נהיגה בחופים – אוטוסטרדה בחול

חוף הים הוא מקום הבילוי הנפוץ ביותר בקיץ הישראלי הלוהט. אלא שברבים מהחופים בישראל האפשרות לרבוץ בנחת על החוף וליהנות מרחש הגלים היא משאלת לב בלבד. אל הקייטנים המבקשים לשבת ולהצטנן מעט מצטרפים גם כלי המשחית: ג'יפים, טרקטורונים ואופנועים, ולפעמים גם סתם מכוניות משפחתיות שמצליחות למצוא את הנתיב אל קו המים ולחסוך את הצעידה בחול החם.

חופים רבים בארצנו הפכו למעשה לאוטוסטרדה שוקקת המסכנת את השוהים בחוף, מאיימת על הילדים המתרוצצים בצהלה על קו המים וגם מטרידה, מרעישה ומתיזה חול. המכוניות גם רומסות בגלגליהן את הסביבה החופית הייחודית ואת ערכי הטבע שלה. הקו שבין הים ליבשה הוא גבול אקולוגי עדין, והצמיגים חסרי הרסן בוטשים בו באופן הרסני.

מדובר בתופעה רחבה ההולכת ומתפשטת. אפשר להבחין בתנועה ערה של כלי רכב בין פלמחים לזיקים, בחוף הכרמל דרומית לחיפה ועד חוף קיסריה, וכן מצפון לחיפה. נראה שבכל מקום שהנהגים יכולים להגיע עם רכבם אל קו המים – הם עושים זאת.

"האכיפה אינה משמעותית"
"חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז – 1997", קובע בפשטות כי "לא ינהג אדם ברכב בחוף הים". הקנס על נהיגה בחוף עומד היום על 500 שקלים, ובחוף רחצה מוכרז על 1,000 שקלים. את הדוחות יכולים לרשום פקחי הרשויות העירוניות, או פקחים של רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות וקק"ל שהוסמכו לכך, וכמובן גם שוטרים. ואולם, למרות החוק הברור והגורמים הרבים שיכולים לאכוף אותו, נראה כי לא הרבה נעשה.

מלשכת דובר המשטרה מוסרים שיש אכיפה, שבכל חוף מוצבים שוטרים בשכר הדואגים בין היתר למניעת העברה הפלילית של נסיעה על החוף, אבל אין נתונים על מספר הדוחות שניתנו לנהגים עבריינים. במשרד הפנים יודעים לומר כי המשרד הכשיר והסמיך כ–300 פקחים לצורך העניין, וכי בכל שנה נרשמים עשרות דוחות ומוגשות תביעות רבות, אבל גם שם נתונים מדויקים – אין.

גם במשרד להגנת הסביבה אין כל מידע על היקף התופעה. יצחק בן דוד, סמנכ"ל לאכיפה במשרד, מסביר שהמשרד להגנת הסביבה לא הסמיך פקחים, מכיוון שמשרד הפנים לא הקים מנגנון אכיפה לחוק (מערכת שתאסוף את הדוחות, תשלח אותם לעבריינים ותדאג לגבייה). המשרד להגנת הסביבה מבצע אכיפה בעיקר בתל אביב, ולאחרונה נערך גם מבצע בשיתוף עם משטרת זבולון. אבל גם בן דוד מודה ש"האכיפה אינה משמעותית".

קצין באגף התנועה של מרחב חוף, רפ"ק אלי ממן, מספר על מבצעי אכיפה שהשתתפו בהם יחידות של ג'יפאים, שוטרים ומתנדבים ואפילו מסוק משטרתי. "זה לא שאתה יוצא לרחוב ומוצא מישהו שלא מציית לב' 36 (תמרור תן זכות קדימה – ג"ס), אנחנו מדברים על חבר'ה שבמודע נכנסים לחופים, אפילו שהם יודעים שאסור להם להיות שם". במבצעים האלה, המכוונים בעיקר ללכידת טרקטורונים, נרשמים בין חמישה לעשרים דוחות, אומר ממן.

הפער בין הכוונות הטובות למציאות
כוונות טובות יש לכולם, אך אם לשפוט על פי המצב בשטח, מבצעי האכיפה רחוקים מלהרתיע נהגים. "בפועל", אומר ח"כ דב חנין, "החוק כמעט שאינו מיושם". על מנת לתקן את המעוות, הגישו חנין ושותפו לראשות השדולה הסביבתית–חברתית של הכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור, הצעת תיקון לחוק. בחוק הקיים יש הרבה מאוד פרצות, וקשה מאוד ליישם אותו, מסביר חנין. "מה שאנחנו עושים הוא להגדיר בצורה מדויקת יותר את האזור שבו החוק חל, ולהגדיר את הענישה בצורה מוגדרת וחמורה יותר". חנין רצה מאוד לקדם את החוק בהליכים מהירים, כדי שייושם כבר בעונת הרחצה הנוכחית, אבל הממשלה החליטה שלא לתמוך ביוזמת החקיקה הזאת. חנין לא יודע לומר מדוע. "אפילו פרוטוקול הם לא מוציאים, זו שערורייה".

אז מה עושים? מתלוננים במשטרה, ולדברי ממן רבים אכן עושים זאת. כדי לדווח על עברה בזמן אמת, אפשר לחייג 100 מהנייד ולהגיע לתחנת המשטרה הקרובה. לדברי ממן, כשמגיעה תלונה המשטרה שולחת ניידת שתטפל בעניין. אפשרות נוספת היא לצלם את כלי הרכב העבריין. "אתה מצלם, כותב מכתב לראש לשכת התנועה, מתאר את פרטי המקרה, מי נסע איפה ומתי, מספר שהוא סיכן את הציבור, ומבקש להגיש תלונה נגד הנהג", אומר ממן. לדבריו, כשיש מספר רישוי, מאתרים את בעל הרכב ומזמינים אותו לתחנת המשטרה. "במקרים רבים האזרח שרואה את התמונה מודה, ומגיע לבית משפט עם עסקת טיעון". רק אם יתנהל משפט הוכחות, יזומן מגיש התלונה כדי להעיד בבית המשפט.

בינתיים, ביותר מדי מקומות לאורך החוף ירידה עם רכב אל קו המים היא עניין של מה בכך, הג'יפים רובצים על החול באין מפריע, והטרקטורונים בשלהם. וכמו שהדברים נראים מגובה פני הים, זה רק עניין של זמן עד שילד או תינוק המשחקים בחול יידרסו.