מוזיקת שוליים – טליה אליהב בהופעה

איזה כיף ליהנות ממוזיקת שוליים בארץ – אין בה שום דבר מחייב, היא נטולת אגו, בלי גינונים מיותרים, אבל עם כל זאת, משאירה בך רצון לחקור ולהבין איך היא כל כך מיוחדת. זה בערך מה שקרה לי כששמעתי את טליה אליהב מנגנת ושרה בפני קהל של חמישים אנשים. מה שמניע יצירה מוזיקלית, אחרי הדמיון הפורה כמובן, הוא הערצה של קהל שאוהב אותך מאמין בך ומצפה לך. כמה שזה נשמע רומנטי, זו בדיוק הנקודה. אליהב, שמחזיקה כבר שני אלבומי אולפן טובים ולא מתפשרים, יודעת היטב את מקומה האמיתי בעולם המוזיקה המקומי ולא מנסה להתבלט, שחלילה לא תהפוך לכוכבת. היא טובה והיא יודעת את זה.

על הבמה, חמושה בפסנתר כנף מקומי, אליהב פתחה במונולוג שירה קטן ואינטימי עם הרבה רגש וחמלה וקצת רגשי אשמה על היצירה האישית שלא תמיד נוגעת בכולם. השירים שכתבה לאלבום האחרון, "קוד הזיכרון", מספרים סיפור ארוך ואישי, עתיר באפיזודות חולפות מחיי היום-יום שלה, שלנו. וכך, כמו עדר עיוור, מוליכים אותך השירים למסע בין תפאורות שונות, מקומות אחרים ואולי אפילו לאירועי מפגש עם דמויות מרתקות, שהחוט המקשר ביניהן כאילו היה שזור היטב מתחתית קודרת ואפלה ועד לרום אופטימי וצבעוני. מנעד קולה הרחב והמשכנע בקטע המיוחד "פשוט" מעניק לטליה יכולת להפוך שיר לא פשוט לכזה ששמו הוא טעמו, היא נכנסת בבעיטה ובכל הכוח דרך דלת חסומה ומגלה צדדים חדשים במוסיקה אותה היא יוצרת.

אליהב בהופעה. פותחת חלון למשהו אחר, מקורי ומטורף

ההרכב שמנגן עם אליהב, וכולל את שי לוינשטיין (שגם הפיק את אלבומה האחרון) בגיטרה חשמלית, בוריס מרצינובסקי – אקורדיון, עודד שכטר – בס ומחשב וקרן פנפימון – תופים, הוא זה שליווה אותה גם באולפן, ולכן יצר רושם בתחילה כי הוא מספק מעטפת סאונד תומכת ועקבית לחומרים המורכבים שעובדו להופעה. בפועל, נוצר מצב בו אליהב מובילה ומקדימה את ההרכב בצעד אחד קדימה. ייתכן והייתה זו החלטה שגויה של צוות הסאונד ושקלול מגבלות המקום, ועם זאת, במספר קטעים הותיר הפער הזה חללים לא פתורים ופגע בעיקרון הרצף שהתחיל דווקא טוב רגע לפני שאליהב פתחה מבערים ועפה לבד בשיר המצוין "חזור".

העובדה שאין אף חברת תקליטים שמעורבת בחיים המוזיקליים של אליהב (הוצאת אלבום עצמאית) גורמת לכך שהקהל בהופעותיה מצומצם למדי, אך מנגד, החופש בבחירת הקו המנחה וההתמודדות החופשית עם היצירה מעניקים יתרונות רבים כל כך ליוצרת שנטשה את הקופסה של עצמה ופתחה בפני עצמה חלון למשהו אחר, מקורי ומוטרף. לצערי, לא אטעה כאשר אכתוב שאושר ועושר בעולם המוזיקה אינם מתחברים יחד, זו המציאות. מצד שני, יש חיבורים טבעיים יותר, מרגשים יותר – תקשיבו ותבינו.