מתל ערד ללקיה – מסוכות לבתי קבע

מתחילים בתל ערד, פארק לאומי (כניסה בתשלום!). במקום היתה עיר כנענית גדולה בתקופת הברונזה, לפני כחמשת אלפים שנה. בדרך כלל (ומסיבות מובנות) נהוג שלא להזכיר את פרשת הריגול הראשונה, בה גינו המרגלים השבים את הארץ, וגם לא אוהבים להזכיר את ניסיונם הכושל של בני ישראל לכבוש אותה מדרום. לפי הכתוב בספר דברים, היה זה מלך ערד שמנע מישראל להיכנס אל הארץ המובטחת.
את שרידיה של העיר ניתן לראות כיום, לאחר שנחפרו ברובם. העיר זוהתה כערד כיוון ששמה מופיע על גבי חרסים שנמצאו בה, וכן השתמר בפיהם של הבדואים שחיים באזור.

עם כניסתנו לעיר נסור אל בור המים (נקודה 7, כפי שמצוין בדף ההסבר המחולק בכניסה). למעשה זהו מוקד החיים העיר העתיקה. מבט מסביב יראה לנו כי העיר הכנענית (האלף השלישי לפנה"ס) בנויה על גבעה דמוית פרסה. הרחובות כולם מתנקזים אל הבור.

ערד ממוקמת בשוליה הצפוניים של בקעת באר-שבע, מקום בו עובר קו הבצורת המבדיל בין ארץ מזרע, המאפשרת גידולים חקלאיים ומאפשרת ישיבת קבע, לבין ארץ הישימון, בה חיים הנוודים המתפרנסים מרעיית צאן (ועסוקים בנדודים תמידיים בעקבות מים ומרעה) ופורעי חוק נמלטים. העיר התקיימה הודות למי הגשמים. אלו נמצאו, אך לא בשפע ולכן נאספו בקפידה אל הבור הציבורי ששימש את כולם.

נסו לדמיין את בני ובנות העיר יורדים ברחובות, מתאספים ליד הבור וממתינים לתורם למלא כדים בטרם יפסעו בחזרה לביתם, מתלוננים על כובד הכד ועל שהדרך חזרה היא תמיד בעלייה. זה היה המקום הטוב ביותר לשמוע רכילות מכל סוג שהוא. המשך סיור בעיר יוכל ללמדנו על אופי המגורים במקום. נוכל להתרשם משרידי הבתים, הארמון והמקדשים הכנעניים.

מעניין במיוחד הביקור בתל המצודות (תחנה מספר 1 לפי אותו דף הסבר שהוזכר לעיל). להבדיל מהעיר – שבה שכבה ארכיאולוגית אחת, גבעה זו, כשמה, היא תל מרובה שכבות. מעניינת במיוחד היא המצודה הישראלית שהוקמה על ידי מלכי יהודה (מאה עשירית לפנה"ס) כמערך הגנה על גבול הממלכה. על מצודה זו נבנתה לימים מצודה רומית, עדות לכך שבכל תקופה ותקופה קיים היה חשש מתקיפות הנוודים העולים מהמדבר.

בתוך המצודה הישראלית התגלה מקדש יהודי. במקדש ישנו מזבח בנוי אבני גוויל עם כבש עלייה, התואם בדיוק את מידות ותיאור המזבח המופיע בספר שמות. מעניינת עוד יותר העובדה כי בקודש הקודשים של המקדש נמצאו שתי מצבות. הייתכן שזוהי עדות לתקופה בה הייתה ביהדות אלוהות מפוצלת – זכרית ונקבית? דומה שסוגיה מסעירה זו תיוותר לפי שעה כתעלומה.

במצודה ישנו מתקן ייחודי למים. הבור שבתוכה הוזן בעיקר ממימי בור המים המרכזי בעיר. המים הועלו בכדים עד לחומות המצודה ושם, דרך נקב הסמוך לפינה הדרום-מערבית של החומה, הוזרמו פנימה.

הנסיעה אל תל ערד (מכל כיוון שהוא) תחשוף אותנו אל חייהם של נוודי המדבר העכשוויים, הבדואים. גם עליהם עובר במאה השנים האחרונות תהליך המעבר מחיי נוודות באוהלים ובסוכות אל בתי קבע. אלו גם אלו ייראו לנו בשפע (ובערבוביה בלתי רגילה!) משני עברי הדרך. מקובל ביותר להקים בית מגורים פרטי ולצידו לשמר את האוהל המסורתי, כשם שמקובל להחנות את הטרקטור לצד הגמלים ואת הטרנזיט להסתיר במכלאת הכבשים…

אם תחשוק נפשכם בארוחה בדואית, תוכלו לבקר בעיירה הבדואית לקייה. העיירה הזו שווה ביקור מעוד סיבה. במקום נמצא מפעל ייחודי, פרי יוזמה של נשים מקומיות, העושות לשיפור מעמדן במקביל לשימור האומנות המסורתית – מלאכת הרקמה. ביקור במקום, המאפשר התרשמות ממלאכתן של הנשים (ניתן גם לקנות חפצי אמנות מעשה ידיהן), כמו גם ארוחה מסורתית כיד המלך, ניתן לתאם בטלפון 08-6517649 או 052-621161.