סיור במערב בנימין

על הקבר מתנשא מסגד אשר נבנה זה לא מכבר והוא למעשה מתבסס על מבנה כנסיה צלבנית שהייתה מוקפת חפיר. הכנסייה הוקמה בדיוק במקום שאליו הגיעו הצלבנים במאה ה-11 וחזו לראשונה בירושלים, לפיכך היא נקראה "הבשורה השמחה". במקום ניתן לראות חפירות ארכיאולוגיות מתקופות שונות. הבניין עצמו מנוקב כדורים כתוצאה מכל הקרבות שעוד התחוללו באזור. בסיור מסביב לאתר הגענו למערה קרסטית יפה, שבפתחה ישנו מעיין. האתר המגודר מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים, אך הכניסה אליו היא ללא תשלום.

נסענו בפיתולי הדרך עד לגבעה חשופה שצופה על הכניסה לדרך 443 מול הישוב גבעת זאב, הנקרא על שמו של זאב זבוטינסקי. מראש הגבעה אפשר לצפות על כלא עופר ואיזור התעשייה עטרות בואכה העיר רמאללה. כאן שמענו את סיפורה של שיירת השישה עשר, שאינו מוכר או מתועד כיאות בדברי ימי המדינה. בשתיים לפנות בוקר 4 במרץ 1948 יצאו 19 חיילים, בפיקודו של נועם גרוסמן, למשימה שנועדה לפגוע בתחבורה ציבורית ערבית כתגמול לפגיעה של כנופיות ערביות בתחבורה יהודית. הם התמקמו על הגבעה וכשנשמע האות – שריקת משרוקית של אחד החיילים – פתחו באש לעבר אוטובוס ערבי שנסע לכיוון לטרון. כתוצאה מכך נהרגו ארבעה באוטובוס ועוד כמה נפצעו. חייליו של קאוקגי, שהתעוררו מהיריות, כיתרו את הכוח, ובקרב שהתפתח נהרגו 16 חיילים. על שמם נקרא הרחוב הראשי בשכונת פסגת זאב.

נבי סמואל, מיוחס לקברו של הנביא שמואל | צילום: אלכס רומננקו

בני עטרות: עוברים משדה תעופה אחד לאחר
יצאנו שוב לדרך, בצומת עופר פנינו שמאלה, ומשם נכנסנו לאזור התעשייה של עטרות. משם צפינו על מנחת המטוסים ועל שרידיו של הישוב עטרות. הישוב עטרות הוקם בשנת 1914 על קרקע יהודית שנרכשה, ומשק החלב והמטעים שלו סיפקו תוצרת לירושלים. בעטרות הייתה גם מחצבת אבן שהתחרתה במחצבות הערביות סביבה. במלחמת העצמאות עטרות סבלה מפיגועים ומניתוקים. בהחלטה של דוד בן גוריון, הישוב פונה ערב הכרזת העצמאות, והוא נהרס על ידי הכנופיות הערביות. שדה התעופה הסמוך, שהיה בריטי במקור, נהרס ונבנה שוב על ידי הירדנים. המתיישבים הקימו ישוב חדש, הוא בני עטרות, ליד נמל התעופה – כנראה שהם התקשו להיפרד מרעש ההמראות והנחיתות….

המשכנו על כביש 443 ולאחר צומת שילת, משמאל לכביש, נמצאת גבעת קברות המכבים. איש אינו יודע בוודאות האם קבורים כאן המכבים, אך המקום, שנקרא בפי הערבים "קובור אל יהוד", זכה להיקרא בשם זה. בשנת 1910 הנהיגו כאן תלמידי גימנסיה הרצליה מסורת של הדלקת לפיד מודיעים והעברתו לירושלים על ידי רצים. מאתר קברי המכבים הולכים צפונה כקילומטר אל משלט 219 וגבעת שיח' אל-ע'רבאווי (השייח המערבי), המכונה חורבת הגרדי. זהו מבנה בעל כיפה, ויש הסבורים שלידו בנה שמעון החשמונאי מצבה לזכר בני משפחתו. לפי אחת הסברות, כאן נמצאים בעצם קברות המכבים. ויקטור גרן, אחד החוקרים הגדולים של ארץ ישראל שפעל במחצית השנייה של המאה ה-19, טען שבאזור הכפר אל-מידיה הייתה העיר מודיעין. מיקומה המדויק של מודיעים הקדומה אינו ידוע לנו היום, אך האמורא עולא אומר בתלמוד בבלי, ש"מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא", כלומר 15 מיל.

סמוך מאד לקבר השיח' ניצב משלט 219. שלט מספר את קורות המשלט בימי מלחמת העצמאות: המשלט הותקף ב-29 בספטמבר 1948 בידי כוח גדול של ערבים מקומיים, בסיוע פלוגה של הלגיון הירדני. לאחר הרעשה בתותחים ובאש מקלעים, הסתערו הערבים על המשלט וכבשוהו, למרות העמידה העקשנית של מגניו. אבל עוד באותו היום נכבש המשלט שנית בידי כוחותינו. ליד קבר השייח' יש אנדרטה לזכר 23 לוחמי חטיבת קיריתי שמצאו את מותם בקרב. בהמשך הכביש, משמאל, נראה שלט חום המפנה לנאות קדומים, השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל.

המשכנו בדרך, והפעם לכיוון עמק המעיינות בואכה לטרון. בנתיב שיוצא ממודיעין לכיוון עמק איילון, אנו עוברים באזור תחנת הרכבת החדשה ומולנו גן שבמרכזו אגם קטן ומלאכותי, שאפשר לשוט עליו. אנו נוסעים לכיוון דרום-מזרח ונכנסים לעמק איילון. מרחוק נראה הגשר הארוך של הרכבת החדשה לכיוון ירושלים. אנו נעבור מתחתיו, וכקילומטר לאחר מכן נגיע לצומת פארק איילון קנדה, הוא עמק המעיינות המפורסם.

חורבת הגרדי ולצדה האנדרטה לזכר הנופלים בקרב על משלט 219 | צילום: אבישי טייכר, cc-by-sa 2.5

עמק איילון: אלפי שנות היסטוריה
עמק איילון הוא יחידת נוף יפהפייה בין הרי ירושלים לגבעות השפלה, ובו קרקעות פוריות במיוחד אשר נוצלו לאורך השנים לגידולים שונים. העמק היווה ציר תנועה עיקרי לירושלים לאורך כל הדורות. העמק, הקרוב כל כך למרכז הארץ, מציע שפע של מסלולי טיול, תצפיות נוף ואתרים היסטוריים ואטרקציות. בני ישראל בהנהגת יהושע בן-נון כבשו את עמק איילון בעזרת הנס: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" (יהושע,י',13-9). בתקופת שיבת ציון נכלל מרחב איילון בתחום ממלכת יהודה. העמק, למעט חמת (אמאוס), נשלט על ידיי הסלווקים. בשנת 168 לפני הספירה הצליחו המכבים, בראשות יהודה המכבי, לכבוש את העמק, ובכך לשלוט על פרשת הדרכים האסטרטגית. בימי הורדוס (התקופה הרומית, 37 לפנה"ס), העיר אמאוס הפכה לבירה מנהלית של עמק איילון. לאחר מות הורדוס העמק היה תחת השפעת הקנאים, אשר היו תוקפים את חיילים הרומים. רומא שלחה צבא לדכא את ההתקוממות בעמק, והחיילים הרומים שרפו את העיר אמאוס. עמק איילון הפך להיות מחנה צבאי רומי של הלגיון החמישי, אשר בשנת 70 לספירה עלה לירושלים וכבש אותה. במסורת הנוצרית, ישו שקם לתחייה ביום השלישי לאחר צליבתו הופיע בשנת 10 לספירה בביתו של קליופס, שהיה אחד מתלמידיו. כיום עומדת במקום כנסייה.

בתקופת מרד בר כוכבא, 132-131 לספירה, העמק היה אזור יהודי חופשי, אך כעבור זמן לא רב הרומאים סגרו את כל המבואות אליו. העיר אמאוס הפכה לעיר רומיות ששמה ניקופוליס, ניצחון ביוונית. רעידת אדמה בשנת 449 זרעה הרס באזור והרסה את ניקופוליס עד היסוד. רעידת האדמה גם גרמה להיעלמות המעיינות החמים בסביבת העיר.

ב-634 לספירה, כאשר הצבא המוסלמי כובש את ארץ ישראל, עמק איילון הופך להיות המפקדה הראשית. הצלבנים מגיעים לארץ ישראל וכובשים את עמק איילון בשנת 1099, ומשם ממשיכים לכיוון ירושלים דרך נבי סמואל. הצלבנים בנו את מבצר אמאוס, שקיבל מאוחר יותר את שם "גבעת האבירים". הצלבנים מצליחים להישאר עד 1187, שנה בה צאלח א-דין, מפקד הכוחות הערבים, כובש את עמק איילון, שהופך למקום קרבות בלתי פוסקים. בשנים הבאות עמק איילון עובר מיד ליד. בשנת 1263 הממלוכים כובשים את העמק, והעיר אמאוס הופכת למקום שולי. בסוף תקופת הממלוכים, ב-1516, אמואס הוא כפר חקלאי עני ושכוח הנתון להתקפות של שודדים. באותה תקופה התיישבו באזור משפחת אבו ע'וש מבני הממלוכים. הם השתלטו על האזור והטילו מסים כבדים על כפרים בסביבה, בהם מס בתולות. המס הזה הוא שהביא למרד נגדם ולטבח של כל משפחת אבו ע'וש. רק אדם אחד, מוחמד אבו ע'וש שמו, ניצל מהטבח, נמלט והקים משפחה חדשה בקרית אל-ענב, מקום הכפר אבו גוש היום.

בשנת 1917 כובש הגדוד האוסטרלי את עמק איילון, ושנתיים לאחר מכן נזירים מהמסדר הפרנסיסקני מקבלים את הבעלות על המקומות הקדושים בעמק. ב-1926 החלו בנייה של מנזר לטרון, אולם רעידת אדמה שמתרחשת שלוש שנים לאחר מכן הורסת את המנזר ובתי כפרים רבים באזור. המנזר מוקם מחדש.
ב-1940 הבריטים הקימו בעמק מחנה עצורים, שבו היו עצורים רבים מפעילי המחתרות היהודיות. במלחמת העצמאות לעמק איילון יש חשיבות אסטרטגית בשליטה על הדרך לירושלים. בתחילת המלחמה ניסו שיירות של מכוניות משוריינות להבטיח קשר ואספקה סדירה לירושלים, אך עם התגברות ההתקפות הערביות על השיירות הוחלט לכבוש נקודות אסטרטגיות החולשות על המעבר לירושלים. הוחלט לכבוש את משלט הקסטל, בית מחסיה ופסגת מעליו (היום "המסרק"), שער הגיא ולטרון. לאחר שלושה כישלונות לכבוש את לטרון, הוחלט בתחילת יוני 1948 לפרוץ דרך חליפית לירושלים, "דרך בורמה". בכל הניסיונות לכיבוש מובלעת לטרון בשנת תש"ח נפלו 190 חיילים מצבא ההגנה לישראל. עם חתימת הסכמי שביתת הנשק ב-3 באפריל 1949 הפך חלקו הגדול של עמק איילון לשטח הפקר.

פארק קנדה בעמק איילון | צילום: תמר הירדני, cc-by-sa 3.0

שטח המריבה הופך לפארק קנדה
לאחר מלחמת השחרור עלו לקרקע בעמק איילון ישובים ישראלים חדשים, בהם קיבוץ נחשון, קיבוץ שעלבים, הראל, משמר איילון ובן-נון. ישובים אלה ישבו על קו הגבול, ואילו העמק היה לשטח מפורז, שהכניסה אליו הייתה אסורה לשני הצדדים. בתחילת שנות החמישים יצאו מהכפרים במובלעת לטרון מסתננים, שתקפו וחיבלו בישובים היהודים. בתגובה ביצע צה"ל פעולות תגמול. לאחר מבצע קדש, ב-1956, חלה רגיעה באזור. בעזרת משקיפי האו"ם, מנזר לטרון חתם על חוזה לעיבוד אדמות העמק ביחד עם קיבוץ נחשון והכפרים הערבים. ב-30 באוקטובר 1958 ניסו פלחים ערבים וחברי קיבוץ נחשון להשתלט על חלק גדול יותר מאדמת שטח ההפקר. בעזרת טרקטורים רבים ניסה כל צד לכבוש עוד שטח חקלאי.

בנקודה מסוימת נפגשו הטרקטורים בשטח. מספר חבר קבוץ נחשון דן מאיר: "נפגשתי עם הטרקטור שלי בטרקטור של ערבי. עצרנו אחד מול השני, הסתכלנו, ואמרנו שלום. הוא נתן לי את אחד המפתחות מהטרקטור שלו כמזכרת, וכל אחד יצא לכיוונו להשיג עוד אדמה". במשך היום פתחו חיילי הלגיון הירדני באש על טרקטוריסטים ישראלים, ושני חברי קיבוץ נפצעו. עיבוד האדמה בעמק הופסק לאחר יום זה. למעט תקרית זו הגבול הזה עם ירדן היה שקט.

במלחמת ששת הימים הגן על מובלעת לטרון כוח קטן של הלגיון הירדני. ב-5 ביוני 1967 הגיע למקום כוח קומנדו מצרי בן 100 חיילים, שמטרתו הייתה לתקוף את העיר לוד ואת שדה התעופה הסמוך לה. במהלך כל אותו יום התנהלו חילופי אש מרגמות, עד שבערב אל"מ משה יוטבת (מושיקי), מפקד חטיבה 4, אישר לכבוש את מובלעת לטרון. בהתקפה השתתפו פלוגת טנקים ושתי פלוגות חי"ר על זחל"מים. נעשתה פעולת הסחה, בה בוימה ההתקפה מכוון דרום על ידי חברי קיבוץ נחשון, הראל ופלוגת הנח"ל, בעוד שעיקר הכוח תקף מכיוון צפון. משטרת לטרון נכבשה תוך שעתיים, ובשעה שש בבוקר כבר דיווח המח"ט שכל עמק איילון בידי צה"ל. בשלב זה החלו חיילי הקומנדו המצרי שנותרו במובלעת לתקוף שיירות של החטיבה, הם ירו על קיבוץ נחשון והרגו קצין צה"ל. ב-6 ביוני 1967 עזבו תושבי כפרי אמאוס, בית נובא, יאלו, דיר איוב וכפר לטרון את בתיהם וגורשו לכיוון רמאללה. אל הכפרים נכנסה יחידת הנדסה של צה"ל, וחייליה הרסו את כפרים עד היסוד. באותה שנה, בשטחי הכפרים אמאוס ויאלו, קרן קיימת לישראל הקימה את פארק קנדה. במחאה, ותיקי קיבוץ נחשון נמנעו מלדרוך על אדמת הפארק.

כיום עמק איילון שוב משנה מראה. פיתוח מואץ, אינטרסים תיירותיים ונדל"נים וכבישים מהירים מאיימים לכבוש את העמק. נקווה שמדינת ישראל ובעלי הקרקעות למיניהם ישכילו לשמור ולשמר את פנינות הנוף בעלת ההיסטוריה הארוכה והייחודית הזו. כשעולים לתצפית ליד חירבת עקד נפתח נוף מדהים לכיוון מערב, דבר המבהיר את חשיבותו האסטרטגית של העמק במהלך כל הדורות.

_________

הכתבה באדיבות בית הספר לתיירות של מרכז אקדמי ירושלים – מכון לנדר