האם אפשר לדעת מה צופן לנו העתיד? לפי היוונים העתיקים התשובה היא כן. לכל אדם גורל שנגזר מראש על ידי האלים ובעזרת נביאות ועלייה לרגל למקומות מקודשים ניתן לדעת מהו. בעולם היהודי העתיק היו נביאים, בעולם הקלאסי – נביאות. אחד ההבדלים ביניהם הוא שאצל הנביאות הגורל היה קבוע מראש ואילו הנביאים הזהירו, כיוונו והתנו את העתיד בעשייה כזו או אחרת, שכן לפי המסורת היהודית לאדם יש זכות בחירה. אצל היווונים הבחירה היחידה היתה כיצד לקבל את הדברים שנגזרו מראש, וגם אם אדם ניסה להימלט מגורלו הוא לא הצליח, כפי שניתן לראות בסיפורו של אדיפוס. רעיון זה נמצא בבסיס הטרגדיה היוונית.
לאדם שחי ביוון הקלאסית היו כמה אפשרויות מעניינות כדי לדעת את עתידו. הוא יכול היה ללכת לאורקאל בדלפי, מקום בו ישבו פיתיות, נשים שהתחברו לאנרגיות של אמא אדמה דרך שאיפת עשן שיצא מסדק בקרקע. אפשרות אחרת היתה להצפין להרי אפירוס, למתחם המקודש דודוני, שם היו נביאים או נביאות שהקשיבו לקול רשרוש עצי אלון קדושים, ובדרך זו ניבאו את העתיד. אותו אדם היה יכול גם ללכת לפתח נהר האכרון בצפון-מערב יוון, אל מתחם שבו היה פתח לשאול, לעבור הכנה מיוחדת ולרדת לחדר תת קרקעי, שם היה מתקשר עם רוחות המתים שגילו לו את עתידו, והוא יכול היה אפילו להרחיק עד לתרקיה (כיום בדרום בולגריה), למקדש דיוניסוס, שם היו שופכים יין על אש ולפי הענן של האדים אומרים לו מה יהיה בגורלו.
לפני זמנם של האלים האולימפיים, הדת היוונית התרכזה בדמטר – אלת האדמה, וקידשה מקומות מיוחדים על פני האדמה לכבודה. אחד המקומות האלה היה בדלפי, שנמצאת במיקום נהדר למרגלות שני קירות סלע נישאים בשיפולי הר פרנסוס. במקום זה היתה מערה מקודשת לאלת האדמה והתבואה דמטר, שעליה שמר בנה, נחש הפיתון. האל אפולו, שהגיע למקום, הרג את הנחש והשתלט על המתחם המקודש, בו הוקם מקדש לכבודו. אלא שפטור בלא כלום אי אפשר, ובעונש על מעשיו הוא ייסד במקדש את מסורת האורקאל, נשים שנבחרו לכך במיוחד וניבאו את העתיד לאחר שאיפת עשן. את השם פיתיות, שבו נקראו, קיבלו על שם נחש הפיתון שאפולו הרג.
דלפי הוא אתר חובה במסגרת טיול ביוון. הנוף הנשקף מהאתר נפלא והעתיקות שבו מרשימות. באמצע האתר יש את שרידי מקדש אפולו, מסביבו מבנים שונים שחלקם שימשו לאחסון אוצרות. המוזיאון שבמקום מכיל חלק מאוצרות אלו, ולא רחוק מהאתר המרכזי נמצא המעיין הקטסיליאני, בו היו עולי הרגל מיטהרים, ולידו מקדש עגול לאתנה ואיצטדיון בו היו נערכים המשחקים הדלפיים. ליד דלפי נמצא הר פרנסוס העצום, שלמרגלותיו כפרים ציוריים ויערות עבותים. אתר הסקי החשוב ביותר ביוון נמצא גם הוא כאן. בעמק גבוה באזור אפירוס, למרגלות הר תומרוס, נמצא האתר המקודש דודוני, שם ישבה הנביאה של עץ האלון. גם אתר זה היה מקודש לאלת האדמה, עד שהגיע זאוס וניכס אותו לעצמו. חלק מעסקת העברת הבעלות היה כנראה המשך מסורת הנבואה הקשורה לאלת האדמה, אלא שזאוס זוהה עם עץ האלון, והנבואה מזמנו והלאה היתה קשורה להקשבה לרשרוש עלי האלון. המילה אלון מכילה בתוכה את המילה "אל", ואכן העץ היה מקודש גם לכנענים הקדמונים שקישרו אותו לראש הפנתאון המקומי שנקרא אל. הסיבה שהאלון קודש גם בכנען וגם ביוון היתה תכונתו למשוך אליו ברקים, והקשר עקב כך עם אלוהי השמים. חורשות אלון נחשבו למקום משכנו של האל.
האתר של דודני נמצא לא רחוק מהעיר יואנינה. ניתן לראות בו שרידי תיאטרון עתיק, שרידי מקדשים (בתוך אחד מהם צומח אלון צעיר), בחצר מקדש האלון היה בתקופה הקלאסית אלון עתיק ומקודש, זה שניבא את העתיד ולידו נובע מעיין קדוש. במיתולוגיה היוונית מוזכרת דודוני בהקשר של אכילס, אודיסוס, יאסון ורבים אחרים. זה היה האתר החשוב ביותר לאחר דלפי וניתן היה לתקשר איתו גם ממרחקים. במקום עש מוזיאון קטן ושרידי מבנים נוספים, אך עיקר יופיו הוא במיקום הנהדר ובחורשות האלונים המקיפות אותו מכל עבר עד עצם היום הזה. בצפון מערב יוון, לא רחוק מחוף הים, בשפך נהר האכרון, נמצא אחד האתרים המקודשים ביוון ומקום האורקאל של המתים. זהו מקום מפגש של שלוש נהרות היורדים מהרי אפירוס – האכרון, הפיריפלגטון והקוקיטוס. בתרגום חופשי משמעות שמות שלוש הנהרות הוא: ללא שמחה, גחלים לוחשות וקינה. השמות הללו קשורים לתפישת המוות של היוונים. מי שמת ירד לשאול ולא היה לו סיכוי לצאת משם. אלא שנשמות המתים היו מעבר לזמן ויכלו לדעת את העתיד, ולכן אחד ממוסדות הנבואה החשובים ביוון היה האורקאל של המתים.
במקום מפגש הנהרות ישנה גבעה סלעית ועליה המתחם המקודש שנקרא נקרומנטיון. עולי רגל היו באים לכאן מכל רחבי יוון ועולים למתחם המקודש בדרך התהלוכות. עם הכניסה למקום, הם היו שוהים בחדרים ועוברים הכנה בת כמה ימים הכוללת דיאטה מיוחדת. לאחר ההכנה הם היו יורדים לחדר תת קרקעי עם הנביא או הנביאה. מעל החדר היו 15 קשתות, כשבקצהו מפתח סלע טבעי ובמרכזו סדק. דרך הסדק הזה היו נשמות המתים יוצאות ומספרות לנוכחים מה עומד לקרות בעתיד. לאחר החוויה המטלטלת המבקרים היו מועלים למעלה ויוצאים מהמתחם בדרך אחרת ממנה נכנסו. כיום, מעל חלק מהמקום יש כנסייה שהוקמה מאוחר יותר. האתר נתגלה מחדש רק ב-1958 וזוהה על סמך תיאורים של הרודטוס וכותבים יוונים אחרים. לא רחוק מנקרומנטיון (משמעות השם היא "האורקאל של המתים") נמצאים האיים היוניים, ובהם האי לפקדה, אחד מאתרי הנופש הפופולריים ביוון, ולא בכדי. יש פה ערי נמל עתיקות, שרידי מקדשים, כפרים ציורים, משולבים בפסיפס של איים, מפרצים חוליים נהדרים, הרים ויערות. זהו מקומה של אתיקה העתיקה, ממנה יצא אודיסוס ואליה חזר לאחר מסע ייסורים שארך עשר שנים. שדה תעופה הנמצא לא רחוק מהאי מקצר מאוד את זמן ההגעה למקום. רבים מהישראלים מבקרים בחופים ובאיים המזרחיים של יוון, בעוד שאזור החוף של מערב יוון נשאר מחוץ למסלול התיירות הרגיל, וחבל. זהו אזור יפה להפליא עם תחושה של יוון האמיתית. אפשר להגיע אליו בנסיעה של כמה שעות מאתונה ולבקר בדרך כמה מהאתרים הקלאסיים כגון דלפי, אולימפיה, קורינתוס ואחרים.
במהלך הטיול כאן אפשר להרהר בשאלה האם ניתן לדעת את העתיד או לא, ובשאלה הגדולה יותר – האם יש לאדם זכות בחירה. לפי היהדות, הכל צפוי והרשות נתונה, כלומר אדם יכול לקבוע בעצמו את גורלו. מסיבה זו התנ"ך מתנגד להתייעצות עם נביאות, דוגמת בעלת האוב ששאול פנה אליה. היוונים, לעומת זאת, האמינו שהכול קבוע מראש ומצאו נחמה בידיעה זו, גם אם הגורל התאכזר לפעמים.
|
צילומים: זאב בן אריה., פליקר – Dan Diffendale, Mr G Travels, Ggia, GFDL