נחל שניר – טיול

עונה מומלצת: כל השנה, בעיקר בקיץ, כשחם

התאמת המסלול: לכל המשפחה

קושי המסלול: בינוני (חלקים במסלול חלקלקים ולכן מסוכנים)

אורך המסלול: כקילומטר וחצי בכיוון אחד או כשלושה קילומטרים למסלול המעגלי

משך המסלול: שעה וחצי עד שעתיים

מפה: מפת סימון שבילים הגולן ואצבע הגליל, מפה מספר 1 וכן המפה המצורפת בעלון הפארק

הגעה מהמרכז: בצומת המצודות פונים ימינה (מזרחה) בכביש מס' 99. כעבור ארבעה קילומטרים וחצי, במחלף קיבוץ הגושרים, פונים ימינה ושמאלה מתחת לגשר לכיוון נחל שניר (שמו העברי של החצבאני) ומסעדת "דג על הדן". הכביש מתפתל מעט בין מטעים, כ-300 מטר לאחר שנחלוף על פני הפנייה שמאלה למסעדה, תהיה פנייה נוספת שמאלה המובילה היישר אל חניון הפארק הלאומי. כדי לערוך את המסלול שלא במתכונת מעגלית, יש להשאיר רכב בנקודת הסיום ב"גן הצפון", אותו מרכז מסחרי קטן מימין לדרך, בה חולפים בנסיעה מצומת המצודות למחלף הגושרים.

ציוד נדרש: נעלי הליכה במים, ביגוד להחלפה, כובעים, מי שתייה

שימו לב: הכניסה לפארק כרוכה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה ולנוהלי רשות שמורות הטבע והגנים; קיימות שתי אופציות: מסלול מעגלי (שלשמו אין צורך בהקפצת רכבים), ומסלול חד כיווני, המצריך הקפצת רכבים קצרה

השניר, המוכר יותר בשם החצבאני, הוא נהר שופע מים שגדותיו עטורות שפע צמחייה ועצים גדולים מצלים. בכפר עג'ר, המחולק בין ישראל ולבנון, נמצאים עיינות אל-ווזאני, שהם מקור מים ראשי לחצבאני המהווה את אחד משלושת מקורות הירדן. בניגוד לערוץ הנהר שמעבר לגבול, שם הוא זורם בתוך קניון תלול גדות, בשטח ישראל חוצה הערוץ שטח מישורי ארוך למדי ולכן הוא די נגיש (חוץ ממגבלות סבך צמחייה עבותה).

רפטינג משפחתי בחצבני (נחל שניר) | צילום:  Yuriy Chertok / Shutterstock

המסלול מתחיל ממגרש החניה של הפארק הלאומי. נצא בשביל החולף על פני בריכות שכשוך מלאכותיות ונמשיך הלאה אל הסבך שעל גדות הנחל ממש. לכל אורכו מסומן המסלול בסימון "שביל ישראל" שצבעיו כתום, כחול, לבן. השביל כולו נמשך לאורך גדתו המזרחית של ערוץ החצבאני, שזרימתו בקטעים מסוימים גועשת ובאחרים שקטה ורוגעת. החצבאני יודע הבדלים קיצונים בזרימה בין עונות השנה. בחודשי מאי ויוני, לאחר הפשרת השלגים וחלחול המים מרום החרמון אל המעיינות שלמרגלותיו, יודע הנחל שפיעת שיא, אולם בסתיו, לפני החורף הזרימה נחלשת באופן ניכר. אחד המראות המרשימים ביותר הוא מראה שיטפון, כשהנחל עולה על גדותיו במים גועשים, חומים מסחף.

הדרך ברובה מוצלת ובלוויית שאון המים והאפשרות המזמינה לשכשך, מהווה המקום מפלט נפלא מהחום הקיצי. כשנראה קטע בו הנחל רחב, עמוק ושקט ומעברו האחר נמצא חניון מעיין ברוך, נדע כי הגענו אל רגע הפרידה מהנחל (אך ביכולתנו להאריך אותה ככל שנחפוץ, או ליתר דיוק עד שעת הסגירה של השמורה). מכאן מוביל שביל קצר מזרחה (ימינה) שמסתיים בשביל אופניים חשוף לשמש. אם בחרנו במסלול המעגלי, נפנה שמאלה, חזרה צפונה לעבר החניון. ההליכה בשמש תאפשר לנו להתייבש מעט לפני ההגעה לרכב. אם השארנו רכב ב"גן הצפון", נפנה בשביל האופניים ימינה, ונעקוב אחר המשך סימונו של שביל ישראל. כשנגיע לכביש לא נחצה אלא נעבור, כמו הנחל, מתחתיו בדרך הבטוחה לחניון.

צילום תמונה פותחת שאטרסטוק