מעלה הר אמיר: אל מחוזות אבן החול

• התאמת המסלול: לכל המשפחה.

• קושי המסלול: קשה.

• אורך המסלול: כחמישה קילומטרים.

• משך המסלול: חמש שעות.

• מפה: מפת סימון שבילים "הרי אילת", מספר 20.

• הגעה מאילת: ניסע בכביש הערבה, מספר 90, צפונה מאילת. כחמישה קילומטרים וחצי צפונה מהפנייה לקיבוץ איילות נאט את הנסיעה. נבחין בדרך עפר פונה שמאלה (לעיתים ניצב במקום שלט כתום המורה "עמודי עמרם" ו"קניון שחורת", אך יש והוא נעקר ממקומו). נפנה בדרך העפר (זהירות בירידה מכביש הערבה!). כעבור שני קילומטרים וחצי נגיע לפיצול דרכים בו נפנה ימינה, לכיוון עמודי עמרם (סימון שבילים כחול לכל אורך הדרך). ניסע מספר קילומטרים נוספים בהם ילכו ההרים וייסגרו עלינו, עד שנגיע אל מגרש החניה בקצה הדרך.

• הקפצת רכבים: לשם קיום המסלול נדרשת הקפצת רכבים. כדי להעביר את הרכב לנקודת הסיום נחזור בדרך העפר. בפיצול הדרכים נפנה ימינה, בדרך המובילה לקניון שחורת ומסומנת בירוק. כעבור שניים עד שלושה קילומטרים ישנו עיקול חד שמאלה ובו שלט המורה על קניון שחורת ונחל אמיר. כאן, לצד הגבעה, נחנה את הרכב. בסמוך נמצא חניון הלילה של קניון שחורת.

אף שמסלול ההליכה שלנו מתחיל בכיוון ההפוך, כדאי ללכת תחילה בהמשך הערוץ בעקבות הסימון השחור המוביל אל עמודי עמרם ולחזור באותה הדרך (קצת יותר מקילומטר הלוך ושוב). העמודים המרשימים מולם אנו ניצבים גולפו על ידי מים באזורים בהם אבן החול סדוקה.

נשוב למגרש החניה ונמשיך ממנה רגלית לאורך הדרך בה באנו ברכב. לפני גבעה מצוקית, הבולטת מאוד בשטח מימין ('גבעת יוכבד' במפות), נפנה ימינה בסימון שבילים ירוק. השביל מוליך אותנו מעלה אל הר אמיר. נוכל להשקיף אחורנית אל גבעת עמרם, העשויה כולה גרניט כהה ואל אזור עמודי עמרם שם נראית אבן הגיר הצהבהבה מונחת מעל אבן החול. כל השכבות הגיאולוגיות השונות נראות כאן בערב רב של צבעים.

אבן החול הנובית עשירה מאוד בגוונים | צילום: יותם יעקבסון

נמשיך לטפס ונגלה שבאבן החול חבויים פתיתים קטנים של נחושת מחומצנת. באזור זה ישנם מרבצי נחושת שנוצלו בימי קדם. לאורך השביל נוכל להבחין בורות אנכיים חפורים בקרקע ובמערות חצובות. אלו הם מכרות נחושת עתיקים. הקדמונים היו חופרים עד למפלסים בהם נמצאו עורקי נחושת (מצבור פתיתים גדול).

אל תשכחו לשאת את עינכם אל ראש העלייה כדי לראות את הגמל הרובץ. לא, אין מה למהר אליו. כיוון שהוא עשוי סלע הוא תמיד מחכה במקומו. אבן החול הנובית עשירה מאוד בגוונים. בהיותה רכה מאוד היא מתפוררת בקלות ומקבלת צורות שונות. הצורות הללו היא גן עדן לדמיון פרוע ויצירתי (קחו בחשבון שאחד מהילדים עשוי להזהיר אתכם מדרקון נורא). תנו לעצמכם את הזמן הזה להשתחרר ולחלום, זה בהחלט מקום ראוי לעשות זאת. כשנחלוף על פני הגמל הרובץ נרד אל משטח סלע גדול שממנו נשקף נוף יפיפה דרומה, עד מפרץ אילת (מצליחים לראות את הצי של מלכת שבא מגיעה לביקור נוסף אצל שלמה?). למרות שהמשטח בדרך כלל אינו מוצל נושבת במקום רוח ונעים לנוח כאן.

מנקודה זו נמשיך במורד נחל אמיר, המתחתר כולו באבן חול. חשוב להקפיד לעקוב אחר סימון השביל הכחול (ולא אחר כל סימון אחר שעשוי לקחת אותנו אל מחוזות הנמצאים מעבר לכל דמיון…). פעמיים נעקוף מפלים יבשים (רצוי לתת יד לילדים קטנים!) ובתום קילומטר וחצי נצא אל מישור רחב ידיים. נותר רק לחצות אותו ישר דרומה כדי לפגוש את הרכב הממתין לנו באמצע המדבר.