תפריט עמוד

מלטה – שירת האבנים

שתפו:

חבילות הנופש הזולות למלטה לא מרמזות על העניין הרב והעושר התרבותי המדהים שגלומים באי הים התיכוני המרתק הזה. תוסיפו לזה את המטבח המלטזי המשובח ואת המחירים הזולים ותקבלו יעד ראוי ביותר לביקור

פורסם 24.4.14

כשרואים את המחירים הנוחים של חבילות הנופש למלטה עולה המחשבה: למה לא, מקסימום נרבוץ בבריכה, נוריד איזו בירה ונתלונן על איכות האוכל במלון. או כמו שאמר לי תייר אנגלי, אחד מיושבי בתי הקפה שטיגנו עצמם בשמש האביבית ולגמו כמויות שלא ייאמנו של בירה: זה יותר זול מאשר להדליק את החימום בבית.


מבט מהים מאפשר להבין את המראה הטופוגרפי המיוחד של מלטה

יש לי חדשות בשבילכם: מלטה, שנתפסת כתחליף לאנטליה, היא אחד המקומות המרתקים ביותר בים התיכון. נכון, אלו שסולדים מתרבות, ארכיטקטורה והיסטוריה ישתעממו. אבל הם תמיד יכולים ללכת לקזינו, זה בסדר. אלו שמוכנים לכתת רגליים בשיטוט עד בלי די בסמטאות של ערים היסטוריות, יגלו כאן עושר ארכיטקטוני מדהים לצד מראות מלהיבים – תצריף של אבן וים. תוסיפו לזה אוכל מלטזי-איטלקי משובח, מחירים מגוחכים של בירה, תחבורה מקומית זולה, אתרים הנמצאים במרחקים של כלום זה מזה, וכל הסיפור של חופשה במלטה הופך לעוד יותר מעניין.


כמו סרט היסטורי משובח

ההיסטוריונים הולכים רחוק במלטה, עד לאלף ה-6 לפני הספירה. אחרי שביליתי בוקר בחנות ספרים ופתחתי מפה ענקית של הקרבות במאה ה-16 בין אבירי מלטה, האבירים של מסדר יוחנן הקדוש (סנט ג'ון) לבין התורכים, מה שראיתי אחר כך הצטייר לי בראש כמו סרט היסטורי משובח שיש בו בעיקר הרבה בנייה ולא מעט מלחמה. נכון, היו שם צרפתים – נפוליאון בונפרטה עבר שם וניסה להתיך את כל המתכות, פשוטות ויקרות, מהכנסיות כדי לייצר עוד תותחים ולממן עוד מסע מלחמה לכיוון מצרים. ברגע שהמלטזים גילו שנוגעים להם בעושר הכנסיות, שצברו במהלך הרבה שנים שמנות, הם התעוררו מהנמנום וזרקו אותו משם.


במלטה יש כ-375 כנסיות, יותר מכנסייה ליום

הבריטים היו שם מ-1800, ואני לא ראיתי מה הם בדיוק השאירו אחריה, חוץ מצלב ג'ורג' – עדות לעמידות המלטזים במלחמת העולם השנייה – ונהיגה בצד ימין. אולי גם האוטובוסים הצבעוניים והישנים הם מורשת אנגלית, ואין ספק שהם יחסרו למבקרים, שכן הרשויות מתכננות להורידם מהכביש.

בסופו של דבר, מה שרואים במלטה זוהי מורשת של כמה מאות אבירים, שבאו מהמשפחות הכי מיוחסות ומשכילות באירופה של המאות 18-16. אינני יודע עד כמה הם באמת היו נזירים, כפי שהיו צריכים להיות, אבל אין ספק שהם השקיעו הרבה תאווה ותשוקה בארכיטקטורה, סימטריה, אמנות גילוף באבן, בסגנונות הברוק והרנסנס במיטבם.


סמטאות האבן הציוריות של ולטה, בירת מלטה

מבט מהים
כדי לקבל מבט כולל צריך, קודם כל, לצאת לשייט במפרץ הטבעי הגדול ביותר של הים התיכון, שעליו יושבות כל לשונות היבשה השונות שמרכיבות חלק ניכר מהאי מלטה. השייט יוצא מהפרבר-עיירה סלימה והוא מאפשר להבין את המבנה הטופוגרפי המיוחד של מלטה, ובעיקר ליהנות מהבנייה המטורפת של החומות סביב ולטה, עיר הבירה, וסביב שלושת העיירות היושבות תחת השם האחד של קוטונרה: ויטוריוסה, סנגלה וקוספיקואה.

אחר כך צריך לפרק את המראות האלו לגורמים. להתחיל מוולטה, שהיא מין מרובע מוקף מים משלושה עברים, וכל גודלה 900 מטר אורך וכ-630 מטר רוחב. בריבוע הזה תבלו לפחות יום – מעלה, מטה ולצדדים. מעלה זה בעיקר רחוב רפובליק, שחוצה את לשון היבשה; מטה זה לכיוון המצודה שעל הים, והצידה אלו הן הסמטאות הצרות. אל תספרו כנסיות – במלטה יש לא פחות מ-375 כנסיות, יותר מאחת לכל יום. לעומת זאת, תראו את האוברג'ים, אכסניות של הפלגים השונים של מסדר האבירים שהתחלקו לפי מוצא ושפה.


חלון לים התיכון. מערות קרסטיות במלטה

ערי חומות, כפרי דייגים ופסטה נדיבה
יום אחר ראוי שתקדישו למדינה ורבאט. מדינה היא עיר חומה יפהפייה וקטנה, שהיתה הבירה הראשונה והקדומה של מלטה. חיים בה היום כ-300 תושבים בלבד, וכל אחד ממיליון ורבע התיירים שפוקדים את מלטה בשנה (פי שלוש ממספר תושביה) עובר בה. אז זה יכול להיות קצת צפוף. ברבאט הסמוכה יש כמה רחובות יפים, ובכניסה לרחובה הראשי אחד המקומות הטובים ביותר לאכול פאסטיצי, אלו הם הבורקסים הקטנים עם גבינת הריקוטה הנימוחה בפה.


דייגי מלטה עדיין משמרים אורח חיים מסורתי והתוצרת מגיעה לצלחת בנדיבות

מארסהשלוק (Marsaxlokk) הוא כפר דייגים ציורי, שבאופן מפתיע משמר לצד מסעדות תיירים גם אורח חיים שמרני של דייגים שיוצאים אל הים בסירות קטנות וצבעוניות עם ציור של עיני אוזיריס, האל המצרי, על חרטומן. הפסטה עם פירות ים שאכלתי שם היתה לא רק טעימה, אלא מלאה בנדיבות בכל טוב הים. מי יכול היה לגמור מהצלחת?

יום אחר סעו לכם אל האי גוזו, האי השני בארכיפלג. טיול יום נעים בתום הפלגה קצרה. הרבה מבני גוזו היגרו לאוסטרליה, והכסף שלהם מממן לא מעט מהכנסיות הגדולות, כמו זאת הענקית של העיירה הזעירה שאוקיה. לגוזו באים בעיקר כדי ליהנות מטבע פראי וחופשי, בעיקר בצד המערבי. את הנמנום הצהריים בשמש עשו בשלנדי, נמל ומפרץ קטנטן, פסטורלי וציורי. לא באתם לכאן לנצח, אלא כדי להעביר כמה ימים בנעימות, ואין שום סיבה שלא תעשו את זה.


מלטה. שילוב מוצלח של נופים, חופים והיסטוריה


לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: