נורמנדי: ים-יבשה-ים

גבינות, יין ומבט למים
את ההכנות לטיול התחלנו כשלושה חודשים לפני היציאה. מניסיון קודם ידענו כי הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לתכנן שלד של מסלול ולמהר להזמין מקומות לינה לאורכו; באוגוסט, יש מלבדנו עוד כמה מאות מטיילים שחושבים על לינה בדיוק באותו המלון שגם אנו חפצים בו. כעת נותר רק לטפל בהזמנת הרכב השכור לטיול, וקדימה – לדרך. אגב, לנוסעים בדרכים מומלץ מאוד לרכוש מפה טובה ומפורטת; מפה כזו יכולה למנוע הרבה מאוד ויכוחים מיותרים בין הנהג/ת לנווט/ת.

כרמל ואורן מחפשים צדפות לחופה של העיירה לה קרוטוי

רעיון הטיול שלנו בצרפת היה לנוע לאורך החוף עד מון סן מישל שבנורמנדי (Normandy), משם להמשיך לעמק הלואר ולקנח ביורודיסני. את המסלול הזה ניתן בקלות לבצע הפוך: לצאת מפריז לעמק הלואר, להמשיך לנורמנדי, ומצפון החבל לשוב לפריז.

אנחנו הגענו לצרפת מבלגיה, עברנו באזור קאלה (Calais) והמשכנו לכיוון חופי נורמנדי. ראשית חוכמה עצרנו במרכז המבקרים הראשון שנקרה בדרכנו. עצירה במרכזי המבקרים מומלצת ביותר: במקום תוכלו למצוא את כל האינפורמציה על מסלולים רגליים או רכובים, אירועים ומופעים המתקיימים בסביבה, או סתם תצפית מרהיבה שלא הופיעה במדריך שקראתם. בהמלצת המדריכה החביבה במרכז המבקרים פנינו לעבר עיירת החוף לה קרוטוי (Le Crotoy), עיירת דייגים קטנה ושלווה, שלאורך הכביש המוביל אליה פזורות נקודות תצפית רבות, אשר בהן הקפדנו לעצור.
בעודנו משוטטים על חוף העיירה בחיפוש אחר צדפות, נקטעה השלווה בצעקה נוראית שפילחה את האוויר. מבט מהיר לעבר המים, ולעינינו התגלתה קבוצת שחיינים שהחלו להיסחף לעומק הים. היה ברור כי לא ניתן לצאת בשחייה מהחוף לעברם, וזאת מהסיבה הפשוטה כי ניקלע לזרם הנוצר מהפרשי הגאות והשפל. כך החלו כמעט כל עוברי האורח בחוף לצעוק לעבר הסירות במים כדי להפנות את תשומת לבן לנסחפים. ואמנם, לאחר מספר דקות מורטות עצבים הגיעה סירה קטנה, הצילה את הנסחפים – ובכך הסתיימה הדרמה.

לאחר סעודת הצהריים המשכנו בדרכנו על כביש החוף D940, לעבר העיירה לה טרֶפוֹר (Le Treport) היושבת על החוף. זוהי עיירה תיירותית מאוד, בה מצוי אחד המצוקים המרשימים שבהם נתקלנו בטיול. נסיעה לחלקה הצפוני, לאזור חופי הרחצה, מאפשרת סיור מעניין ברחובות של בתי עץ יפהפיים וצבעוניים. משם המשכנו לאורך הכביש, הצמוד לחוף הים והמטפס לעתים למרומי המצוקים, כשמפעם לפעם מסתעפים ממנו כבישים צדדיים קטנים היורדים לעבר החוף.

לאורך המצוק ישנם שבילים רבים נוחים להליכה. חלקם אמנם חסומים בגדר, בשל סכנה של התמוטטות המצוק, אך עדיין ישנם עוד מאות שבילים בטוחים להליכה. מעבר לאתנחתא מהנסיעה ברכב, טיול רגלי של המשפחה הוא עוד נדבך חשוב להצלחת הטיול המשותף. ישיבה בקצה מצוק אימתני שעשרות מטרים מתחתיו נשמעים גלי הים המתנפצים וצווחות השחפים הנוסקים מעלה וצוללים מטה – זהו אחד הרגעים ההופכים את הטיול לחוויה משפחתית מרשימה. מדי פעם כדאי לאמץ את המודל המשפחתי הצרפתי: שמיכה פרושה בחיק הטבע, מספר כריכים משובחים, כמה כוסות יין ועיניים בוהות לעבר האופק.

טנקים, מאובנים ולווייתנים
טיול נינוח שכזה לאורך כבישי החוף D940 ו־D925 הוביל אותנו בסופו של דבר אל שפך נהר הסן אל הים. את הנהר חצינו
על פני גשר פון דה נורמנדי (Pont de Normandy), גשר עצום ומרשים המחבר בין העיר לה האבר (Le Havre) לעיירה המקסימה אונפלֶר
(Honfleur). הילדים נדהמו מהתמונה הנשקפת מחלון הרכב, כאשר עמודיו של הגשר נישאים אל על, ויוצרים תחושה כאילו אנו נוסעים אל תוך אוסף עצום ורב של כבלי ענק המחזיקים את הגשר. עד כדי כך מצאה החוויה חן בעיניהם, שעל אף שהנסיעה בגשר כרוכה בתשלום, נאלצנו לחצות אותו הלוך ושוב שלוש פעמים.

אורן על אחד הטנקים ששרדו מנחיתת בנות הברית בחופי נורמנדי. אם רוצים, אפשר להיכנס גם לאחד המוזיאונים העוסקים בנושא

את הלילה בילינו בעיר ליזיֶיה (Lisieux), שמיקומה איפשר לנו לשוטט באזור ועדיין להישאר בקרבה יחסית למקום הלינה. אפשרויות הטיול בסביבה רבות: העיר רואן (Roan), ז'יברני (Giverney) – כפרו של קלוד מונה (ראו מסגרת בעמוד 34), אֶטרֶטָה (Etretat) – עיירה שמומלץ לשוטט בה ולאורך מצוקי החוף שלה, אונפלֶר, קָאֵן (Caen, לא להתבלבל עם עיר הקולנוע שבריביירה), באיֶיה (Bayeux) ועוד.

אנו התחלנו את היום בעיר רואן, אך כבר לאחר שעתיים הבנו שלמרות ההמלצה שקראנו בספר, אין לנו מה לחפש כאן – לא הילדים, גם לא ההורים. חופי הים, העיירות הציוריות והמצוקים היו העדפה ברורה עבור כולנו. שמנו פעמינו לעבר אטרטה.

אטרטה היא מקום תיירותי ומרשים מאוד, בעיקר בגלל מצוקי החוף הנישאים, בסגנון רגלי הפיל, שניתן ללכת לאורכם או לטפס בשביל עקלתון אל ראשם. יש כאן גם הרבה מאוד מסעדות ובתי קפה, ובעיקר אוסף רב של תיירים, רובם מהשכנה הצפונית, אנגליה. לילה שני בעיר, ולמחרת אנו יוצאים עם הפנים לאונפלר.

באונפלר בילינו בוקר נפלא, שהחל בהליכה לאורך מפרץ הדייגים הקסום, והמשיך בסמטאות הצרות של הרובע העתיק. לאחר אתנחתא עם כוס שוקו חם, תוך צפייה במשחקי האור והצבע במימי מפרץ הדייגים, סיימנו את הבילוי בטיפוס למרומי העיירה, משם ישנה תצפית מרשימה על האזור כולו – העיירה, המפרץ ועוד. בעבר חששנו כי טיול בעיירה שכל כולה שקט ושלווה יגרום לילדים שעמום רב. אך שוב התבדינו – גם הם מספיק סקרנים לחפש את הדברים המעניינים אותם, ובמקום חדש ניתן למצוא חיש קל אוסף רב של נושאים חדשים ומעניינים.

אנו ממשיכים בנסיעה, חוצים כפרים ועיירות תוך ניסיון למצוא את המעניין בכל אחד מהם. לא עצרנו בכולם, אך הקפדנו לחפש שלט המצביע על מקום מרתק, או לחלופין להיעזר בברושורים שנאספו על ידי הילדים במרכז המבקרים. ואכן, בכפר הקטן אויסטראם (Ouistreham) ישנו מגרש חניה קטנטן, ומשמאלו מצאנו מוזיאון מאובנים מרהיב (הכניסה בתשלום). האוסף העצום והמרשים של שלל המאובנים בהחלט מומלץ – לילדים ולשאר המתעניינים.

בהמשך הנסיעה, כבר בעיירה הבאה לוק סור מר (Luc sur Mer), נתקלנו בעוד מוזיאון קטן וחביב העוסק בלווייתנים (כולל שלד לווייתן מרשים בכניסה), ובצמוד אליו גן בוטני מטופח.

משם יצאנו לעבר החופים שבהם נמצאים שרידי הנחיתה הגדולה של בנות הברית במלחמת העולם השנייה. אם לא מעוניינים, אין הכרח להיכנס למוזיאון כלשהו. די בטיפוס של הילדים על שרידי הטנקים שבמקום, או לחלופין כניסה לבונקר ישן, הצצה מחרכי הירי והסבר קצר על סיפור הפשיטה, כדי שהילדים ייכנסו לאווירה המתאימה.

אך אם חפצתם בביקור מסודר, המוזיאון המרשים ביותר הוא מוזיאון הנחיתה (Musee du Debarquement) שבמרכז ארומאנש
(Arromanches). הוא ממוקם סמוך לחוף הים, ולידו מספר מסעדות. צפונית למוזיאון ישנו שביל תלול מעט, שמביא אותנו לתצפית נוף מרשימה. גם אם לא נכנסתם פנימה, עדיין תוכלו לראות בחצרו של המוזיאון אוסף כלי מלחמה רבים.
מארומאנש המשכנו בנסיעה של שישה קילומטרים דרומה, לחוף לונג סור מר (Longes sur Mer), שם ניצבים תותחי הענק הגרמניים. גם כאן אפשר ליהנות מתצפית טובה, כניסה לבונקר אחד או שניים וצפייה בסרט וידאו על סיפור הנחיתה. אם מסתכלים מטה ממרומי המצוק, לא ניתן להחמיץ את שרידי הדוברות של בנות הברית שנחתו על החוף. זהו. כאן אנו כבר עייפים מסיפורי המלחמות, ומחליטים להמשיך לתחנה הבאה – העיר פונטורזון (Pontorson), לשני לילות נוספים.

גאות ושפל חליפות
בפונטרזון התאכסנו במלון Best Western Le Montgomery, מלון הממוקם בבית עתיק בעל רצפת עץ חורקת קלות, שהאווירה בו והמסעדה המשובחת שלו הפכו אותו לאחד המומלצים שלנו (ראו מדור לינה, עמוד 50). הגענו לעת ערב, אך לבקשת הילדים חזרנו למכונית ונסענו לתצפית של אור אחרון על מון סן מישל (Mont Saint Michel). זהו אי קטן המתנשא בקרבת החוף, בראשו מנזר יפהפה ולרגליו גיבוב של בניינים שבהם חיים כיום רק 120 תושבים. נסיעה של מספר דקות הביאה אותנו אל החוף, אך ערפל כבד שישב על האי הקטן מנע מאיתנו את המראה המרהיב שכל כך ציפינו לו. אכזבה קטנה – אך בתקווה שהפיצוי יגיע ביום המחרת, החלטנו שמיד לאחר ארוחת הבוקר ניסע אל האי עצמו.

	1
מון סן מישל. המוני תיירים מציפים את המקום במטרה לחזות ביופיה של תופעת הטבע הייחודית – הפרשי הגאות והשפל

ואכן, בשמונה וחצי בבוקר אנו כבר נוסעים על כביש D976 המחבר בין פונטורזון למון סן מישל, ומחנים בהתרגשות את הרכב במגרשי החניה הענקיים של האי. אמנם השמש קפחה לה מעל, גם הלחות שהגיעה מהים לא היתה מביישת את תל אביב ביום קיץ, אך המקום היה כל כך מרשים עד שהתחושה הדביקה נעלמה חיש קל. כך פצחנו בשיטוט מהנה בנפתולי סמטאותיו הנפלאות של מון סן מישל. עלינו וירדנו במדרגות, הצצנו מכל פינה אפשרית, והסתתרנו בצל המועט בציפייה לגאות ולשפל. המוני תיירים מכל רחבי תבל מציפים את המקום לצפות ביופיה של תופעת הטבע הייחודית למקום, שבו ההפרשים הדרמטיים בגובה פני המים בעת הגאות לעומת השפל עשויים להגיע ל־15 מטר.

לקראת ערב החלטנו לנסוע צפונה לאורך החוף, ולחפש מקום שבו נוכל לטייל רגלית על החוף ולצפות שוב ביופיה של מון סן מישל. אך אותו ענן שכיסה אתמול את כל רצועת החוף הקפיד לצערנו לחזור גם היום. שמנו פעמינו לעבר העיירה בה לנו. ממש מעבר לכביש, כחמישים מטר במורד הרחוב מהכניסה למלון, מצאנו מסעדה איטלקית מומלצת בחום. אוכל מעולה, אך השירות איטי להחריד.

וטירה אחת לסיום
יום חדש, ואנו נוטשים את האזור, ופנינו לכיוון עמק הלואר (Loire) – עמק הטירות המפורסם של צרפת, הנמצא מדרום לנורמנדי. נוסעים לעיירה שינון (Chinon), שם נתאכסן במלון Touraine שבכיכר המרכזית, אשר ממרפסתו נשקף מראה המבצר היושב מעל העיירה. כשהערב יורד והתאורה נדלקת, המראה מרשים מאוד. העיירה עצמה נעימה לשהייה ולשיטוט בין סמטאותיה. בתיה נאים, ועל הגגות תמצאו את הצפחה השחורה שמקנה למקום חזות מיוחדת. את היום סיימנו בטיול רגוע לאורך נהר ויין (Vienne), שהעיירה שוכנת על גדתו.

משינון אפשר לצאת אל אחת משפע הטירות המרשימות של עמק הלואר. לנו היה ברור מראש שאין צורך לבקר בכולן, גם לא ברובן. טירה אחת או שתיים בהחלט יספיקו. החלטנו להתמקד בשאטו דה שנונסו
(Chateau de Chenonceau), החלטה שהתבררה כמוצלחת במיוחד. הטירה המרהיבה מהמאה ה־16 מזכירה ממש טירה מן האגדות – היא מוקפת חפיר, משופעת בצריחים ומגדלים, ומוקפת גנים, יערות ומרחבים מטופחים היטב. עבור הילדים הטירה היתה אירוע מרגש, בין היתר בזכות ציורי הקיר הענקיים עם דמויות הנסיכים ושאר בני האצולה, המטבח הענקי והנוף הנשקף מהקומה העליונה.

מהטירה יצאנו לטיול רגלי קצר לאורך הנהר, בתוך היער המקיף אותה. ניתן גם לשכור סירה קטנה לשיט בנהר, אך עקב החום הכבד החלטנו לוותר על התענוג.

כך מצאנו עצמנו חוזרים בשעה מוקדמת יחסית לשינון. שוב שיטוט רגוע בסמטאות העיירה המקסימה, ארוחת ערב באחד מבתי הקפה הפזורים סביב הכיכר המרכזית והשקטה, וקדימה – למלון. מחר מחכה יום נסיעה ארוך יחסית, על כבישים מהירים, בדרכנו לשלושה ימים של פנטזיה ביורודיסני.