"במרכז החבורה צעד אדם גבוה ודק גזרה, בעל פנים נסוכות חיוּת והומור. לבוש היה גלימה לבנה פשוטה והכיפה שלראשו היתה נקייה מקישוטים, אך על אף היעדר הצבעים ייחדתיו מיד כאדם בעל חשיבות כלשהי באורחה הקטנה — כל כך מלכותיות היו הליכותיו. זה היה הפון של באפוט, שליט ממלכת ארץ הסַוָנה הגדולה שנסענו בה ואוכלוסיית הנתינים השחורים עצומה שלה. עשיר מופלג היה, ואת ממלכתו הנהיג, כפי שידעתי, בערמומיות ובתבונה, ולוּ גם באבק רודנות. הוא נעצר לפני בחיוך קל והושיט לי יד גדולה וכחושה. 'ברוך הבא', אמר".
("חברברי הסונה", ג'ראל דארל)
חלמתי להגיע לקמרון מאז שקראתי בילדותי את ספרו של ג'ראלד דארל "חברברי הסוונה". סיפוריו על הרפתקאותיו בביקורו בממלכת באפוט (Bafut) הצחיקו אותי ועוררו את דמיוני. לא פלא אם כן שכשנשאלתי מה ברצוני לראות במסעי בקמרון, הדבר הראשון שאמרתי היה: ממלכת באפוט.
מאז קבלת העצמאות מצרפת ואנגליה ואיחוד שני חלקיה של קמרון למדינה אחת ב־1961, כוננה בקמרון רפובליקה נשיאותית. המדינה מחולקת לעשר פרובינציות שונות, בעלות דרגה מסוימת של אוטונומיה, ובנוסף, קיימות בה עשרות ממלכות שענייני הפנים שלהן מנוהלים באורח כמעט עצמאי על ידי המלך המקומי, שנעזר במועצת חכמים. מלך זה מכונה לרוב "פוֹן", אולם בצפון המדינה הוא יכול להיקרא גם סולטן, למידו או למה (בעיקר בחברות המוסלמיות). כל ענייני הממלכה מנוהלים על ידי הפון ומועצת חכמיו ורק במקרים חריגים פונים לרשויות המדינה. אם משפט מגיע למערכת המשפט הכללית של המדינה, הפון יראה בכך כישלון שלו בפתרון הסכסוך. גם את המסים משלם כל תושב לממלכתו, בהתאם ליכולתו ולמקצועו. כך למשל נהג משאית יתרום לפון כמה ימי משאית וחלק מתכולת ההובלות שלו. מערכת היחסים הייחודית בין המדינה לממלכה מצביעה, מצד אחד, על כוחה של המסורת, הנשמר גם במדינה הפוסט קולוניאלית, ומצד שני על חולשתה של המדינה, הנאלצת להתמודד עם כוחות מפצלים רבים. משלחת מלכותית גשם ירד, ולילך ואני ישבנו במקלט הקופים שבלימבה (Limbe), והמתנו לנהג שנשלח לאסוף אותנו (על הקופים היתומים בקמרון
ראו "מסע אחר" 88). כמה דקות לפני הזמן המיועד נכנס למקלט גבר שחור עור ענק, שבידיים שריריות עבות כרגליים החזיק בעדינות מטרייה. "מי זה מסייה דנדן?", הכריז. "אני מוֹדוֹ", הציג עצמו כשהזדהיתי. לאחר סבב לחיצות ידיים ליווה אותנו תחת מטרייתו למכונית טויוטה לנד קרוזר חדשה ומבריקה, נושאת לוחית זיהוי של משמר הנשיא.בדרך ליעדנו חלפנו על פניהם של כ־15 מחסומי דרכים, בעיקר של המשטרה ושל הז'נדרמריה. בכולם פונתה הדרך מיידית והשוטרים הצדיעו בדום מתוח. נפנפתי לכיוונם באבירות תוך שאני נזכר בנסיעתי הראשונה בקמרון במונית מקומית: ישבנו שמונה אנשים במונית — שלושה במושב הקדמי וחמישה באחורי — ובכל מחסום עצרנו לבדיקת רשיונות, תעודות ודרכונים, ולסדרת שאלות. בחנות הראשונה הנהג קנה שוקולד למריחה ומרח אותו על מדבקת רשיון המונית כדי שהשוטרים לא יבחינו שהוא יצא מאזור העבודה שלו. בחלק מהמחסומים, גם לאחר שלא הצליחו למצוא שום בעיה בניירת, ביקשו קאדו
(טיפ, בקשיש). את אותו המרחק שעברנו אז ביותר משש שעות, גמאנו הפעם בתוך שעתיים בלבד, מרחמים על ידית ההילוכים וההגה שנמעכו תחת ידיו האימתניות של מודו. את מסענו התחלנו לאורך "כביש הטבעת" שבצפון־מערב קמרון, אזור הררי לא גבוה שעדיין מכוסה בחלקו ביערות גשם ובו ריכוז גבוה של מלכויות. פה צילמו את אחד מסרטי "טרזן". לאורך כביש הטבעת פזורות מלכויות רבות, בהן פומבן (Foumban) ובבאנג'ו (Babanjou), בה לפון יש ארמון בוץ ומחסנים מלאים פסלים שנצברו במשך דורות. הפון של בבאדג'ו (Babadjou) הוא ה־17 בשושלת המלוכה. לאביו היו יותר ממאה צאצאים, מתוכם 57 בנים, שמהם בחר אביו בן ליורשו. הפון של בפוסם (Bafoussam), לדבריו, הוא כבר ה־97 בשושלת. בביקורנו סיפר לנו כי היה שקוע בלימודי התואר השני בפיזיקה כאשר אביו נפטר ונודע לו כי הוא נבחר לרשת את מקומו. 500 ילדים בפנקס ספירת המדרגות בכניסה למבנה שבו התגורר דארל בעת שהותו במקום ושכיום משמש בית הארחה נעשתה ככל הנראה לאחר שהפון וג'ראלד שתו כוסות רבות של וויסקי. בהתרגשות רבה ירדתי גם אני בגרם המדרגות וספרתי כל אחת ואחת מהן. איזו אכזבה – בסך הכל חמישים ושלוש מדרגות.
|
