טיול בגואטמלה משלב תרבות עשירה ומורשת של בני המאיה עם אתרי טבע מרהיבים, שווקים צבעוניים, טעמי קפה וקקאו ומפגשים עם בני המקום, ששמרו במידה רבה על האותנטיות המרתקת של התרבות שלהם. העושר הצילומי שיש לגואטמלה להציע מכתיר אותה כאחד מהיעדים המומלצים ביותר לצלמי תרבויות, ובכלל.
המתחם המרכזי בשוק בצ'יצ'יקסטנגו | צילום: רפי קורן
לאחר טיסה לא קצרה, משולבת בשני יעדי ביניים, נוחתים בגואטמלה סיטי, עיר גדולה וצפופה (ועיר תאומה של כפר סבא…). החלטנו לא להתעכב בה, ומוקדם בבוקר יצאנו בנסיעה צפונה כ-250 ק"מ לכיוון לנקין (Lanquin), עיירה קטנה הממוקמת במרכז המדינה, ומפורסמת בזכות קרבתה לסמוק שאמפיי (Semuc Champey), אתר חובה בביקור בגואטמלה.
בלב אזור טרופי יפהפה, נקוות בריכות מים בצבעים מרהיבים, הנשפכות זו לזו במפלים קטנים. לא ויתרנו על טיפוס מאתגר לתצפית על האזור, וכמובן על טבילה מרעננת בבריכות. עוצמות הטבע, על נופיו המרחיבים את העין ואת החזה, אבל גם על האסונות שהוא עלול לגרום, עוד יתגלו לנו בהמשך, והם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של גואטמלה.
הבריכות הטבעיות בסמוק שאמפיי | צילום: רפי קורן
טבילה מרעננת בבריכה בסמוק שאמפיי | צילום: יגאל סלבין
את הדרך מלנקין מערבה אנחנו מתחילים לפני הזריחה. כתגמול על ההשקעה וההשכמה המוקדמת, אנחנו מקבלים את אחת הזריחות היפות שיצא לנו לראות מעולם! השמש מאירה לאט לאט את השמיים ב-50 גוונים של זהב, וחושפת יערות טרופיים בירוק עד, וביניהם דרכים עקלקלות וכפרים קטנים. ככה ראוי להתחיל את היום!
זריחה מעל הג'ונגלים של לנקין: דרך ראויה להתחיל את היום | צילומים: רפי קורן
מתחילת המסע, מלווה אותנו תחושה של מסע רוחני ושל מפגש עם תרבות עתיקה, שונה וקסומה, תרבות המאיה. הרוחניות מורגשת בכנסיות שבלב העיירות הציוריות, במפגשים עם שאמאנים בעלי כוחות ריפוי ובבתי העלמין האותנטיים. אחד המרתקים שבהם הוא בית העלמין של בני המאיה הממוקם בעיירה צ'יצ'יקסטננגו (Chichicastenango). בירידה מאזור השוק המרכזי הסואן מתגלה מחזה מרהיב ויוצא דופן – מאות קברים בשלל צבעי הקשת משובצים כאבני חן על גבעה מורמת בשלווה פסטורלית. אחד מהישגיהם הידועים של בני המאיה הוא לוח השנה המורכב והמסובך שלהם, המורכב מכמה לוחות ומחזורים, והוא לוח השנה המדויק בעולם. אולי בשל כך אנחנו בהחלט מרגישים כאילו אנחנו נמצאים במרחב זמן אחר וקסום…
כנסייה בצ'יצ'יקסטנגו | צילום: יגאל סלבין
בית העלמין של בני המאיה בצ'יצ'יקסטנגו | צילום: רפי קורן
טקס שמאני | צילום: רפי קורן
השווקים של גואטמלה הם חגיגה של טעמים, ריחות וצבעים – גן עדן לצלמים! כמעט בכל עיירה או כפר מצאנו את עצמנו נשאבים אל הסמטאות הצרות והדוכנים העמוסים כל טוב. הצבעוניות סוחפת, כובשת את העין ומדבקת, ולכן לא מנענו מעצמנו להתחדש באביזרי "אופנה" צבעוניים, ולהרגיש חלק מחגיגה.
השוק בנבאח. השווקים של גואטמלה הם חגיגה הל טעמים, ריחות וצבעים | צילומים: רפי קורן
על פי המיתולוגיה של המאיה העולם נברא על ידי האלים, וארבע פעמים הושמד ונברא מחדש. במחזור החמישי האלים ערבבו דם ותירס ויצרו את בני האדם. התירס מהווה עד היום גורם מרכזי בחקלאות ובמטבח המקומי. בשווקים רבים ניתן למצוא דוכנים המציעים טורטיות טריות, מקמח תירס כמובן, בגרסאות שונות.
טורטיות מקמח תירס. התירס מהווה מרכיב מרכזי במטבח המקומי | צילום: רפי קורן
אזור מבודד מעט ומרתק בפני עצמו הוא משולש אישיל (Ixil) ובו העיירות נבאח (Nebaj), צ'חול (Chajul) וקוצאל (Cotzal). תושבי חבל ארץ זה, הממוקם ברכס ההרים הצפוני של המדינה, ופחות מורגל בביקורי תיירים, סבלו רבות במלחמת האזרחים שהתרחשה בעיקר בשנות ה- 80 של המאה ה-20. באזור מטעי קפה וקקאו רבים, ואנחנו לא מוותרים על ההזדמנות לקחת חלק ולתעד את תהליך הכנת השוקולד, שבו פולי הקקאו הופכים לעיסה חומה וצמיגית, מתובלת בהל חזק. והטעם? בואו נאמר שלפעמים מוטב לצלם את הקנקן, מאשר לטעום אותו. ילדי הכפרים לוקחים חלק במאמץ השיווקי, ומנסים בכל הזדמנות למכור לנו דיסקיות שוקולד עגולות ושטוחות.
תהליך הכנת השוקולד כולל קליית פולי הקקאו | צילום: רפי קורן
כאמור, מפגש עם הילדים של גואטמלה היה חלק בלתי נפרד מהמסע שלנו. אי אפשר להסיר את העיניים מהם, שילוב של צבעי שוקולד, קשיחות ומבט חודר. פגשנו אותם ברחובות, בשווקים, בצידי הדרכים. קל ליצור איתם קשר, להצטרף למשחק בכדור מפונצ'ר בצד הכביש, ואז כמובן לצלם אותם. הצבעוניות מכל עבר לא תמיד מעידה על התוכן. לעתים היא גם מדגישה את העוני והדלות.
המפגש עם ילדים הוא חלק בלתי נפרד מהמסע בגואטמלה | צילומים: יגאל סלבין
באמצע המסע אנחנו מגיעים לאחת מגולות הכותרת שלו – אגם אטיטלן (Atitlan). האגם שוכן בליבו של הר געש עתיק בגובה של כ- 1,500 מטר מעל גובה פני הים. הוא מוקף בשלושה הרי געש אחרים, ובכפרים שמאכלסים את צאצאי בני המאיה – סנטיאגו אטיטלן (Santiago Atitlán), פנאחצ'ל (Panajachel), סן פדרו לה לגונה (San Pedro la Laguna) ועוד. אנחנו מתמקמים במלון על שפת האגם, יפהפה ומלא שכיות חמדה לכשעצמו, שמספק לנו סצנות צילום מרהיבות, בעיקר בשעת זריחה. סירות מנוע קטנות מניידות אותנו בין הכפרים המקיפים את האגם. אנחנו מבקרים בשווקים, בכנסיות, ואפילו בבית הארחה ישראלי בשם זולה (Zoola) בכפר סן פדרו, שם נהנינו מארוחה משובחת בטעם של בית.
אגם אטיטלן, אחת מגולות הכותרת של הטיול | צילום: רפי קורן
לקראת סוף המסע אנחנו מגיעים לאנטיגואה (Antigua), עיר עתיקה שהיתה בירתה הקודמת של גואטמלה, עד שנחרבה ברעידת אדמה. העיר שוקמה והיא מפורסמת בזכות האדריכלות הקולוניאלית, הרחובות הצרים, הבתים הצבעוניים והמבנים היסטוריים שלא מעט בזכותם הוכרזה לפני כ-40 שנה כאתר מורשת עולמית. בעת ההליכה ברחובותיה הציוריים מרוצפי האבן של אנטיגואה מתגלה לעינינו מדי פעם הר הגעש שלמרגלותיו היא שוכנת.
אנטיגואה, בירתה הקודמת של גאוטמלה ואתר מורשת עולמית | צילום: יגאל סלבין
לא רחוק מאנטיגואה, נמצא הר הגעש הפעיל פקאיה (Pacaya). עלינו לפסגתו ברכיבה על סוסים שנמשכה למעלה משעה, בשביל צר ומפותל. התחושה בפסגה, אפופת הערפילים, בין אבני הבזלת שחלקן עוד חמות – היא כמו הליכה על הירח. מרשמלו צבעוני שלקחנו מבעוד מועד, התחמם היטב על האבנים הלוהטות.
הר הגעש פקאיה | צילום: יגאל סלבין
הכותב מחמם מרשמלו על אבני הבזלת החמות בהר הגעש פקאיה | צילום: אורית גוטרבוים-פרטוק
חזרנו לארץ כשתרבות המאיה, סיפורי האלים, הטקסים והאמונות עדיין אופפים אותנו. מבט בתמונות שנותרו על כרטיסי המצלמה מחזיר אלינו בבת אחת צבעוניות מתפרצת, של אריגים, נופים, שווקים ומאכלים, והרבה אנשים פשוטים, יפים וכובשים.
_____
רפי קורן ויגאל סלבין, בעלי זומינג סלבין-קורן, מובילים סדנאות ומסעות צילום בארץ ובעולם