סיור יקבים בריברה דל דוארו

• שלום רב,

האם קבלתם את המייל שלי מלפני מספר ימים לגבי הביקור שלי ביקב בשבוע הבא? בברכה, יוסי

• יוסי שלום,

מצטערת שלא השבתי לך קודם. זה עתה חזרנו מחופשת חג מולד של שבועיים. אנו יקב קטן עם צוות קטן ולכן לא נוכל לארח אותך.

עמך הסליחה, בלינדה

• בלינדה היקרה,

בהמשך לשיחתנו הטלפונית, והסכמת מנהל היקב לבואי, האם תוכלי לאשר את הגעתי ביום שלישי הקרוב בשעה שלוש אחה"צ?

בברכה, יוסי

• יוסי היקר, מצטערת אבל האורח האחרון ביקב מתקבל בשעה אחת והיקב נסגר בשעה שתיים. האם תרצה להגיע בשעה תשע בבוקר? ביי, בלינדה

• היי בלינדה, אני מנסה לארגן את הביקור כך שאוכל לבקר בשלושה יקבים ביום, אולם כל ניסיונותיי לארגן ביקור ביקבים אחה"צ עולה בתוהו, מדוע? יוסי

• יוסי, במילה אחת – סייסטה. אנחנו לא אוהבים עבודה מאומצת אחרי ארוחת הצהריים. ביי, בלינדה

כרם בעמק הדוארו | הצילומים בכתבה: יוסי גינוסר

כיצד לא מתאמים ביקור בריברה דל דוארו?

כל מאמצי לארגן שלוש טעימות יין ביום ביקבי ריברה דל דוארו, חבל יין בצפון ספרד, עלו בתוהו. הסיבה, כאמור – סייסטה. הסביר לי אחד הייננים עמם נפגשתי: "האורחים שלנו חוזרים מהפסקת צהריים כבדים ומבושמים. היתה לי לא מזמן קבוצה, שהסכמנו בצעד חריג לקבל לטעימה אחרי ארוחת הצהריים, הם צחקקו ופטפטו עד שהפסקתי את הטעימה, השארתי בידיהם בקבוק יין ואמרתי להם: 'חבר'ה, שבו בחוץ מתחת לעץ ותיהנו, היין על חשבוני'…".

קשה לארגן טיול יין בריברה דל דוארו (Ribera del Duero). לפעמים קשה מאוד. חלק מהיקבים האיכותיים כלל אינם ערוכים לביקורים: הם קטנים מאוד, אין להם חדר טעימות, והם גם לא מעודדים ביקורים. אמרתי "לא מעודדים"? התכוונתי "מכשילים את המבקר האקראי". לדוגמה, הגעה לכתובתו של יקב פינגוס המהולל, היא משימה הגובלת בבלתי אפשרי. לא רק שהוא ממוקם בבית תמים בסמטה צדדית, אין גם שום שלט המעיד עליו. ואם כבר זיהיתם את הבית, על הפעמון אין דבר אשר יסגיר את שם היקב, אלא רק כתובת קטנה "משרד". לוחצים על הכפתור, הדלת נפתחת וחדר מדרגות צר מוביל לפתע ליקב רחב ידיים.

הכניסה ליקב פינגוס המהולל – משימה כמעט בלתי אפשרית למצוא אותו

יינות ריברה דל דוארו מתחלקים מסורתית לארבע קבוצות, על פי תקנות ה-Designation of Origin) D.O):

חובן (צעיר) – היינות בדרך כלל לא מיושנים בחביות.

קריאנזה – מיושנים מינימום 12 חודש בחבית ועוד 12 חודש בבקבוק.

ריזרבה – מיושנים לפחות 3 שנים, מתוכן שנה בחבית.

גראן ריזרבה – מיושנים לפחות 5 שנים, מתוכן שנה בחבית.

יינות קריאנזה יהיו בדרך כלל עצמתיים, מלאי גוף ופירותיים. לסגנון זה יש חובבים רבים בספרד וברחבי העולם, ואכן רוב היקבים בריברה דל דוארו מייצרים יין בסגנון זה לקהל נאמן. הבעיה היא שיינות אלו על פי רוב נטולי עידון ומורכבות. עם זאת, קבוצה לא גדולה של יקבים עושה מזה תקופה לא ארוכה יינות אחרים, עם עידון ומורכבות בנוסף לעוצמה. אבל כדי לספר עליהם, עלי לחזור לעבר.

כל הדרכים מובילות לסיציליה (ושום קשר לאי)

היה היה יקב בשם וגה סיציליה (אשר אין לו שום קשר לאי בים התיכון). הוא נוסד בשנת 1864 והיה במשך שנים רבות אי של איכות בין יקבי הקואופרטיבים החקלאים שפעלו באזור, ואשר יצרו יינות עוצמתיים, אך בינוניים באיכותם. בשנת 1972 הצטרף אליו יקב פסקארה. אט אט צבר פסקארה קהל מעריצים מסביב לעולם, והציונים שקיבל אצל מבקרי היין הבינלאומיים עלו. מעמדו של ריברה דל דוארו התחזק, והרשויות החליטו לבחון מחדש את האזור ולהעניק לו את תו האיכות המיוחל (D.O).

גל ההצלחה של פסקרה ווגה סיציליה יצר "בום" של הקמת יקבים באזור, וכיום מוערך מספרם בכ-400 לפחות. רבים מהיקבים מצטיינים במרכזי מבקרים מפוארים ומבנים אשר עוצבו על ידי אדריכלים בינלאומיים, רוכשים ענבים מכל הבא ליד, ומייצרים יינות בינוניים, המתאפיינים כאמור בפירותיות, עוצמה והרבה טעמי עץ. עם זאת, בעמק פועל קומץ יקבים אשר חרטו את האיכות על דגלם. הם מייצרים יינות מסורתיים (רובם 100% מענב הטמפרניו) בשיטות חדשניות, תוך כדי הקפדה רבה על איכות הענבים ואיזון העוצמה הטבעית של יינות האזור במורכבות ועידון. יקבים אלו הם, בין השאר, דומיניו דה פינגוס (Dominio de Pingus), מאורו (Bodega Mauro), ססטרה (Viña Sastre), אאלטו (Aalto), אוסס (Ausás Bodega y Viñedo) ואגילה (Dominio del Águila).

יינותיהם של יקבים אלו נחטפים תוך ימים ספורים מיום יציאתם לשוק ונמכרים במחירים גבוהים. על כך סיפר לי מנהל הייצוא של יקב אאלטו (Aalto) סיפור משעשע. יום אחד נחת אחד מעשירי איטליה במטוסו הפרטי בסמוך ליקב, מלווה במשפחתו ועוזרים אישיים. המשפחה, שאינה דלה באמצעים, מחזיקה מספר אחוזות באיטליה וכמה רכבי פרארי ולמבורגיני. ראש המשפחה הגיע למשימה חשובה: הוא חובב גדול של יקבי ריברה דל דוארו ושל יקב אאלטו בפרט. עם הולדת ילד במשפחה, היקב מבקבק עבורו בקבוק 18 ליטר, של היין האיכותי ביותר, הנושא את שנת בציר הולדתו. מסיבה כלשהי, הגיע הטייקון באחור של שנתיים וביקש שהיקב יבקבק לו במיוחד בקבוק 18 ליטר לבן הזקונים. היקב נאלץ להשיב את פניו ריקם. הבציר המבוקש אזל לחלוטין ביקב. מסתבר שכסף לא יכול לקנות הכל בעמק הדוארו…

חימום הכרמים באמצעות לפידים כדי להפיג את הכפור

להלן כמה רשמים מהיינות שטעמתי:

Dominio del Águila

חורחה (Jorge Monzón), היינן של יקב אגילה, ומקסימו, המנהל הכללי, מנהלים יקב מחתרתי במבנה ללא שלט, אשר מתחתיו רשת של מנהרות ענפה. הירידה למנהרות מעוררת חששות, שלנו הישראלים קשה לעמוד בפניהם. האם יצוץ אי משם לוחם חמאס? האם התקרה צפויה להתמוטט עלי? מסתבר שהחששות מעט מוגזמים – המנהרות עומדות על תילן כבר מאות בשנים ומיועדות ליישון היינות בטמפרטורה שכמעט אינה משתנה יום או לילה, קיץ או חורף. חורחה מקפיד על ייצור היין בשיטות מסורתיות: התסיסה והיישון נעשות בחביות הממוקמות במנהרות הצרות. בקבוק היין מתבצע על ידי צוות קטן, אשר עושה את כל העבודה באופן ידני: אחד מנקה את הבקבוקים הריקים, השני ממלא אותם ישירות מהחבית באמצעות צינור, השלישי מדביק תוויות, הרביעי מסדרם בארגזים, החמישי מעלה את ארגזי היין במעלה המדרגות התלולות. עם סיום העבודה, צריך להעלות את החביות הריקות, שמשקלן 80 קילו, במעלה המדרגות לצורך ניקוי. זוהי המשימה הסיזיפית מכולן. אבל, מסתבר, ההקפדה על הפרטים והסגנון המיוחד יוצרים יינות מעולים, אשר קוצרים את הציונים הגבוהים ביותר של מבקרי היין.

כרם זקן של יקב אגילה

Ausas

חבייר אוסס (Xavier Ausàs) הוא בראש ובראשונה אדם נפלא, לא פחות מזה. בנוסף, הוא מהייננים הבכירים בריברה דל דוארו. עבד כ-25 שנים כיינן הראשי של וגה סיציליה עד שהחליט לפרוש ולעשות לביתו. אגב, אוסס עבד בזמנו יחד עם חורחה מיקב אגילה בווגה סיציליה. בהמשך עוד תראו איך מפת הקשרים בעמק הדואורו מסתבכת, אך תיווכחו כי רוב החוטים מובילים לווגה. ב-2016 אוסס הקים את היקב ובשנת הבציר הראשונה שלו, היין קיבל ציון 95 ממבקר היין רוברט פארקר, הישג שאולי אין שני לו.

תפיסת העולם שלו היא לערבב יינות מחלקות שונות. הוא אינו בעלים של הכרמים, כי אם רוכש את הענבים מכורמים אותם הוא מכיר למעלה מ-30 שנה. הכרמים מהם נעשה היין Ausàs Interpretación הם בני כ-40 שנים. היינות מהחלקות השונות מותססים ומיושנים בנפרד, ורק טרם הבקבוק מבוצע הערבוב. באופן כזה היינן יוצר יין אשר לדעתו מבטא באופן הטוב ביותר את הטרואר של ריברה דל דוארו ואת אופי היינן. הוא משיג את האופי הפרחוני של היין מענבים הגדלים בקרקעות הקלות, פירותיות מהקרקעות החרסיות, רעננות מהענבים המגיעים מהכרמים הגדלים בגובה ואופי עוצמתי מהכרמים הנטועים באדמות הגיריות.

Ausàs Interpretación 2017 – יין העשוי 100% מענבי טמפרניו. היין יושן 16 חודשים בחביות ישנות וחדשות. ריחות של פירות אדומים, עמוק, גוף מלא, דחוס, טאני מאוד, בעל סיומת ארוכה ומרשימה. יין למרחקים ארוכים. אני נתתי ציון 94. רוברט פארקר 94+.

חבייר אוסס במרתף היינות של יקב אוסס

Viña Sastre

ויניה ססטרה הוא יקב בניהול משפחתי. הוא מתהדר בכמה מהכרמים העתיקים ביותר באזור ריברה דל דוארו. יינות הקריאנזה של היקב מגיעים מכרמים בני 60 שנה. יינות Regina Vides מגיעים מכרמים בני 100-80 שנה. התפוקה כל כך קטנה, שמכל גפן היקב מייצר בסך הכל בקבוק יין בשנה.

ג'סוס סאסטר הוא היינן ומנהל הכרם, שהפילוסופיות וכישרונות הייצור שלו היו הכוח המניע את היקב. נפגשנו עם Euginio Bayon, מנכ"ל היקב. מחויבות היקב היא לחקלאות אורגנית ולעקרונות חקלאיים ביו-דינמיים. כל היינות מיוצרים בצורה הטבעית ביותר. לא נעשה שימוש בדשנים או בחומרי הדברה כבר כ-30 שנה. ליין לא מוסף SO2 (גופרית דו חמצנית) והוא אף פעם לא מסונן. כל היינות מותססים בשמרים טבעיים. נטיעות חדשות נעשות עם ייחורים מכרמים המוערכים ביותר שלהם או משיבוטי טמפראנילו בעלי תפוקה נמוכה.

מרתף יקב ססטרה

Vina Sastre Pago de Santa Cruz 2016 – צעיר ולכן כנראה טרם פיתח מורכבות. טאני, עצמתי ובעל גוף. נתתי ציון 93.

Vina Sastre Regina Vides 2016 – רב מימדי, אם כי עדיין לא מורכב. טאני, עצמתי ובעל גוף מלא. אורך לא מספק. נתתי ציון 93.

Vina Sastre Pesus 2915 – אף מורכב. פירותי , דחוס ועצמתי מאוד. סיומת נאה. נתתי ציון 94. RP נתן 94.

Vina Sastre Regina Vides 2006 – יין שנוצר מכרמים בני 82 שנה. אף כל כך מורכב. אוכמניות, עשבי תיבול ותבלינים. גוף מלא ועצמתי ככל יינות יקב זה, אולם הזמן עשה את שלו והיין עגול ורך יותר. נתתי ציון של 95, RP נתן 93.

Vina Sastre Pago de Santa Cruz 2001 – ריחות וטעמי פירות יער שחורים. דחוס ומורכב, עדיין טאני. בן 19 וכאילו ילד. נתתי ציון של 94. RP נתן 91.

יוג'ין ביון, מנכ"ל ססטרה

Aalto

היקב הוקם ב-1999 על ידי מריאנו גרסיה (Mariano García), שהיה במשך 30 שנה היינן של וגה סיציליה, וחבייר ת'קניני (Javier Zaccagnini), אף הוא אושיית ווגה סיציליה. אנטוני מוראל (Antonio Moral), אשר הוביל את הטעימה ביקב, משמש כיינן ראשי כיום. היקב מייצר רק שני יינות: Aalto, ו- Aalto PS, הנחשב ליין הראשון ומופק רק בבצירים מוצלחים במיוחד מהגפנים המובחרות ביותר.  שני היינות מופקים מענב טמפרניו ('Tinto Fino כפי שהוא נקרא באזור זה). יינות כל חלקה מותססים בנפרד ומעורבבים רק לקראת הבקבוק. ליין מכל חלקה יש מטרה בבלנד הסופי: רעננות, עוצמה, אלגנטיות, פירותיות וכדומה.

ארנחה (Herranz, Arantxa), מנהלת המכירות של היקב, סיפרה לי ששנת הבציר 2017 לא היתה מוצלחת במיוחד, כמו גם 2007. בכלל, היא אמרה, ידוע כי שנים שמסתיימות בשבע הן שנים שאינן מוצלחות. שאלתי אותה, בחוסר טקט, לשנת הולדתה (להגנתי אומר כי בשלב זה של הטעימה הייתי מבוסם למדי). היא הודתה ששנת הולדתה מסתיימת בספרה שבע. "יינות מתנהגים שונים מאנשים…", היא אמרה וצחקה. 2016 ו-2019 היו שנות הבציר הטובות ביותר ביקב, ואחריהן 2018.

אדוארו פרין (Eduardo Ferrin), מנכ"ל היקב, סיפר לי שמריאנו גרסיה המהולל, מייסד היקב, ראיין אותו כשהציג את מועמדותו לעבודה. הוא מזג לו את אחד מיינות היקב ושאל אותו לדעתו. אדוארדו התלבט קשות והחל מגמגם משהו אודות עפיצות, דומדמניות וכו'. מריאנו קטע אותו ואמר: "אל תבלבל את המוח! אתה אוהב את היין או לא?" אדוארדו אמר: "אוהב!" והתקבל לעבודה. זוהי מורשתו של מריאנו וגם התרבות הארגונית של היקב: מה שחשוב הוא לייצר מוצר טוב שיקלע לטעמם של אוהבי יין ברחבי העולם.

המעבדה של אאלטו

Aalto 2017 – פצצת פרי. מורכב, ממלא את הפה, אך לינארי. סיומת ארוכה. אני נתתי 95,  RP נתן 94.

Aalto PS 2017 – וואוו, איזה עידון. גוף מלא אך עגול טעמים, עוצמתי ורב טעמי פרי. סיומת ארוכה. אני נתתי 95, RP נתן 94.

Aalto PS 2003 – קליל יותר מ-2017, אולם כל כך מורכב בטעמים! גוף מלא ועוצמה מרשימה. אני נתתי 94, RP נתן 93.

הצוות של אאלטו

Mauro

היקב נקרא על שם מאורו גרסיה, אביו של המייסד מריאנו גרסיה. לא, לא התבלבלתם, אותו מריאנו גרסייה מיקבAalto . ככה זה בריברה דל דוארו, הידע היינני זרם מווגה סיציליה הוותיק באמצעות עובדיו שפרשו והקימו יקבים צעירים, שהפכו עם הזמן לשם דבר. למרות שיינותיו של מאורו מסווגים בקטגוריית יין שולחני "Vinos de la Tierra" צנוע, שום דבר ביקב הספרדי האולטרה-יוקרתי של מאורו הוא רגיל. עם מגוון קטן אך פרמיום של יינות אדומים, שזוכים באופן קבוע ל-90 נקודות פלוס במדריכי היין העולמיים, מאורו מוכיח שקטגוריות אינן הכל.

אדוארדו גרסייה מיקב מאורו

יקב מאורו ממוקם בקצה המערבי של ריברה דל דוארו, מעבר לגבולות הרשמיים של DO. בעוד שהגדרת DO היתה יכולה להיות ללא ספק יתרון שיווקי, היקב נהנה מחופש רב יותר מאשר יינות DO, שמבוקרים בקפדנות. מאורו הצליח להגדיר ליקב סגנון ייחודי, הכולל סדרות קטנות של יינות פירותיים ועתירי עוצמתיות, וביכולתם להתיישן היטב. הייננים מריאנו ואדוארדו גרסיה (מריאנו בילה את שלושים השנים הראשונות בקריירה שלו בייצור יינות ביקב וגה סיציליה המיתולוגי) יצרו שלושה יינות מבוססי טמפרניו, אשר מקבלים באזור זה אופי עוצמתי יוצא דופן וארומטיות. רוב הכרמים הם בני 60 שנה ומעלה.

Mauro 2017 – יין מאוזן והרמוני. עדיין סגור בעת הטעימה. אני נתתי 92, כך גם RP.

Mauro VS 2004 – ריחות של פירות יער. עוצמתי ובעל עומק, אלגנטי ושרירי. אני נתתי 94, RP נתן 93.

בתמונה הפותחת: כרם בריברה דל דוארו | צילום: שאטרסטוק