תפריט עמוד

נברסקה: ריקוד השכווי

שתפו:

רק מעטים מגיעים לנברסקה במהלך טיול בצפון אמריקה, ועוד פחות מזה מגיעים לעיירה הזעירה טיילור. הצלם שלמה ולדמן עשה את כל הדרך לשם, השכים לפני עלות השחר, רעד בקור המקפיא במסתור והכל כדי לתעד את ריקוד החיזור של שכווי הערבות. התוצאה הססגונית לפניכם

פורסם 28.9.16

ארבע לפנות בוקר, העיירה הזעירה טיילור (Taylor) בנברסקה, בלב המישורים הגדולים של ארצות הברית. כל כך רחוק מכל מקום יישוב גדול שאפילו הקליטה הסלולרית כמעט שלא קיימת. אני שוכב במסתור וממתין. מה הביא אותי דווקא לכאן מכל המקומות בארצות הברית? תאמינו או לא, אבל באתי בעקבות ריקוד החיזור של שכווי הערבות.


זכר צעיר. אפשר להבדיל בין הנקבות לזכרים הצעירים על פי הכתם הכתום מעל העין | צילומים: שלמה ולדמן


צמד שכוויים צעירים ממתינים בעשב

שכווי הערבות, או בשמו באנגלית prairie chicken, חי בעבר על פני אזורים נרחבים בצפון אמריקה, אלא שבנייה על אזורי המחייה שלו וצייד שהיה מותר עד לאחרונה הביאו להתמעטות עד כדי סכנת הכחדה חמורה. הדבר המרתק ביותר בעוף הזה הוא ריקוד החיזור, שבגללו הרחקתי ללב נברסקה.


ההתרגשות ניכרת, הנוצות מתחילות להזדקר, תכף יתחיל ריקוד החיזור עצמו

עם הזריחה החלו להתאסף זכרים רבים ומעט מאוד נקבות. ממרחקים נשמעו קולות הזכרים שהגיעו לשטח בניסיון לכבוש את לב הנקבות. הזכרים יפים ומרשימים מאוד, במיוחד כשהם מתחילים בריקוד מול הנקבות וכדי להראות את בגרותם הם מנפחים את גרונם למעין בלון כתום זוהר. הנקבות, כמו תמיד בטבע, אפורות לגמרי ואינן בולטות. רק מעטות מאוד מהן מסתובבות כאן, בעוד שמסביבן הזכרים מנפחים את גרונם ורוקעים ברגליהם. רק בודדים יזכו להזדווג עם מעט הנקבות שבשטח.

כחלק מטקס החיזור, הזכר מנפח את נוצותיו ומבליט את הכתם הכתום שבגרונו

אל הנוצות הזקורות והבלון הכתום בצוואר נוספות גם רקיעות קצובות ברגליים

המרחק שעברתי כדי להגיע לכאן, השעה המוקדמת והקור העז – כל אלה לא פגמו במחזה המרהיב. 

הזכר ממשיך בניסיונות להרשים את הנקבה, שלא נראית מתרשמת במיוחד מהמופע

במהלך טקס החיזור הזכרים לא מהססים לתקוף זה את זה בניסיון לזכות בנקבות המעטות הנמצאות בשטח

עוד מטקס החיזור של שכווי הערבות תוכלו לראות בסרטון הבא:

כמה מילים על נברסקה
רוב המטיילים מכירים את ארצות הברית רק דרך החופים שבצדדיה – החוף המזרחי והחוף המערבי. השטח העצום במרכז, הכולל מדינות כמו מיזורי, קנזס, אייווה, נברסקה, אוקלהומה ואחרות, נותר בגדר חידה. יש מי שיגידו שזאת אמריקה האמיתית, של שדות אינסופיים שנמתחים עד קצה האופק – תירס, חיטה, סויה. של דיינרים שבהם תוכלו לבחור בין המבורגר עם צ'יפס, נקניקיות עם צ'יפס או "בשר" עם פירה ותירס מוקרם. של אנשים שמדברים במבטא שתתקשו להבין ואשר בשבילם בין אם אתם גרים בניו יורק או בתל אביב זה היינו הך – מעבר לקשת בענן.

נברסקה נמצאת בלב המישורים הגדולים (The Great Plains) והיא התגלמות של כל מה ששמעתם וחשבתם על המערב התיכון. יש בה מעט מרכזים עירוניים והרבה עיירות קטנות וקטנטנות, חקלאות מהווה חלק ניכר מהכלכלה המקומית, כמעט 90 אחוז מתושביה הם לבנים ואחוז דומה הם נוצרים (כרבע מהם נוצרים אוונגליסטים). יש כאן לא מעט אגמים שאפשר לדוג בהם, לשוט עליהם ולהקים אוהל על גדותיהם (בתשלום של כ-7 דולר לאוהל, בהחלט אופציה משתלמת), שמורת מאובנים נחשבת – Agate Fossil Beds, כפר חלוצים משוחזר – Harold Warp Pioneer Village, ועיר גדולה עם כמעט 900,000 תושבים – אומהה, שהופכת בשנים האחרונות למרכז עסקים חשוב (המיליארדר וורן באפט, מעשירי העולם, הקים כאן את המטה שלו). מידע על פעילויות ואפשרויות בילוי בנברסקה תמצאו באתר האינטרנט
                                                                                                                            מערכת מסע אחר אונליין

צילומים נוספים של שלמה ולדמן תוכלו לראות באתר שלו

לאן נעלמו הכוכבים?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: