מסע אישי אל עולם של פעם. אל עיר עם כיפות מוזהבות ועשן סיגריות, עם ספרים משומשים וגבינה בולגרית, פסלים גרוטסקיים ושמחת חיים, ועם ערוגות של פרחים שלא תראו בשום מקום. ברוכים הבאים לסופיה, בולגריה. ריקוד מהמאה הקודמת המילה הזוי תחזור עוד כמה פעמים בכתבה הזאת. להבדיל מערים כמו ברלין, פראג, בודפשט וכעת גם ורשה, סופיה, כך נדמה, עדיין לא נחלצה לגמרי מעור הדוב הרוסי שכיסה אותה עד לפני כ-15 שנה. לו הייתי נדרש לתאר במשפט אחד את העיר הסימפטית הזאת, בירתה של הרפובליקה הבולגרית החדשה, הייתי אומר שהיא עיר שמתבגרת מאוחר.
אסתטיקה, אינטלקט ועשן הגראדינה המרהיבה הזאת, השזורה בערוגות פרחים ומזרקה יפהפייה, מכילה גם שדירת ספסלים מרתקת במיוחד. הספסלים עמוסים, בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב, באנשים מבוגרים וצעירים האוחזים בתחביב משונה שכמעט עבר מהעולם, משחק השחמט בפרהסיה. מצאתי את עצמי לא פעם עוקב, יחד עם אנשים נוספים, אחרי קרבות שח שנוהלו על הספסלים, לעיתים גם לאחר שירדה החשיכה. שעות הערב והלילה שייכים, לא מפתיע, לחבורות של בני נוער שבאים לכאן לשחק ולפטפט, לשתות בירה ולעשן.
סופיה היא עיר מעשנת. נדמה שבעיר הזאת לא שמעו על הסכנות שבעישון. חיפוש מהיר באינטרנט מלמד שבולגריה היא המדינה השנייה באירופה בתחום אחוז המעשנים ולמעלה משליש מאוכלוסייתה (35%) מעשנים! מאז הפיכתה של הסיגריה למצרך המוני בעולם, בערך ממחצית המאה ה-19, צריכתה בשנים האחרונות הולכת וקטנה בארצות המכונות מפותחות, אבל הולכת וגדלה בארצות מתפתחות. האם זו הדרך בה בוחר הבולגרי להתמודד עם היומיום ועם המעבר לעולם החדש? איני יודע. מה שברור הוא שהסיגריות הינן פריט דומיננטי בהוויית החיים כאן. הן נראות בכל מקום. בהליכה על המדרכה, בתוך המכונית, בפרקים הציבוריים ובמקומות המזון. אזורי עישון הם חלק בלתי נפרד מבתי האוכל של העיר ולעיתים נדמה שהלא-מעשנים במסעדות מצויים במיעוט.
ספרים משומשים ושופסקה סלטה
ועוד לא דיברנו באוכל. כמי שגדל על אוכל בולגרי בסיסי קצת קשה לי לכתוב על הגסטרונומיה של העיר, ולאו דווקא בגלל המחירים הזולים כל כך. אתם יכולים לקבל שם ארוחה של שלוש מנות (דג או בשר, כולל שתייה) ב70-40 שקל. למי שלא קורא את השפה הבולגרית ונאלץ לקרוא את התפריט באנגלית, שמות המאכלים נראים קצת מגוחכים ואפילו מאולצים. איך אפשר לאיית מאכלים כמו קציצות פראסה, בניצה, מרק טרטור או שופסקה סלטה? כך או כך, מאכלים מהסוג הזה מחוללים מהומה בחיך שלי ושולחים אותי, מה זה שולחים, בועטים היישר למחוזות הנוסטלגיה והילדות הכפרית. רוצים כמה המלצות לא אובייקטיביות למקומות אוכל נחמדים? הסתכלו בסוף הכתבה. קום התנערה עם חלכה
תמונה הזויה בהחלט ארבע קומות עמוסות לעייפה בפריטים ואוספים שמשקפים תמונות ורגעים מכל הסכסוכים המזויינים שבולגריה הייתה מעורבת עם מדינות אירופאיות אחרות. אפשר למצוא שם לדוגמה מאות אלפים של חליפות ומדים, כומתות, דרגות, פגיונות, כידונים, רובים ואקדחים. אלא שכל זה הוא כאין וכאפס לעומת מה שקורה שם בחוץ, בפארק המגודר של המוזיאון. ממש במקרה הבחנתי בשלט קטן שהיה תלוי על הגדר ונכתב בו בשפה האנגלית: "הצילום אסור באופן זמני מסיבות ביטחוניות". זו הסיבה שהצילום הזה לקוח מאתר המוזיאון, שהכניסה אליו מלווה בצלילים של מרש צבאי.
אתה משוטט בפארק שבחוץ ולא מאמין. כאילו שאתה נמצא במקום הכינוס הזמני של מצעד צבאי מפואר שעתיד להתחיל כל רגע ברחובות סופיה. אפשר לראות כאן, בין היתר, מגוון עצום של תותחים וכלי ארטילריה בגדלים שונים. לא רחוק מהם ישנה סדרה של כלי רכב משוריינים מסוגים שונים, לרבות כאלה הנושאים גשרים מתקפלים. עוד כמה מטרים ומגיעים לכלי הנ"מ למיניהם, ולעמדת הטנקים שכוללים כלים גרמנים מהתקופה הנאצית וטנקים רוסים מודרניים. וכל זה רק הכנה לקראת מערך של מטוסי מיג מדגמים שונים יחד עם סוללות של טילי סקאד הזקורים לשמיים. הביקור נערך בשעות הצהריים. לבד מהשומרים, במקום לא נראה ולו תייר אחד, למעט כיתה של ילדים קטנים שהסתובבה עם המורה בפארק ליד הטנקים. הזוי בלשון המעטה. לאלה החפצים להתרענן, אולי להירגע מקולות המלחמה, כמה דקות הליכה משם, בשדרות Sitnyakovo, נמצא אחד הקניונים הידועים בסופיה – סרדיקה (Serdika). אבל אם כבר מדברים על רענון יכול להיות שפתרון טוב יותר הינו להגיע ברכב או במונית לויטושה. נהר של אבנים
להתבונן, לחטט ולהאזין הנה בחטף עוד כמה תמונות ורשמים אישיים מהמסע בן שבעת הימים שערכתי בה בסוף אפריל 2017. ישנו למשל הגרפיטי שמקשט את הקופסאות ותיבות החשמל ברחובות, ועצים שראינו בכמה רחובות וענפיהם עוטרו בקישוטי רקמה וצמר, אולי הדים למנהג בולגרי פגאני קדום. וישנה גם "סופה", מסעדת מרקים צהבהבה (ראו בהמלצות למטה) שיש בה מפיות תלויות על הקירות עם מסרים של האורחים שביקרו. ואם יצא לכם לבקר בקרוב בעיר, שימו לב לקיוסקים ה"סוציאליסטים" – חנויות עם אשנב נמוך וקטן ממדים, שכופים על הלקוחות שלהם לרכון בכל גופם, ואל תחמיצו את אמני רחוב וגם לא את האבנים והפסלים המשונים. דוגמה יוצאת דופן בעניין הזה הינה בית החילזון, הבולט במוזרותו ובייחודו. וקיימים כמובן הרחובות ודוכני הספרים המשומשים, שאותם כבר הזכרנו.
איפה לאכול? מזונות טעימים במיוחד: Before & After – מטבח בולגרי במיטבו, Hristo Belchev 12 St. Mananstrirska Magernitza – זולה וטעימה, Han Asoaruh 67 St. Supa Star – מרקים מעולם אחר, Tsar Ivan Shishman 8 St. Happy Bar & Grill – רשת מסעדות בעיר, שלא נופלים בהן Confetti – גלידריה שמיימית, Graf Ignatiev 4 Str ______ הבלוג של עמי בן בסט: abenba121.com |
סופיה, בירת בולגריה, מזמנת חוויות ייחודיות, כמו משחקי שחמט על ספסלים בגינה ציבורית, דוכני ספרים בכל פינה, מוזיאון לאמנות סוציאליסטית, טבע מופלא במרחק נגיעה מהעיר ואוכל טעים שאין לתאר. עמי בן-בסט, ששורשיו בולגריים, בילה שבוע בסופיה ולא הפסיק להתרגש עודכן 27.4.19 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3866
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 574
[name] => בולגריה
[slug] => bulgaria
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 574
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 72
[filter] => raw
[term_order] => 0
))