סודות מהגליל – אתרים נחבאים בגליל המערבי

בחוף שבי ציון, סמוך לשוניות וגלי הים המקציפים, עומדת כנסייה מהמאה ה-4 ורצפתה פסיפס ייחודי עם פיתוחים, סמלים וצורות גיאומטריות. כיוון שעל הרצפה נראים צלבים וסמלים נוצרים, ניתן להבין שהיא נבנתה לפני המאה החמישית, שבה נקבעה תקנה שאין קובעים צלבים על רצפות מכיוון שאין דורכים על צלב. ובעניין הצלב הדומה לצלב קרס שאף הוא נמצא על הרצפה – זהו קישוט גיאומטרי קדום, שהיה מקובל עוד טרם אומץ על ידי התנועה הנאצית.
איפה? נכנסים לשבי ציון, נוסעים ישר עד קו המים, פונים ימינה על השביל ואחרי 350 מטר מגיעים למקום.

רצפת הפסיפס בשבי ציון | צילומים: אמנון גופר

סוד הגן
בדרום העיר נהריה, בלב שכונת מגורים שקטה, מסתתרים בית חווה ובוסתן מסוף המאה ה-19, הנקראים גני ג'ונאן (Junayn). הגנים הפכו מקודשים לבהאים עקב ביקורו במקום של "המייסד", הבהא אוללה, וזכו לקבל את הנגיעות האסתטיות של הגנן הבהאי הגאון מוחמד איברהים, שתכנן גם את גני בהג'י בעכו.

מבין כתלי כלא עכו, כותב האיש שעולם הנפש והרוח שלו סוחף אחריו מיליוני מאמינים: "לא שמתי מבטי בטבע הירוק מזה תשע שנים… השדה הוא עולם הנפש, העיר היא עולם הגוף".

גני ג'ומאן בנהריה. כמו בכל מקום שהבהא אוללה שהה בו, גם המקום הזה נחשב מקודש לבהאים

יום אחד, יצא הבהא אוללה ממקום מושבו באחוזת מזרעה לביקור בבית החווה השכן, הקרוי ג'ונאן. וכך כותב אחד המאמינים על הרגע המיסטי והאקסטטי בו נכנס הבהא אוללה אל הגן: "ברוח הבוקר, כענבר אפור הילך המבורך מכולם… העצים, הדשא, הפרחים, הבוסתן רקדו לנשיבתו… היתה זו שלמות מבורכת…". בחוות ג'ונאן העביר את לילו וסעד יחד עם מאמיניו, וכדרך הבהאים, כל מקום בו ישב מנהיגם הקדוש והשפיע מזוהרו, הופך לאתר המאפשר לצליינים לבוא ולקבל מרוח חסדו.

החדר הפינתי הפונה אל השער וחלונותיו מזרח ומערב, הוא החדר בו שהה הבהא אוללה

בשנת 2008 הושלם שיפוץ הבית, הגן והבוסתן. הבית עצמו הוא מבנה מרובע וסגור, עם חצר פנימית וגינה המתאפיינת ביכולת קיום באזור חולי ומועט במים, וצבעו כשאר אתרי הבהאים – כחול ולבן. המקום איננו אתר חובה לעולי הרגל הבהאים, הוא מוחזק על ידי מתנדבים, והחדר הפינתי הפונה אל השער וחלונותיו מזרח ומערב, הוא החדר בו שהה הבהא אוללה.
איפה? רחוב לוטוס, שכונת עין שרה, נהריה. הכניסה בתיאום בלבד.

הכנסייה הישנה בתרשיחא

הכנסייה הישנה של משפחת מעיקי
בשולי הכפר תרשיחא, ברחוב צדדי, מטופח וציורי, עמדה עד לפני כ-100 שנה כנסייה אורתודוקסית – זוהי "הכנסייה של משפחת מעיקי". בשנת 1889 היו בתרשיחא 3,000 תושבים, מתוכם 600 נוצרים. משפחת מעיקי היא מהראשונות בכפר שעברה אל האורתודוקסיה. כל שנותר מהכנסייה הוא המבנה המרכזי, מט ליפול, משקוף מעוטר, דלת עץ ישנה וכותל מזרחי שחרב ובמקומו צומחת תאנה ענקית.
איפה? רחוב הכנסיות, שכונת מעיקי, מתחת למסגד הישן.

משקוף מעוטר ודלת עץ ישנה בכנסייה בתרשיחא
___

אמנון גופר – טייל, מורה דרך, חוקר התרבות הגלילית. ספריו "סודות גליליים" ו"חמש דקות מהצימר" יצאו בהוצאת עם עובד