תפריט עמוד

מדוזות – לא מה שחשבתם

שתפו:
באוסטרליה חי המין המסוכן ביותר של מדוזות, צרעת הים (Sea Wasp, אט בשמה המדעי Chiromex fleckeri). היא שקופה, קוטרה זעיר, אך זרועות הציד שלה מגיעות לאורך של חמישה מטרים. היא נחשבת אחד מבעלי החיים הארסיים ביותר בעולם ומסוכנת יותר מנחש קוברה: מנת הארס שלה יכולה להרוג שישים בני אדם בארבע דקות.

המדוזות שייכות לקבוצת הצורבים (Cnidaria). גופם של הצורבים בנוי כמו שק חלול – שתי שכבות תאים סוגרות על חלל פנימי, שיש לו פתח אחד וסביבו כמה  זרועות. החלל שבין שתי שכבות תאי המדוזה מלא בחומר דמוי ג'לי, הנקרא מֶזוֹגלֵאָה.

גוף המדוזות בנוי כמו שק חלול שמסביבו זרועות | צילום: אייסטוק

לרוב מיני המדוזות יש בשולי גופם סיבי עצבים וריכוזים של תאים הרגישים לטעם וריח, לאור ולשיווי משקל.

חיישנים פשוטים מאפשרים למדוזות להגיב למזון או לסכנה ולדעת אם הן נעות כלפי מעלה או כלפי מטה, לכיוון האור או הלאה ממנו.

בעולם חיים כמאתיים מיני מדוזות. מול חופי ישראל נאספות מדי שנה כמה מיליארדי מדוזות משישה־שבעה מינים, כמה מהם נדירים. המין הנפוץ ביותר הוא חוטית נודדת, שהופיעה בישראל רק בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים, בעקבות העמקת תעלת סואץ.

החוטית הנודדת זכתה לשמה בגלל החוטים שמשתרכים מתחתיה, מעין זרועות באורך של עד עשרים סנטימטרים. שמה המדעי, Rhopilema nomadica, ניתן על ידי ד"ר בלה גליל, שגילתה וזיהתה (יחד עם ד"ר אהוד שפניר) את המדוזה כמין חדש בים התיכון.

קוטר החוטית הנודדת הוא חמישים עד שבעים סנטימטר. הגדולות שבהן מגיעות לקוטר של תשעים סנטימטר.

לאורך זרועותיה של החוטית הנודדת נמצאים שלושה טיפוסים של תאי צריבה – מנגנונים דמויי מזרק המגולגלים סביב שלפוחית הארס. כל מגע במנגנון מביא לשחרור של חץ ארסי. החוטית הנודדת אינה קטלנית, אולם צריבתה בהחלט מורגשת, והיא ארסית יותר מהמדוזה המצויה (Rhizostoma pulmo), שהיתה נפוצה בחופי הארץ לפניה.

המדוזות נעות בעיקר בעזרת זרמי הים, הגלים והרוחות | צילום: Mila Zinkova

אחד ממיני המדוזות החי בים התיכון, שאורכו פחות מארבעה סנטימטרים, מתקדם מדי יום כ־1.2 קילומטר, מרחק המקביל לשחייה של יותר מ־52 קילומטר על ידי בן אדם בגובה 1.8 מטר.

מדוזות נעות באמצעות התכווצויות גופן, הדומה לפעמון, אולם כושר התנועה הממשי שלהן חלש. מרבית התנועה נזקפת לזכות זרמי ים, גלים ורוחות. התכווצויות הפעמון בעיקר עוזרות להן לא לשקוע.

ברקמותיהן של מדוזות טרופיות שמכונות הפוּכוֹת (Cassiopeia xamachana) וחיות בקרקעית של ביצות מנגרובים, יש אצות שיתופיות המשחררות חומרים מזינים שנספגים בגוף המדוזות. אם האצות מתות, המדוזה תתחיל לעכל את רקמותיה שלה והיא עלולה למות.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: