| לכל שימפנזה שהשתתף בניסוי הוצגה תמונה של ישבן ואיברי מין של שימפנזה אחר. לאחר מכן הוצגו בפני השימפנזים תמונה של הפנים של בעל האיברים ותמונה של שימפנזה אחר מאותו מין. הן הזכרים והן הנקבות הצליחו במשחק ההתאמה האנטומי הזה, והתאימו את הפנים לחלק האחורי בהצלחה רבה, בתדירות גבוהה מכדי שניתן יהיה לטעון שמדובר במקריות – אבל רק אם בתמונות הוצגו שימפנזים שהם כבר מכירים. דה ואל מסביר, שאם השימפנזים היו מסוגלים לבצע התאמה דומה גם אצל זרים, הם בסך הכל היו מסתמכים על רמזים גנטיים או פיזיים כדי לקשר בין הפנים לחלק האחורי של הגוף, ולא לפי ההיכרות שלהם עם השימפנזה. "המשמעות של זה היא שיכולת ההתאמה של הקופים מבוססת על הניסיון שלהם עם הפרט, לא על עבודת ניחוש שהם עשויים היו לעשות". הניסוי בודק גם באיזו מידה יכולים השימפנזים לזהות את המין של שימפנזה לפי פניו שמוצגים בתמונה. לשימפנזים הוצגו, כמו בחלק הקודם של הניסוי, תמונות עם החלק האחורי של שימפנזים, כולל איברי מין, ולאחר מכן הוצגו בפניהם תמונות פניהם של זכר ושל נקבה. כמו בניסוי הקודם, שיעורי ההצלחה היו גבוהים באופן משמעותי כאשר השימפנזים הכירו את השימפנזים שבתמונות, מה שמעיד על כך שמין השימפנזה מהווה חלק משמעותי בדרך בה השימפנזים מזהים אחד את השני. התופעה הזו מוכרת גם אצל בני אדם, שהוצגו בפניהם תמונות של פנים אנושיות, חפות מכל סימן מגדרי ברור כגון שיער. הנבדקים ניחשו את המין במהירות רבה יותר כאשר הציגו בפניהם פרצוף שמוכר להם. "אצל בני אדם זה מבוסס על העובדה שכאשר אתה מכיר מישהו, המין שלו כבר מבוסס במחשבתך", אומר דה ואל. שרה ברוסנן, פרימטולוגית באוניברסיטת ג'ורגי'ה באטלנטה, לא היתה מעורבת במחקר הנוכחי אבל עבדה עם דה ואל בעבר. היא מסבירה שזיהוי הישבן אצל השימפנזים הוא מאוד בולט בשל הרקמות התפוחות, הוורודות וחסרות השיער, הייחודיות לכל שימפנזה. מאחר וכל אלה הופכים לבולטים עוד יותר במהלך הביוץ, הזכרים מגלים התעניינות מוגברת בישבנן של הנקבות. |
במחקר שנערך לאחרונה, נמצא כי שימפנזים מסוגלים לזהות את הישבנים של חבריהם ולקשרם לפרצוף המתאים. היכולת הזו מרמזת על כך שבעלי חיים אלה תופסים את הגוף של חבריהם כמכלול שלם פורסם 5.10.08 |
Array
(
)