נחל הבשור ואיזור בארי – טיול

"המכתש" מתנקז לנחל סחף, שנשפך בהמשכו לנחל הבשור. ברגע שנתקרב לשמורה נוכל ליהנות משפע של צבעים וריחות. בזמן הפריחה המקום שופע כלניות, עיריות, אירוס ארץ ישראלי ועוד פרחים מרהיבים. אם אתם מצויידים במגדיר צמחים תוכלו לזהות את הקורנית המקורקפת המדיפה ריח עז, את המרווה וצמחים רבים אחרים. במקום חיים גם הרבה בעלי חיים. אם יהיה לכם מזל תוכלו לראות צבים, ארנבות, חוגלות ואולי אפילו דורבנים. המון ציפורים נמשכות למקום ואפילו הצפר המתחיל יידע כאן עדנה.

כדי להמשיך נחזור אל המכונית וניסע עד לשער הקיבוץ, ממנו נפנה ימינה. הדרך מתחת בין השדות. לשמאלנו צומח מטע חוחובה גדול. זאת הזדמנות מצויינת, בנות, להעיף מבט בוחן בפרי אותו אותו מורחות רבות מאיתנו בקפידה על הפנים. פרי החוחובה מככב בתעעשיית הקוסמטיקה.

לאחר שלמדנו והחכמנו נוכל להמשיך בשמחה עד "נחאביר" – ולמי שלא הקשיב בשיעורי מולדת נוכל לספר ש"נחאביר" ( בערבית המבותר או המפורץ ) היה קיבוץ שנבנה במוצאי יום כיפור תש"ז. נחאביר היה אחד מ- 11 ישובים חדשים בנגב שנועדו למנוע מהבריטים לבצע את תוכנית חלוקת ארץ ישראל. היה קשה לגור בנחאביר ואחרי מלחמת העצמאות הועבר הקיבוץ מזרחה וברל כצנלסון שינה את שמו לקיבוץ "בארי". בנאחביר אפשר עדיין לראות את בית הביטחון, מגדל המים ומעבר לכביש נמצאים שרידי עמדות ותעלות הגנה. מנחאביר נמשיך מערבה עד לצומת T. כאן עולים על כביש הבטון המנדטורי. ממנו נפנה שמאלה (דרומה) ואחרי כקילומטר נפנה ימינה לשרידי מפעל הגופרית. הגופרית הופקה במכרות פתוחים והוסעה בקרוניות אל המפעל .הגופרית שימשה לעיבוד עורות, בתעשיית התרופות ולחומרי נפץ. רוב הגופרית נשלחה לחו"ל. מלחמת העולם השנייה לא הועילה לעסקי הגופרית והעסק שבק.

משרידי המפעל הדומם נמשיך על כביש הבטון לכיוון דרום ונרד אל דרך עפר המקיפה את מתחם התחמושת ששימש את הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה .כאשר רומל כבש את צפון אפריקה ואיים איום ממשי על מצרים, הקימו הבריטים במקום זה מתחם צבאי גדול שנועד לאחסון ציוד צבאי ותחמושת אווירית. בשטח פזורות עדיין סוללות עפר אשר להן תבנית האות ח' כאשר בחלק הפתוח בנוי קיר. משם באופן טבעי נמשיך ונעבור ליד מגדל התצפית של שומר הקק"ל המתצפת ומזהיר משריפות. משם נעבור אל דרך עם נוף נפלא המשתרעת לאורך נחל הבשור .

כדי להגיע לדרך היפה נחזור לצומת בארי וממנה ונפנה ימינה לכביש 232. ניסע עד לצומת מגן ונפנה שמאלה לכביש 241. משם ניסע עד לגשר אברהם .לפני גשר אברהם, הנקרא כך על שמו של האלוף אברהם יפה, נפנה ימינה לדרך העפר הכבושה. זוהי תחילתה של הדרך המרהיבה, שנמשכת על פני 18 ק"מ ומובילה אותנו לאורכו של נחל הבשור. הדרך מתאימה לכל סוגי הרכב. אל נחל הבשור מתנקזים מים רבים מאיזור דרום הרי חברון, בקעת באר שבע ואיזור הנגב. נחל הבשור נשפך לים התיכון. שטח אגן הניקוז כ-3000 קמ"ר והוא נשפך לים התיכון מדרום לעזה .הנחל יבש במשך כל השנה אבל בתקופת החורף יש בו שטפונות רבים. היום ממלאים רוב מי השטפונות את מאגרי המים.

דרך העפר עוברת באזור מצוקי הלס. מצד שמאל תוכלו לראות את פארק אשכול ובערוץ הנחל אפשר להבחין בשרידי הבטון של גשר הרכבת הבריטית שנסעה מרפיח לב"ש .

נסיעה איטית דרומה וממולנו יזדקר מגדל התצפית הנמצא על תל שרוחן .על התל שרידים ארכיאולוגיים, קטע מחומת העיר העשויה לבני בוץ ושרידי מבנה ציבור. בחלקו הדרומי אפשר לראות גם את שרידי שער העיר הבנוי גם הוא מלבני בוץ. מראש התל יש תצפית מרהיבה על מישורי הנגב המערבי ועל נחל הבשור. נמשיך בנסיעה נראה מימין עץ שיטה גדול ובודד. בהמשך הדרך נעבור על פני גב שרוחן שסיפק את המים ליישוב שעל התל.

הדרך מוילה אל באר רבובה – באר אנטיליה ששימשה את הבדואים תושבי הכפר רואייבה. הבאר שופצה בידי הבדואים בימי המנדט הבריטי וראשוני המתיישבים במצפה גבולות רכשו מתושבי הכפר את מי השתייה .נחזור אל דרך הבשור ולאחר נסיעה קצרה נבחין בפרדסים רבים, שניטעו בשנים האחרונות כחלק ממיזם חקלאי של קיבוצי הסביבה. פרדסים אלה מושקים בעזרת מי השפד"ן הנאגמים במאגרי הבשור .

מאזור המאגרים ניתן להבחין בסכר שנבנה לרוחב האפיק ואשר מטרתו לעצור את מי השיטפונות ולהטותם לכיוון תעלת ההטיה בדרכם אל מאגר הצד. מכאן נשאבים מי השיטפונות ומופנים אל שני המאגרים הצמודים לדרך הבשור, ומשם לגשר התלוי. אורכו 80 מטר והוא נמתח בין שתי גדותיו של הנחל מעל בריכת מים טבעית המלאה כל השנה .מסביב לנביעה שמחה וששון. סבך של קנים, צבים רכים ואגמיות. לאורך המסלול אין מי שתייה.