הרעיון של מסע בקרוואן מעולם לא עלה על דעתנו, עד שעמדנו על סף הפרא בפאלמר, אלסקה, מביטים קדימה אל הדרך הפתוחה. במקום לבחור בדרך הקלה – לטוס מאנקורג' לסיאטל עם ארבע המזוודות שלנו – החלטנו לצאת למסע שיאפשר לנו לחקור ולהתחבר בדרכים בלתי צפויות. שכרנו קרוון, שהיה ביתנו הנייד ל-20 הימים הבאים, ותכננו מסלול שיוביל אותנו דרך היופי הפראי של אלסקה והטבע הטהור של הפרובינציות הקנדיות יוקון וקולומביה הבריטית.
לקריאה נוספת:
- מדריך מסע אחר לארצות הברית
- מדריך מסע אחר לקנדה
- ערוץ טיולים עם ילדים
- ערוץ טיולי קרוואנים
- מסע משפחתי בר קיימא באלסקה
כמשפחה ישראלית, נכנסנו אל הלא נודע. יוקון (Yukon) הייתה תעלומה עבורנו, מקום שמעולם לא שמענו עליו עד שהתחלנו לתכנן את המסע. גילינו במהרה עד כמה המקום מרוחק ופראי – אזור שבו חיים מעט יותר מ-45,000 תושבים, רובם מרוכזים בבירה, וייטהורס (Whitehorse). יוקון משתרעת על פני שטחי פרא עצומים, ותושביה חיים בקצה, מתמודדים עם חורפים קשים וחשוכים שבהם הטמפרטורה יכולה לרדת למינוס 50 מעלות. רבים מהם בעלי מלאכה, הממלאים את מקפיאיהם בבשר ביזון במקום באיילים, הנפוצים יותר באלסקה, ונחושים לשרוד באורח חיים הדורש כישורי הישרדות, אהבת הארץ וחוסן אישי.
Bear Lodge הוא בית הארחה שליו על גדת נחל, המוקף בעצים צהובים בשלכת
יוצאים לדרך
ההרפתקה החלה בנסיעה ארוכה מפאלמר אל העיירה הראשונה שאחרי מעבר הגבול ביוקון, היינס ג'נקשן (Haines Junction) – יישוב קטן המונה כאלף תושבים. הנסיעה ארכה יומיים, וכללה עצירת לילה בטוק (Tok), אלסקה, לפני שחצינו את הגבול ליוקון שבקנדה. היינס ג'נקשן לא הייתה רק נקודת מעבר – היא הייתה שער לפרא העמוק. לינדה תומפסון, נציגת השגרירות הנוצרית בירושלים ביוקון, אירחה אותנו בלודג' Bear Lodge, בית הארחה שליו על גדת נחל, המוקף בעצים צהובים בשלכת. האירוח שלה היה נעים ומנחם אחרי שעות רבות בדרכים. משפחתה של לינדה, שיצאה לכריית זהב בעמק דוסון, הזכירה לי שבמקום הזה הבהלה לזהב עדיין חיה ובועטת, ואנשים ממשיכים לחפש את מזלם גם יותר ממאה שנים מאוחר יותר.
אחת החוויות המיוחדות ביותר בהיינס ג'נקשן הייתה טיסת נוף במטוס תלת-מושבי מעל הרי יוקון המושלגים והקרחונים, המהווים חלק מפארק קלואני (Kluane National Park), אתר המורשת העולמית הגדול ביותר של אונסק"ו. האזור מתהדר בהרים הגבוהים והצעירים ביותר בצפון אמריקה, הצומחים במהירות ומתנשאים מעל קרחונים עצומים ועתיקים. אשתי עדי ואני חגנו מעל הנופים המרהיבים האלה, נהנים מאחת החוויות האייקוניות ביותר שאפשר לחוות בקנדה, מעיירה קטנה שכמעט לא שמעו עליה. יופיו של הנוף הקפוא נמתח עד האופק, תזכורת צנועה למקומנו הקטן בעולם הזה.
טיסת נוף עוצרת נשימה מעל פארק קלואני (Kluane National Park), אתר המורשת העולמית הגדול ביותר של אונסק"ו
קהילה יהודית חמה בקצה העולם
לאחר כמה ימים, ארזנו את הקרוואן ונסענו לכיוון וייטהורס (Whitehorse), בירת יוקון, המרוחקת כשעתיים נסיעה מהיינס. הוזהרנו שלא לנהוג לאחר רדת החשכה בשל חיות הבר המשוטטות בדרכים – איילים, איילי צפון, ביזונים ואם יש לכם מזל (או חוסר מזל), גם דובים. כשנהגנו עם שחר, ראינו את עדר איילי הצפון הראשון שלנו, מה שעורר התרגשות רבה ברכב. הילדים הצמידו את פניהם לחלונות, נרגשים לראות עוד.
וייטהורס קיבלה את פנינו עם הקהילה היהודית הקטנה אך החמה שלה. זכינו לפגוש את ריק קארפ, נשיא אגודת התרבות היהודית של יוקון, שחלק עמנו את ההיסטוריה המרתקת של היהודים ביוקון. מתקופת הבהלה לזהב ועד היום, היהודים הטביעו את חותמם גם בפינה מרוחקת זו של העולם. ריק סיפר לנו גם על בית העלמין היהודי בדוסון סיטי, המקום הצפוני ביותר בקנדה שבו ידוע כי התגוררו יהודים – עדות לכוחה של קהילה שידעה למצוא בית גם במקומות הבלתי צפויים ביותר.
מצאנו חיבור עמוק מעבר לטיול עצמו. תשוקתו של ריק לשימור המורשת היהודית בוייטהורס נגעה ללבנו, והיה ברור שהמסע הזה אינו רק מסע של גיבוש משפחתי אלא גם של חיזוק קשרים קהילתיים. התחנה הבאה שלנו – פרינס ג'ורג' (Prince George), העיר הצפונית של בריטיש קולומביה המונה יותר מ-76,000 תושבים ומרוחקת 21 שעות נסיעה – חידדה את ההבנה הזו.
מהלך הנסיעה פגשנו עדר ביזונים פראיים – מחזה נדיר שהרגיש כמו סצנה מתוך מערבון
ביזונים ומעיינות חמים
בדרך לפרינס ג'ורג' נסענו בכביש אלסקה (Alaska Highway), אחד מנתיבי התחבורה המפורסמים ביותר בעולם, המוקף בנופי טבע פראי אינסופיים. במהלך הנסיעה פגשנו עדר ביזונים פראיים – מחזה נדיר שהרגיש כמו סצנה מתוך מערבון. הביזונים, שהיו בעבר על סף הכחדה, שבו לטבע הודות למאמצי שימור ארוכי שנים. לראותם משוטטים חופשיים היה מעורר הן ענווה והן התרגשות.
אחת העצירות המהנות בדרך היתה בליארד הוט ספרינגס (Liard Hot Springs), שבצפון קולומביה הבריטית, על גבול יוקון. המעיינות היו אבן חן נסתרת, מעין ספא טבעי בלב השממה. טבלנו במים החמים, מוקפים בצמחייה ירוקה, והילדים שיחקו במים בזמן שאנחנו נחנו, מניחים לחום להרגיע את גופנו העייף מהדרכים. זה היה המקום המושלם לפני המשך הנסיעה אל "פארק היורה של קנדה" – דרך כבישי צפון בריטיש קולומביה, המוקפים ביערות עבותים והרים מרשימים.
מעיינות ליארד. טבלנו במים החמים, מוקפים בצמחייה ירוקה, והילדים שיחקו במים
לבסוף הגענו לפרינס ג'ורג', שהתברכה בפארקים רבים בטבע, נהרות ומסלולי הליכה רבים. בפרינס ג'ורג' עדי ואני הוזמנו לשאת דברים באירוע של הפדרציה היהודית של ונקובר רבתי: "מסע של ריפוי: מהזיכרון לשואה להתחדשות סביבתית". אלי קלאסנר, יהודי יקר המשמש כמנכ"ל המועצה לאמנות של פרינס ג'ורג', קיבל אותנו לקהילתו. בדומה לריק, לאלי הייתה מסירות עמוקה לשימור התרבות היהודית המקומית, ולשניהם היכרות והערכה כלפי גורמי ההנהגה בעריהם. הייתה לי הזכות לחבר בין שני המנהיגים הללו. במהלך האירוע, שבו נכחו פוליטיקאים מקומיים, ובהם ראש העיר של פרינס ג'ורג', שמתי לב לדמיון הרב בין ריק לאלי. שניהם היו אנשים נלהבים, שפעלו ללא לאות לשימור ההיסטוריה והתרבות היהודית באזוריהם. לאחר האירוע, העברתי לאלי עותק של ספרו של ריק, "הנוכחות היהודית ביוקון", בידיעה שהוא יזדהה עם מאמציו. החיבור ביניהם היה אחד הרגעים המרגשים במסענו, שכן הוא סימל את כוחה של קהילה, גם בפינות הנידחות ביותר בעולם, לתמוך ולהשרות השראה זה בזה.
לאחר שעזבנו את פרינס ג'ורג', המשכנו דרומה בנסיעה של תשע שעות לכיוון ונקובר, ונסענו עוד יומיים בקרוואן. בילינו את הלילה בליליואט (Lillooet), בה הנוף היה שונה בתכלית ממה שראינו קודם – יבש, כמעט מדברי, עם קקטוסים קטנים הפזורים על הקרקע, בניגוד מוחלט ליערות הירוקים של הצפון. בהמשך הגענו לוויסלר (Whistler) – עיירה אמנותית קטנה המפורסמת באתרי הסקי ובפעילויות השטח שלה, והתרגשנו ממראה עצי המייפל שהשלכת צבעה את עליהם באדום.
לבסוף הגענו לוונקובר בערב ראש השנה. ונקובר היפה לא הייתה ערוכה לחיים בקרוואן – אתרי קמפינג צפופים וחוקי חניה קפדניים הקשו עלינו למצוא מקום לינה נוח. הנהיגה בוונקובר התגלתה כאתגר. רחובות צרים, עומסי תנועה ועבודות בכבישים הקשו על ניווט הקרוואן במרכז העיר. לפיכך מיד אחרי החג, חצינו את הגבול דרומה מוונקובר, אל כפר דייגים שקט ויפהפה בשם בליין שבמדינת וושינגטון, שם הקמנו בסיס ביתי, ולבסוף החזרנו את הקרוון בסיאטל, שם סיימנו את מסענו בן 5,000 הקילומטרים.
הקרוואן הפך למעין בית קטן ונעים שהעניק לילדים את ההפוגות הנדרשות להם
חוויה משפחתית בקרוואן
במסענו דרך האזורים המבודדים הללו, למדנו במהרה את חשיבות הגמישות בנסיעות משפחתיות. ליעדים שהנסיעה אליהם היתה אמורה להימשך חמש שעות על פי המפה, נסענו בפועל במשך כל היום, עם עצירות קצרות ובינוניות לאורך הדרך. העצירות בעיירות כמו היינס ג'נקשן ווייטהורס הפכו לחיוניות לא רק לתדלוק, למילוי מים ולריקון פסולת, אלא גם לקליטת סלולר, שהייתה נדירה במרחבי הפרא. עיירות אלו סיפקו את נקודות החיבור החיוניות כדי לשמור על מסע חלק, ואפשרו לנו להיטען מחדש לפני המשך הדרך.
השאיפה הייתה להגיע לנקודת הלינה המתוכננת לפחות חצי שעה לפני השקיעה. כך התאפשר לנו לדייק את מיקום חניית הלילה ולוודא שהאזור בטוח ונוח עבור הקרוואן. בבחירת היעד לחניית הלילה , לא הקפדנו על חיבור לחשמל או לביוב, בידיעה שבמקרה הצורך, ניתן להפעיל גנרטור להטענת מכשירים או להפעלת המיקרוגל. כן היה לנו חשוב שיהיה לילדים מרחב נעים לשחק בו (בהיות הקרוואן בית נייד, הוא עשוי להיות צפוף) ורצוי גם שיהיה נוף מרשים ברקע.
בבחירת חניית לילה לקרוואן כדאי שיהיה נוף מרשים ברקע
בכל בוקר, באור ראשון, נסענו לעיירה הקרובה כדי לדאוג לצרכים הטכניים: תדלוק, מילוי גז, מילוי מים לשירותים ולמטבח, וריקון פסולת ביוב. לרוב, תחנות הדלק לאורך המסלול סיפקו את כל השירותים האלו במקום אחד, והשלמת התהליך נמשכה כ-30 דקות בלבד.
הלינה בקרוואן הייתה חוויה מיוחדת עבור המשפחה, ובעיקר עבור הילדים. לביא ועיטם התמקמו בתא העליון מעל תא הנהג, שהפך עבורם לחדר שינה קטן ונעים, מלא בצעצועים, בובות וספרים. בעונת הסתיו הקרה, כאשר הטמפרטורות בלילה התקרבו לאפס, דאגנו להצטייד בשקי שינה לחימום נוסף מתחת לשמיכות. אמנם הקרוואן מצויד בחימום, אך לעיתים הוא מוגבל ואינו מספק.
החוויה הפסטורלית של הקרוואן התבטאה דווקא בדברים הפשוטים כמו פיקניקים בנופים עוצרי נשימה
במהלך הנסיעות, הילדים ישבו מאחור, ליד שולחן קטן שאפשר להם לאכול, לצייר, או לשחק משחקי קופסה. בנסיעות ארוכות יותר, אפשרנו להם גם לנוח במיטה האחורית או בתא העליון מעל הנהג. אמנם הקרוואן עצמו נושא אזהרה מפני שכיבה במהלך נסיעה, אך משיחות עם מקומיים רבים גילינו שאין אכיפה ממשית בנושא, ואנשים נוטים להשתמש במרחב באופן גמיש יותר. לעיתים, האזנו יחד לפודקאסטים (כשהייתה קליטה), והקרוואן הפך למעין בית קטן ונעים שהעניק לילדים את ההפוגות הנדרשות להם – זמן משחק, זמן לבד וזמן מנוחה – בתוך שגרת טיול אינטנסיבית. החוויה הפסטורלית של הקרוואן התבטאה דווקא בדברים הפשוטים: הכנת ארוחות בזמן הנסיעה, פיקניקים בנופים עוצרי נשימה, ושייק פירות בבלנדר בבוקר. אלה היו הרגעים שהוסיפו ערך ומשמעות לטיול והפכו אותו לבלתי נשכח.
במבט לאחור אנו מבינים שהמסע הזה היה הרבה יותר מהרפתקה בקרוון. היה זה מסע של חיבורים – בינינו כמשפחה ובין קהילות יהודיות שלמרות המרחק ביניהן, חולקות מטרה משותפת. מהפרא של יוקון ועד המרכזים התרבותיים של פרינס ג'ורג' וונקובר, גילינו את היופי שבבחירת הדרך הפחות מתוירת, והקשרים שיצרנו בדרך יישארו עמנו הרבה אחרי סיום המסע.