עד היכן צריך להרחיק כדי להתנתק לחלוטין מהציביליזציה? האם יש מקומות בעולם שנותרו רחוקים מהעין הישראלית? מקומות בתוליים שאצבעות ישראליות לא חדרו אליהם? מקומות בהם לא תמצאו את החומוסיה של עליזה או המטבח של שולה? התשובה היא כן. מדוג, טיבט. זהו מקום מבוצר וחסין נגד פלישתם הרת הגורל של הכישלון והסבל. אנשים טהורים ומסתוריים, ששום עין זרה אינה רואה, ושום תרועת שופר אינה מכריזה עליהם, מנותקים לגמרי משאר העולם. הבתוליות של מדוג כמעט ארוטית עבור התייר הישראלי. היא חובשת כיפה לבנה צחה כשלג, היקף המותניים שלה משתרע על פני 30 אלף ק"מ, היא עונדת מחרוזת פניני הרים לבנים ולברכיה משתלשלות רצועות של שבעה מפלים עצומים ופראיים.
מדוג (Medog), השוכנת באזור פמאקו, נחשבת לאחד האזורים המבודדים ביותר בעולם. המחוז שוכן בפינה הדרומית-מזרחית של טיבט ונחשב לאחד האזורים הקדושים ביותר לבודהיזם הטיבטי. הוא נקרא בלשון המקומית "ארץ השלג הנסתרת" ו"שערי גן העדן הראשיים", או מתאים יותר, לדעתי, לכותרת הקריפטית שהתושבים תבעו לו – "הארץ האסורה". הוא מבטיח כי ביום שהעולם יגיע לקיצו, שערי מדוג יפתחו בפני האנושות. זהו פרדוקס משובב אוזניים ועיניים תרמילאיות, כי למרות שמדוג היא מקום חי, תוסס ובעלת שקיעות פסיכדליות המתעטפות בספקטרום של צבעים, תושבי המקום, שמכסים את עצמם בשמיכת הבודהיזם ונושאים בלבם את התואר "בודהיסטי" בגאווה, לא מפסיקים לפלרטט עם המוות. קל לטפח אלטרואיזם במקום כמו מדוג, יש משהו כמעט משיחי באזור הזה של טיבט. הרייב הגלקטי הגדול ביותר בעולם מתחולל בקו האופק שלה. גרורות של הרים מושלגים מפצחות את הקרום הבתולי של מדוג, ונישאים לגובה של קילומטר מעל פני הים, וקרני השמש הדהויות שנפרקות לעיתים מן השמים סודקות את פסגות ההרים המותשים מהקור ומעניקות להם חיים חדשים. פסגות ההרים, הקורעים את חוליות העננים החונקים אותם בצורה כמעט גיאומטרית יוצרים מחזה סוריאליסטי, שבהחלט מעניק נופך ציורי למקום. מדוג היא אוצר טרופי מרהיב, עטוי שלג, שבמבט פנורמי חטוף מעניק הצצה לנבכי נשמתו של מקום, שניחן בכושר ניצוח רוחני.
כל הדרכים לא מובילות למדוג
כמו כל בודהיסט למהדרין, איש המונבה הוא בעל שמיעה אבסולוטית לעולם הרוחני. הוא מאמין בגלגול נשמות ומקדש כל דבר שיש לו דופק. תושבי המקום אינם לוקים ב"סינדרום פסטיבל וודסטוק" (פרח בקנה הרובה), אך הם אנשים מחבקים ומינימליסטים. הם בוחשים את דייסת החיים על בסיס "רק מה שרלוונטי", ומגישים מרק עסיסי של עקרונות טאואיסטיים קצוצים בגריסי רוטב רוחני, מנה לא כשרה אך מזינה לטייל הישראלי.
סוד התרמילאי הכול עניין של פרספקטיבה בעיני. כיתות רגלים בשבילי העולם טומן בחובו סוד שכל תרמילאי צריך לדעת, סוד שכל תרמילאי צריך לחסות בצילו – כיבוד וקבלה של כל התרבויות. תייר יפני מבוגר שפגשתי במדוג אמר לי, "עין שמצועפת בדעה קדומה היא עין עיוורת, ולב מלא מסקנות הוא לב מת". הוא לימד אותי שתרמילאי שזונח את המהות והרגישות של המקום לטובת הברק הטכני, מתקבע כעוד שיבוט ניו אייג'י מבדר. באחד הישובים הסמוכים למפלים המפלצתיים, על בול עץ קטן, היו חרוטות המילים הבאות: "פתחו את הידיים, פתחו את הלב, ודברים מדהימים יתרחשו". |
