מגרשות השדים בלדאק, הודו

על גופן ונפשותיהן של הנשים, שערוץ התקשורת פתוח אצלן. המאבק מתבטא בטלטלות נפש עזות, שהיו זוכות במערב לכינויים מגוונים של מחלות נפש. בלדאק שמעתי עשרות סיפורים על אודות נערות שבשלב מסוים בחייהן החלו להתנהג בצורה מוזרה. הדבר התבטא בהתקפים של צחוק, בכי, התפרצויות חֵמה או בהתנהגות שאינה הולמת את הזמן והמקום.
בזמן שהותי אצל מארחי נפחה נערה צעירה את נשמתה בבית השכנים. מארחי סיפרו לי בפירוט את השתלשלות האירועים מההתקף הראשון ועד לפטירתה. "המאבק בין הלהא לדאי מחליש מאוד את הגוף ואת הנפש. שני הכוחות ניצבים זה מול זה ומושכים כל אחד לצדו", הסבירו. בקרב הלדאקים מקובל שבהיעדר טיפול מתאים עשוי מאבק זה להסתיים במוות.
כל הלהמו שפגשתי מתארות תקופה שקדמה להכשרתן, שבה התנהגו בצורה מוזרה – לעתים באופן לא הכרתי, כך שלא זכרו את מעשיהן, אלא שמעו עליהם מפי קרוביהן. הטיפול, תיאורטית, נשמע פשוט והגיוני: חוסמים את דרכם של כוחות הרשע אל גופו ונפשו של האדם, ומאפשרים את הגעתם של הכוחות הטובים האלוהיים בלבד. בכך שמים קץ למאבק שבו משמש הגוף שדה מערכה.
טיפול שכזה מסוגלת להעניק רק להמו שעברה תרגול מונחה או לאמה – נזיר בודהיסטי בכיר, שעבר לשם כך הכשרה מיוחדת. הטיפול שבמהלכו נחסם הדאי הוא מסתורי וסודי. למעשה, רק מי שחווה אותו יודע את טיבו. בעזרת הטיפול מבריא מי שעל נפשו נלחמו. על ידי חסימת הדאי נותר ערוץ התִקשור פתוח עבור הלהא בלבד. זהו כוחם של האלים שמטרתם לסייע לבני האדם ולשאר היצורים החיים עלי אדמות. בהמשך הטיפול ניצבת בפני המטופלת בחירה: האם להיוותר כלי שרת בידי האלים ולהיות ללהמו, להפוך למטפלת, או לבצע טקס מיוחד המונע גם את גישת כוחות הטוב.

בית ספר למתקשרות
אם בוחרת המטופלת להפוך ללהמו, היא מתחילה תקופה של חניכה ואימונים על ידי להמו

פאדמה להמו (הלהמו של הלוטוס), הפעילה במחנה הפליטים הטיבטי צ'וגלמסאר, נכנסת לטראנס. בלדאק מקובלת האמונה בכוחה הממשי של הטלת קללה, ביכולת של קנאת אדם בזולתו להרע, ובסכנה הקיימת ברוח מת שאיננה מתגלגלת בגוף חדש

בכירה. כדי לזהות את אמיתות הלהא הנכנס במתקשרת הצעירה, עליה לעבור סדרה של מבחנים. מארחי הסכימו לחשוף בפני רק שניים מהם: כדי להיות מוכרת כלהמו על המטופלת לגלות מיקומם של חפצים שהוחבאו על ידי שלושה ילדים ושלוש ילדות. במבחן אחר היא נדרשת לשלוף אבנים לבנות בלבד מקערה גדולה, מלאה מים ואבנים, המונחת מאחורי גבה.
אם המטופלת עוברת את המבחנים בהצלחה, עליה לעבור תרגולים שנועדו לאפשר לה לקבל את הלהא בקלות ולחיות איתו. במהלך הלימוד, המנחה מכה לעתים את המתרגלת. המכות נועדו להרחיק את הדאי, שהוא מקור לטעות. התרגולים מלמדים את הלהמו כיצד לקרוא ללהא רק בשעה יעודה, כשהן ניצבות לפני מטופלים, ולהפעיל אותו על ידי כניסה לטראנס. הלהמו העידו בפני שבמהלך הטראנסים הראשונים עדיין נאבקים הלהא והדאי, ולכן הן עוברות סבל של ממש. לעתים הטראנסים מפחידים וכואבים עד כדי כך, שחלקן דורשות להפסיק את התרגול.
רק במהלך הטראנס נשלטות הלהמו על ידי הלהא. בשאר הזמן אין כל ביטוי לנוכחותו, והן חיות חיים רגילים. עם זאת, כדי שתוכלנה להיות כלי ביטוי עבורו, עליהן להקפיד על מדיטציה ותפילה יומיות, טהרת גוף ותזונה צמחונית. את הכסף שהן מקבלות עבור טיפוליהן עליהן לתרום למנזרים או לצורך הקמת מבני קדושה. המניע המנחה אותן צריך להיות עזרה לזולת.

טראנס נוסח לדאק
בדרך כלל מתכנסים המטופלים בבית הלהמו. חלקם מגיעים לאחר שעשו מרחק ניכר ברגל או בנסיעה. מעניין לציין כי נוסף על המטופלים הבודהיסטים, מגיעים מוסלמים רבים. בהדגישן זאת מבקשות הלהמו להוכיח את אמיתות כוחן.

הלהמו יושבת מול המטופלים ועורכת בקפידה את פינת הפולחן: דרגש נמוך מאורך, שעליו היא עורכת שורה של קערות ובהן מנחה של שעורה, אורז ובירה מקומית העשויה משעורה. את המנחות היא מסדרת בקפידה, ומוסיפה עליהן נרות חמאה וקטורת. לעתים, לאחר סידור פינת הפולחן, יש שהלהמו יוצאת מהחדר ושבה אליו בריצה לאחר שמים קרים הותזו על פניה. הלהמו צועקת, מנופפת בזרועותיה ומשליכה עצמה לפני הדרגש.
לצורך הטראנס – כניסתו של הלהא לגופה – עורכת הלהמו תפילה המלווה בצלצול פעמון ופעימות תוף קטן שהיא אוחזת בידיה. במהלך התפילה היא מניחה מעל בגדיה הרגילים גלימה גדולה ססגונית ועוטרת לראשה כתר ובו חמישה עלעלים בצבע זהב. על כל עלעל מצויר אחד מחמשת הדהיאני – בודהות המסמלים היבטים שונים של מהות הבודהא. לעתים מכסה מטפחת את פיה ואפה.

מטופלת מגישה קטאק – אות לאמונה, כניעה וכבוד – לסאבו להמו, "הזקנה", הלהמו המבוגרת ביותר בלדאק והבכירה שבהן. בגיל 73 היא עדיין מטפלת בחולים

עם סיום התפילה והכניסה לטראנס מוכנה הלהמו לטפל. אצל חלק מהלהמו חל שינוי בקול ובהבעת הפנים. הממתינים לטיפול ניגשים אליה בזה אחר זה. כל מטופל בתורו ממהר להתיישב לפני הלהמו ולקוד קידה כנועה תוך כדי הרכנת ראש והשפלת מבט. אחדים מהמטופלים מצמידים את ידיהם זו לזו, אחרים מגישים קטאק – צעיף לבן המוגש לאלים ולאנשי דת בודהיסטים בכירים כאות לאמונה, כניעות וכבוד.
הלהמו מטפלת בחולים בזה אחר זה תוך שהיא מטלטלת בידיה פעמון, מלחשת לחשים, מתנשפת, מגהקת ומשהקת. לעתים היא מתפרצת בהתקפי זעם פתאומיים, מכה את עצמה וחותכת את בשרה בחרב. מקום החתך נראה בבירור, אך דם אינו ניגר. ישנן להמו הנוהגות לאבחן את המחלה לפי האופן שבו נוחתים גרגרי שעורה שהושלכו על התוף הקטן. יש המודדות דופק, בדומה לרופאים הטיבטים, בעוד שאחרות נמנעות מגינונים כלשהם.

הסכין של הגברת הזקנה
סאבּוּ להמו – הקרויה כך על שם כפר מגוריה (סאבו, Sabbu) והמכונה גם "הזקנה" – היא הלהמו המבוגרת ביותר בלדאק והבכירה שבהן. בגיל 73 היא עדיין מטפלת בחולים. טיפולה מתחיל בהרכנת ראשו של המטופל אל מעל מחתת קטורת מעשנת, שענפי ערער מוספים אליה מפעם לפעם. הם נשרפים לאט תוך כדי הפצת ניחוח עז. אחר כך נוטלת סאבו להמו סכין מלובנת מבין הגחלים ומפשילה את המטפחת מפיה. הסכין מועברת באיטיות, לקול תסיסה, על לשונה השלופה. הבעת פניה איננה משתנה, אין היא חשה בדבר. אחר כך היא נושפת את האוויר החם ששאפה על האזור הנגוע.

המטופלים מגיעים אל הלהמו בגלל תחלואים שונים ומשונים: פציעות חיצוניות, דלקות במצב זיהומי מתקדם וכאבים בלתי נראים. עיקר הטיפול הוא יניקה מהאזור הנגוע. בעת הצורך מפשילים המטופלים את בגדיהם וחושפים את איבריהם הדואבים. הטיפול נערך גם במקומות מוצנעים, לרוב בנוכחות של עוד יושבים בחדר. דומה שבהיכל הטיפולים של הלהמו נעלמת הבושה יחד עם צנעת הגוף.
היניקה מתבצעת לרוב ישירות בפה ולעתים בעזרת צינורית נחושת קטנה. כך יונקות הלהמו פעם אחר פעם את איבריהם של מטופליהן. ארשת פניהן לא משתנה גם למראה דלקת קשה או כשעליהן לבוא במגע עם איברי מין. לאחר כל יניקה יורקות הלהמו גוש סמיך לתוך קערה מיוחדת, אז נסוכה הבעת גועל על פניהן. הגוש הוא תמצית המחלה. לעתים פולטת אותו הלהמו על כף ידה ומציגה אותו בפני המטופל והקהל. לא אחת ראיתי את הלהמו פולטות מפיהן אבנים קטנות לאחר שינקו משיפולי בטנו של מטופל. מקורן בכליות, הוסבר לי.
דינה של קערת הרקיקות להישפך על ידי המסייעת ללהמו באחת הפינות המרוחקות בחצר כשמארות נוראיות מוטלות על תכולתה. כמה להמו הסבירו כי הגוש הנפלט מפיהן איננו המחלה עצמה אלא ביטוי פיזי שלה. כך הן יכולות להראות דבר מה ממשי לאנשים ולזכות באמונם. לאחר הטיפול בחולה האחרון חוזרת הלהמו ופונה אל פינת הפולחן. היא נוטלת בידיה את כלי הפולחן ומתפללת. במהלך התפילה היא מסירה את בגדי הפולחן ומשתחווה. תוך כדי השמעת גיהוקים אחרונים ונשיפות, היא קורסת במקומה. חולפות דקות בטרם היא שבה ומזדקפת, פרועת שיער. אחדות מהלהמו נראות לעתים מותשות לחלוטין. הבעת פניהן שבה להיות רכה ומוכרת, והן מתבוננות סביבן כמי שאינן מבינות את שהתרחש. "שלום", אמרו לי בהפתעה כאילו לא ראו אותי בהגיעי לביתן.

הרוחות בוכות וצורחות
בלדאק מקובלת האמונה בכוחה הממשי של הטלת קללה, ביכולת של קנאת אדם בזולתו להרע, ובסכנה הקיימת ברוח מת שאיננה מתגלגלת בגוף חדש, אלא נותרת

לא אחת מנופפות הלהמו בחרב המטרה להרחיק את הכוחות הדמוניים ממטופל. אמונה בלהמו פותחת דלת אל דברים שבמערב נהוג להתייחס אליהם ברציונליות צרופה ולכן לשלול את קיומם

תלויה בין העולמות בשל אחיזתה בחייה הקודמים. רוחות המתים, על אף אהבתן וכוונתן הטובה, יוצרות בנוכחותן צרות רבות. הלהמו מטפלות גם בבעיות אלו. הטיפול במקרה זה יהיה ממושך יותר ויכלול כמה מפגשים, בהתאם לחומרת הבעיה.
לא אחת מנופפות הלהמו בחרב גדולה במטרה להרחיק את הדאי ממטופל, אוחזות בחוזקה בשיערו ודורשות מהכוח הרע או מהרוח להזדהות ולהסתלק. שלב נוסף בהפעלת הלחץ על הרוח להסתלק הוא כיפוף לאחור של אצבעות האמה עד כדי כאב. הרוחות בוכות וצורחות דרך הגוף שעליו השתלטו, והלהמו פוקדות עליהן בתקיפות לעזוב. לאחר מכן הן קושרות על אצבעות האמה של המטופל אגד חוטים מבורך, שמטרתו למנוע מהרוח לשוב. אקט זה משמש גם כטיפול מונע לאנשים המועדים להשתלטותה של רוח.
הלהמו מחזקות לעתים את אבחוניהן הרפואיים או את אזהרותיהן מפעולה כלשהי בעתיד על ידי ציון פרטים מעברו של המטופל. רבים מגיעים אליהן כדי לגלות את גורלו של חפץ אבוד. אם החפץ נגנב, לרוב תימנענה הלהמו מציון שמו המפורש של הגנב. הן תעדפנה שלא להיות האחראיות למריבות ולכן תמצאנה דרך אחרת לכוון את בעל החפץ לרכושו.
גם כיום, לצד אפשרות קבלת טיפול רפואי מערבי, פונים רבים אל הלהמו. מקומיים הסבירו לי שהלהמו מסוגלת לגלות ברגע את מה שבבית החולים יכולים לגלות לאחר בדיקות רבות וצילומי רנטגן יקרים. כך מובאים אל הלהמו גם בעלי חיים, הנפגעים לעתים כתוצאה מבליעת מסמר או חוט ברזל שפוצע אותם מבפנים. עם אבחון הבעיה יונקת הלהמו את העצם הזר החוצה ובעל החיים שב לרוב לאיתנו.
האמונה בלהמו פותחת את דלת האפשרי אל דברים שבמערב נהוג להתייחס אליהם ברציונליות צרופה ולכן לשלול את קיומם. להבין את הלהמו לא ניתן. למרות כל גישושי, אני מפקפק בטעם שיש בנסיונות לשאול שאלות ולזכות בתשובות. מראה העיניים מדבר בעד עצמו ומעיד על כך שיש הרבה מעבר לעולמנו ההגיוני. מדהימה יותר מכל, בעיני, היא העובדה שנשים שסבלו ממה שאנו במערב מכנים "הפרעות נפשיות", משוקמות והופכות ממטופלות תלותיות למטפלות עצמאיות.