל לרקע סיני מסורתי שקיבל בהנחיית סבו, שהיה ידוע כבעל גינוני אריסטוקרט סיני. הוא שהה רבות בגנים הנפלאים של משפחתו, למד קליגרפיה ואת התורות העתיקות באזור זה שידוע כחממה של אמנות סינית מסורתית. את החינוך הפורמלי שלו, לעומת זאת, הוא קיבל בבית ספר מיסיונרי בשנחאי. כל אלה היו תחנות בעיצובו של האדריכל שבדרך. הוא צבר השפעות מערביות ומזרחיות, נמשך לארצות הברית, ובשנות ה-30 נסע אליה לצורך לימודים. כשפרצה המלחמה בסין התחתן ונשאר שם, ועם הזמן, לאחר המהפכה הקומוניסטית, ברח גם אביו והצטרף אליו.
כמו צמח הבמבוק
המגרש לבניית הבנק היה קטן ביחס לדרישות מהמבנה המתוכנן, סגור מכל הכיוונים על ידי כבישים סואנים, מה שהקשה על הקמת כניסה הולמת. יתרונו היה שהוא מוקם מחוץ לקווי התעופה של נמל התעופה של הונג קונג באותה תקופה, ולכן יכול היה להיתמר לגובה. פאי החל במלאכת התכנון. לדבריו, הוא קיבל את הרעיון לצורתו של הבניין כאשר שיחק במהלך חופשה עם ארבעה מקלות שצירף יחדיו. הוא החל להזיז כל קצה של מקל לגובה אחר. בנו הצעיר, שצפה במתרחש, אמר לו שזה נראה כמו בניין צומח. הוא חזר למשרד וביקש מבונה המודלים ליצור מודל לרעיון תוך שימוש במשולשים.
האדריכל, לאו-מינג פאי, דימה את הבניין לצמח במבוק, שמכל מפרק שחט מתפצל ענף חדש | צילום: שארטסטוק
הוא דימה את הבניין לצמח במבוק, שעולה וצומח כלפי מעלה, ומכל מפרק יוצא ומתפצל ענף חדש. דימוי הקושר את המבנה אל התרבות הסינית, ואולי גם אל רגשותיהם של הלקוחות שלו. צמח הבמבוק נפוץ מאוד בסין ומשמש לשימושים רבים, ויש לו מקום מרכזי בתרבות ובאמנות הסינית לדורותיה. כאדם שצמח על ברכיה של התרבות הסינית הוא הכיר את הדימוי של צמח הבמבוק כמייצג כוח ומצוינות תוך שאיפה למעלה.
בניגוד למקובל בסין, לא תכנן לאו-מינג את המבנה מתחילתו בהתאם לעקרונות הפאנג שואי (Feng Shui). עקרונות אלו ילקחו בחשבון במהלך התכנון רק לאחר שיעמידו קשיים בפני האדריכל. חשוב להבין כי תורה עתיקת יומין זאת נובעת מתוך התפיסה הטאואיסטית, מתוך ראיית העולם כשילוב של מרכיבים שונים המתמזגים זה בזה, ושבהם יש לאדם יכולת, בעזרת עבודה נכונה עם עולם החומר, להשפיע על הצ'י שלו, האנרגיה הוויטאלית של חייו, ואף על הטיאן – עולם הרוח השמימי. מתוך כל אלה יש משמעות לצורת הבניין ולמיקומו בשטח.
מאוחר יותר, בראיון, הוא יעיד כי בתחילה לא לקח ברצינות את הנושא. כבן לתרבות הסינית הוא אהב אמנם לשלב בין המבנה לאלמנטים טבעיים, אך לתורת הפאנג שואי הוא התייחס כאל אמונות טפלות.
סימנים של מזל רע
התוצאות לא איחרו לבוא. כשתכניות המבנה נחשפו לציבור הרחב, הוא הותקף, והיו רבים שיצאו נגדו ונגד התכנון. מומחי פאנג שואי טענו כנגדו כי הבניין נבנה על מגרש שיביא מזל רע לבעליו. במגרש זה הייתה בתקופת מלחמת העולם השנייה תחנת משטרה יפנית, אשר בה נכלאו ועונו אסירים סינים. שום חברה הונג קונגית לא הסכימה לבנות בניין על המגרש העקוב מדם הזה ולכן ערך הקרקע היה נמוך. מומחי פאנג שואי גם טענו כי הפינות החדות של הבניין הן כמו להבים של סכינים, שיביאו מזל רע למבנה עצמו ולמבנים הסובבים אותו. גם השילוב של משולשים ומלבנים – עץ ואש לפי הפאנג שואי, מביאים ליצירת מוטיב אש דומיננטי, חזק ופולשני.
בתקופה בה נבנה, הבניין של בנק אוף צ'יינה (משמאל) היה אמור להיות הגבוה ביותר בעולם מחוץ לארצות הברית
המומחים קבעו כי אסור למקם חלונות גדולים באזור הצפוני והבניין, שנתפס כסמל להצלחה או כישלון, יסבול מכך. הם דימו את ארבעת המקלות שממנו צמח הבניין למקלות אכילה סיניים שהונחו בצורה ורטיקאלית בתוך קערת אורז ריקה – סמל לעוני. צורת ה-X שהייתה אמורה לעצב את השדרה התחתונה של הבניין, נתקלה בהתנגדויות. הסימן X נתפס כסימון של כישלון בתרגיל קליגרפיה, וגם כסימון של אנשים שהואשמו בתקופת מהפכת התרבות ונאלצו לשים על צווארם שלט עם איקס לציין שהם "גמורים".
למזלו של האדריכל הוא קיבל את תמיכת הנהלת הבנק שבבייג'ין והעבודות יצאו לדרך. מה שנותר היה להקפיד על עמידות הבניין מבחינה קונסטרוקטיבית.
הקפדה על חוקי הפאנג שואי
הבניין בלט בהיותו יוצא דופן בהונג קונג. רוב המגדלים שנבנו בה בשנות השמונים התאפיינו באלמנטים מסגנון האר-דקו תוך שילוב של מוטיבים וחפצי ריהוט אנגליים. הבניין האולטרה מודרני של לאו-מינג פאי בלט ומשך תשומת לב רבה. הוא תוכנן להתנוסס לגובה של 70 קומות ולהפוך לגבוה ביותר בעולם באותה תקופה, מחוץ לארצות הברית. הוא יצר מחווה ורטיקאלית דרמטית להונג קונג. הוא נבנה ממישורים משולשים משופעים מצופי זכוכית, שיצרו השתקפויות וניתבו את הרוח כך שלא תיצור עומס על המבנה, דבר קריטי באזור מוכה סופות טייפון.
למרות שהארכיטקט קיבל גיבוי מלא מראשי הבנק, אשר לא היו מקורבים למסורת, כאיש המסורת הסינית הוא הבין שהבניין צריך לייצג את הונג קונג החדשה והחליט ללכת לקראת חלק מהטענות שהועלו נגדו. הוא יצר שינויים במבנה אשר המעיטו את אלמנט ה-X ואשר יצרו מבנים פנימיים בצורת יהלום, הכניסה לבניין מוקמה מדרום, ליד המבנה הוא הוסיף אלמנטים של מים זורמים, שמשפיעים על האנרגיות ויוצרים איזון למבנה וגם מטשטשים את רעש הרחוב וההמולה.
גם תכנון הגנים שבתוך המבנה הזה נעשה על פי חוקי התכנון של הגנים הסינים, תוך שילוב של סלעים גדולים ואלמנטים של מים, יצירת פתחים ומעברי צ'י והקפדה על חוקי הפאנג שואי.
על אדריכלות ועקרונות הפאנג שואי
לאו-מינג גם בחר להגדיר את סיום העבודות בבניין עד לתאריך ה-8/8/88 תוך ידיעה שהספרה שמונה מסמלת מזל טוב עבור הסינים. הוא אפשר לפועלים שעבדו במקום להתקין מקדשים קטנים בשער הכניסה לאתר כדי לאפשר להם להרחיק את הדרקונים מהמבנה אל המפרץ ובכך ל"טהר" את המבנה. כך החל הבניין לצמוח ללא בעיות מיוחדות, התנוסס מעבר למפרץ ובלט מיד לעין והפך לסמלה של הונג קונג המתפתחת.
מספר חודשים לאחר שהסתיימו העבודות בבניין הבנק, באפריל 1989, התרחשו אירועי כיכר טיאן-אן-מן, המרידה של הסטודנטים שהסתיימה בטבח המוני. האירועים החרידו את לאו-מינג, כיוון שראה עד כה בבניין שלו סמל לתחייה והתחדשות סינית. הוא הרגיש שאינו יכול לשתוק וכתב מאמר לניו יורק טיימס בו גינה בחריפות את מעשי האלימות. כותרת המאמר היתה "China will never be the same". בין השאר, כתב שהמעשים בכיכר והרג הסטודנטים קרעו את הלב לדורות שלמים שהאמינו בעתיד חדש לסין. הוא הוסיף כי הבניין שתכנן לכבודו של אביו יעמוד על תילו גם בעוד שנים, "כשרוחות חדשות ינשבו ומתוך האפר יעלה עתיד חדש".
בעת כתיבת שורות אלו, באביב 2020, גם האב הבנקאי וגם בנו הארכיטקט כבר אינם בין החיים. הכלכלה של סין פרחה לאורך שנים, עד הקשיים שבהם היא נתקלת בימים אלו עקב משבר וירוס הקורונה, ההאטה בצמיחה והקונפליקט מול ממשל ארה"ב. גם הדמוקרטיה, שרבים ציפו אז כי תצמח בסין, נראית היום רחוקה מתמיד. יתכן שהרוחות החדשות שעליהן דיבר לאו-מינג עדיין לא עומדות בפתח.
סיפור תכנונו ובנייתו של בניין הבנק של סין הוא סיפור של אדם שנולד בסין וחי בארה"ב, ספג רוח סינית והשפעות מערביות, התייחס בביטול לתורת הפאנג שואי ובנה בניין על פי חוקיו ועקרונותיו. הוא נשכר על ידי אנשי השלטון שרמס את המסורת הסינית בימי מהפיכת התרבות, לא לפני שקיבלו את הרשאתו של אביו, איש השלטון הרפובליקאי הישן, שלטון קומוניסטי שבחר לייצג את רוח העם הסיני בבניין שמאכלס פעילות פיננסית בשוק העולמי ושהוקם על חורבות תחנת משטרה יפנית.
אולי יש בכל אלה סתירות, אולי בא כאן לידי ביטוי עקרון מיזוג הניגודים של יין ויאנג, ואולי כל הסיפור הזה הוא איור לרוח המיוחדת של סין, רוח של מים ואש, של עבר ועתיד.
___
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לעסקים בהונג קונג ובסין ושווקים מתעוררים נוספים בעולם, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.