אהרוני אמיתי היה מדריך בוגר בבית ספר שדה הר מירון, כאשר שמחה, אשתי לשעבר, הגיעה לשם כמורה חיילת. לימים הוא ניהל את בית ספר שדה, חי ביישוב מתת במרום הגליל, וטיפח שתי בקתות עץ בלב החורש הטבעי. "זאת תהיה הפנסיה שלי" אמר לי פעם. התארחנו אצלו פעמים רבות עם ילדינו כשהיו קטנים. כעת, כאשר הקרוואן שלי ניצב בפקיעין הקרובה, סרתי לבקרו ומצאתי אותו בסלון ביתו עם אשתו יעל והנכדים, מגלף ענפים למקלות הליכה מהודרים כדרך שבט המסאים במזרח אפריקה, וכותב ספרי ילדים בחרצובות לשונו המצליפה. דיברנו על הגליל, על פרויקט שימור טבריה העתיקה שהוא מוביל בהתנדבות, על טיפוח הכפר בו הוא חי ושותל מאות פקעות ובצלים של צמחי בר, ועל נתיב בריחתו של קאוקג'י מהגליל ללבנון במלחמת השחרור. מין שיחה שכזאת המצויה על פי רוב בין שני מדריכים שנפגשים.
יצאתי משם עם רכוש רב, שני ספרי ילדים מאתגרים שכתב אהרוני בהשראת מסעותיו באפריקה, ספר סקר נוף של חבל שומרה בגליל שכתב חברו לבית ספר שדה, כיום פרופסור לארכיאולוגיה מוטי אביעם, וכיווני דרך לנתיב הנסיגה של קאוקג'י עם צבא ההצלה בחזרה ללבנון.
אהרוני כותב ספרי ילדים בחרצובות לשונו המצליפה. ספרים מאתגרים שכתב בהשראת מסעותיו באפריקה
מבצע חירם לכיבוש הגליל נערך בשלהי מלחמת השחרור. המבצע התקדם בתנועת מלקחיים של כוחות צה"ל מנהריה ומצפת, ואחת המשימות היתה ללכוד את צבא ההצלה הלבנוני שהתמקם בכפר דייר אל קאסי, מושב אלקוש של ימינו אנו. הגליל העליון נכבש תוך ימים ספורים, אולם המפקד פאוזי קאוקג'י ואנשיו הספיקו להימלט מבעוד מועד עם השיריוניות שלהם, בדרך רכב סמויה מן העין שעברה בלב החורש הגלילי הסבוך, עלתה בנחל מתת, חצתה את כביש הצפון המנדטורי וירדה מעברו השני של הגבול בואדי קטמון אל העיירה הלבנונית רומייש.
נסעתי בדרך הבריחה המשובשת שמשמשת היום דרך גישה לחקלאים אל מטעי האפרסקים. זוהי נסיעה מאתגרת לפרקים העוברת בוואדי קניוני, ולצידה מטעים ועצי החורש הים תיכוני. הדרך נחסמת במפתיע בגדר ביטחון על כביש בירנית אלקוש, ואני נאלץ לשוב על פעמיי ומגיע בדרך עוקפת אל מושב אלקוש.
במקום נותרו בוסתני רימון, תאנה ותותים ששרדו את מלחמת השחרור, שרידים של בתי אבן מרשימים בראש הכפר בסגנון של אותם ימים, ובהם קירות מצוירים שנשמרו היטב ומלמדים על כפר מבוסס ששכן כאן ב-48. בתום הקרבות גורשו אנשי הכפר כעונש על שיתוף הפעולה עם קאוקג'י.
שנים ספורות לאחר מכן הביאה לכאן הסוכנות עולים יהודים מכורדיסטן ליישב את המקום. הם גרו בבתים הנטושים עד שהסוכנות בנתה להם מגורים חדשים והבולדוזרים עלו ומחקו את הכפר הישן. ליד כיכר הכפר עומד בית אבן אחד מאותם ימים. נפתלי שבתאי שיפץ את הבית ובתו רחלי גרה שם עם בעלה וילדיה. בחצר טרמפולינה וחבלי כביסה. "זה בית מקורי מהכפר הערבי" היא מאשרת לי "מבפנים הוא מודרני אבל קטן לנו, ואנחנו מחכים להרחבה לבנות בית חדש".
הכפר הערבי פסוטה שוכן מזה מאות שנים בראש הר בגליל המערבי, מול מושב אלקוש. תושביו הנוצרים יוונים-קתולים ליקטו אבנים מן החורבות שהיו במקום על מנת לבנות את בתיהם והכנסיות שלהם. בבתים שבגלעין העתיק של הכפר שזורות אבנים עתיקות מסותתות למשעי, ופריטים אדריכליים קדומים, עמודים, אבנים מעוטרות, מתקני בתי בד. אלו מעידים על ההיסטוריה הארוכה של המקום, כנסיות ביזנטיות, סרקופגים רומאים ועוד.
ליד כיכר הכפר עומד בית אבן אחד מאותם ימים. נפתלי שבתאי שיפץ את הבית ובתו רחלי גרה שם עם בעלה וילדיה. בחצר טרמפולינה וחבלי כביסה. "זה בית מקורי מהכפר הערבי" היא מאשרת לי "מבפנים הוא מודרני אבל קטן לנו, ואנחנו מחכים להרחבה לבנות בית חדש"
אלו מעידים על ההיסטוריה הארוכה של המקום, כנסיות ביזנטיות, סרקופגים רומאים ועוד
בתום הקרבות גורשו אנשי הכפר כעונש על שיתוף הפעולה עם קאוקג'י
בתי אבן מרשימים בראש הכפר בסגנון של אותם ימים, ובהם קירות מצוירים שנשמרו היטב ומלמדים על כפר מבוסס ששכן כאן ב-48.
כיווני דרך לנתיב הנסיגה של קאוקג'י עם צבא ההצלה בחזרה ללבנון
בבתים שבגלעין העתיק של הכפר שזורות אבנים עתיקות מסותתות למשעי, ופריטים אדריכליים קדומים, עמודים, אבנים מעוטרות, מתקני בתי בד
חבויים בלב החורש
בין המושבים היהודים אלקוש ואבן מנחם, הכפר הערבי נוצרי פסוטה, מצפה אבירים והכפר הדרוזי הגדול חורפייש נמצא אחד האזורים המרתקים ביותר בארץ ישראל בכלל ובגליל בפרט. זהו אזור של חורש ים תיכוני צפוף וקוצני, ובו בליל של שמורות טבע, מטעים חקלאיים, חוות בקר, דרכי עפר, גדרות, ונעים בו בעיקר ברגל, בשבילים לא ברורים בין רוג'ומים שמנסים לעשות בו סדר.
בלב השטח הפראי הזה היו פעם כפרים מפוארים שהיער כיסה והעלים מכל עין. עצי אלון מכל המינים, מצוי תבור ותולע, מלווים בעצי אלה ארצישראלית, חרובים, שיחי אטד וקידה שעירה קוצניים, ומטפסים אכזריים כמו הקיסוסית היפה והמטעה בעלת עלים בצורת לב וקוצים קורעי עור, חסמו כל גישה אל נבכי ההרים האלו במשך שנים רבות.
בלב החורש הבלתי עביר חשפו מטיילים עקשנים, מדריכי שטח, ארכיאולוגים ושאר אוהבי ארץ, אתרים עתיקים בעיקר מהתקופה הרומית ביזנטית והממלוכית, שהיו חבויים בו. כמעט על כל פסגה, שלוחה ומתלול נתגלו שרידים עתיקים ומרשימים המעידים על פריחה התיישבותית באותם שנים. פרופסור מוטי אביעם מכנה אותם "הכפרים האבודים של הגליל העליון", על משקל הערים האבודות בלב יערות הגשם של דרום אמריקה, שהג'ונגל כבש אותם בחזרה מידי האדם.
פגשתי את מוטי אביעם בביתו בכרכור אליו עבר בשנים האחרונות כדי להתקרב מן הצפון הרחוק לנכדים. לא פשוט לאיש שהקדיש את רוב חייו לחקר הגליל לעבור לגור במרכז הארץ, גם אם מדובר על בקעת הנדיב. יער אלוני התבור הנשקף ממרפסת ביתו, והשרקרקים המקננים במחצבת הכורכר הסמוכה מחזיקים אותו עדיין קרוב אל הטבע. מוטי מכיר היטב את הגליל ומונה בפניי את הכפרים האבודים שנשמרו בחסות היער. "אוכם, משמש, כוכים, זרעית, מגדל, מעאר, שיח, בציר, צונם, דור, שנונה, זוית, כרכרה, דנעילה. בערך כל קילומטר היה פה יישוב חקלאי קטן שמנה משפחות ספורות, או כמה עשרות בודדות של תושבים".
אני שואל את מוטי למה דווקא אז התפתח הגליל כל כך, אפילו יותר מימינו אנו. מוטי מסביר לי "הגליל העליון הוא לא מקום נוח להתיישבות. טופוגרפיה הררית ודרכים קשות, אין מקורות מים רבים. בתקופה הרומית ביזנטית חלה עליה במספר האוכלוסין, היה אינטרס של השלטון ליישב מקומות נידחים ולתפוס קרקעות, וגם הגליל זכה לפריחה בהתיישבות. בתקופה הרומית חילקו אדמות והתושבים חיו בחוות קטנות. בתקופה הביזנטית חלק מהיישובים הפכו למנזרים בהם עמלו הנזירים קשה להוציא את לחמם. בתקופה הממלוכית הפכה צפת לבירת מחוז הצפון ומשום כך הגליל העליון סובב צפת חזר להיות מבוקש וצמחו בו יישובים חדשים. הפריחה של הגליל התבטאה בין השאר בתוצרת חקלאית מעולה של זיתים לשמן. שפלת יהודה והנגב היו באותם ימים מרכז היקבים ותעשיית היינות, ואילו הגליל מרכז השמן האיכותי. לראייה אנו מוצאים שפע של בתי בד ובאופן יחסי פחות גתות בגליל".
במקום נותרו בוסתני רימון, תאנה ותותים ששרדו את מלחמת השחרור, ושרידים של בתי אבן מרשימים בראש הכפר
הפריחה של הגליל התבטאה בין השאר בתוצרת חקלאית מעולה של זיתים לשמן. שפלת יהודה והנגב היו באותם ימים מרכז היקבים ותעשיית היינות, ואילו הגליל מרכז השמן האיכותי
שרידי תור הזהב
הצטיידתי בכל המידע הזה, ברשימת הכפרים האבודים, בספר הסקר ומפת שומרה שלא יסולא בפז, בחברים תמיר פינטו, אולפת היידר ואורית מרגוליס שהצטרפו אלי לעת מצוא, נעליים תרמיל ומקל, ויצאתי להכיר את הכפרים האבודים ולגלות את שרידי תור הזהב של הגליל.
שביל הליכה בין טרשים ויער יוצא מאבירים ומבקר בעץ האלון הגדול. זהו עץ עתיק עם גזע עבה וחלול, וענפים רבי שנים הפונים לכל עבר, חלקם נישאים על תמוכות. נראה שהוא מחזיק את כובד שנותיו עם הרבה אהבה אנושית. השביל ממשיך משם אל חירבת זוואתין, חורבת זוית. כאן בין העצים, נחשפות אבני גזית מסותתות המצטרפות למבני אבן עתיקים שהחורש מטפס עליהם ונאחז בהם בשורשים. שבר של שיש מעיד על קיומה של כנסיה ביזנטית במקום. בתולות אבן מפולשות, ואבני ריסוק עגולות מספרות על גידול זיתים ועצירת שמן. בורות חצובים שימשו לאגירת מים. אבן בודדה סותתה מתוך הסלע, המלאכה לא הושלמה וכך היא נחה מחוברת למחצה לדורי דורות.
המשכתי מחירבת זוית לעבר מצוקי נחל כזיב. שם בצד מערה רחבה ששימשה בעת העתיקה למגורים חקוקה בסלע דמותו של הלוחם הרומאי. "יווני" מתקן אותי מוטי "במערה נמצאו מטבעות הלניסטים ולכן סביר להניח שדמות הלוחם נחקקה שנים רבות בטרם הגיעו הרומאים לארץ".
חורבת שיח נמצאת על שלוחה שיורדת מן הכפר פסוטה לעמק עקרב הציורי וברוך המטעים. בין גבב האבנים המסותתות למחצה ניתן לראות שלושה זוגות של בתולות בית בד זקופות הניצבות זו מול זו כבר אלפי שנים. בין הבתולות האלו היו מניחים את סלי הקש ובתוכם זיתים מבוקעים. קורת עץ עבה היתה אחוזה בין האבנים עם משקולת כבדה בראשה, ותפקידה למעוך את סלי הזיתים שהיו מגירים שמן זית זך אל בורות ההיקוות. שלושה בתי בד בישוב כה קטן, מעידים על תעשיית שמן הברוכה בגליל.
"יווני" מתקן אותי מוטי "במערה נמצאו מטבעות הלניסטים ולכן סביר להניח שדמות הלוחם נחקקה שנים רבות בטרם הגיעו הרומאים לארץ"
בלב השטח הפראי הזה היו פעם כפרים מפוארים שהיער כיסה והעלים מכל עין
בתולות אבן מפולשות, ואבני ריסוק עגולות מספרות על גידול זיתים ועצירת שמן
המשכתי מחירבת זוית לעבר מצוקי נחל כזיב. שם, בצד מערה רחבה ששימשה בעת העתיקה למגורים, חקוקה בסלע דמותו של הלוחם הרומאי
השביל ממשיך משם אל חירבת זוואתין, חורבת זוית. כאן בין העצים, נחשפות אבני גזית מסותתות המצטרפות למבני אבן עתיקים שהחורש מטפס עליהם ונאחז בהם בשורשים
שבר של שיש מעיד על קיומה של כנסיה ביזנטית במקום
אינדיאנה ג'ונס בגליל
חירבת צונם וחירבת דור הם שני כפרים סמוכים מדרום למושב אבן מנחם וכנסיית הכפר איקרית. זיכרון המפגש הראשון שלי עם עתיקות צונם זכור לי כמו אפיזודה מסרט של אינדיאנה ג'ונס. אני הולך במורד שלוחה במעבה חורש חשוך שהבקר פתח בו שבילי הליכה. מטפסי קיסוסית קוצניים אוחזים בבגדיי ומעכבים אותי בדרכי. לפתע, מתוך הסבך, מתגלה לעיניי מבנה אבן מפואר, עתיר קשתות מושלמות, שהיווה אי פעם מאגר מים גדול. הגליל העליון דל במעיינות מים, והיה הכרחי לאסוף מים רבים לתוך בורות גדולים, כדי לקיים בו חיים פעילים. מן המאגר מובילים שבילים קטנים לכל עבר וחושפים אבני בית בד, קירות ובורות מים שכולם חוסים בצל החורש.
שביל לא שביל מוביל צפונה דרך מכשולי טרשים, שיחים קוצניים וסבך צפוף. אני עולה בגבעה הבאה ומוצא את דרכי לחירבת דור בעזרת מפת "עמוד ענן". לאחר חיפוש ארוך ושריטות מדממות אני ניצב מול קבוצת סרקופגים, ארונות קבורה חצובים באבן ומונחים על משטח סלע שנחצב במיוחד לשאת עליו את הקברים המכובדים. ליד כל סרקופג מונח מכסה אבן גדול וכבד עם ארבעה קרנות. סתם כך בלב החורש מונחים להם יצירות המופת הללו כאלפיים שנים ומעידים על היישוב העשיר והמופלא שהיה כאן פעם.
יום מופלא של חיפוש ביערות הגליל מניב עוד כפר אבוד החבוי בלב היער הקסום של הגליל, אחד מני רבים. לעת שקיעה השמיים נצבעים אדום מעל שלוחות ההרים היורדות אל נחל כזיב. הסתיו הגיע, עננים של בוקר גולשים מן ההר ומכסים את בתי פקיעין. זה הזמן להמשיך הלאה להרפתקה הבאה. תאופיק לקח את עדר העיזים שלו ועבר למקום בו העשב ירוק יותר. אני חיברתי את הקרוואן אל הג'יפ והמשכתי הלאה בדרכי שלי.
לפתע, מתוך הסבך, מתגלה לעיניי מבנה אבן מפואר, עתיר קשתות מושלמות, שהיווה אי פעם מאגר מים גדול
אבן בודדה סותתה מתוך הסלע, המלאכה לא הושלמה וכך היא נחה מחוברת למחצה לדורי דורות
הגליל העליון דל במעיינות מים, והיה הכרחי לאסוף מים רבים לתוך בורות גדולים, כדי לקיים בו חיים פעילים
לעת שקיעה השמיים נצבעים אדום מעל שלוחות ההרים היורדות אל נחל כזיב
אני חיברתי את הקרוואן אל הג'יפ והמשכתי הלאה בדרכי שלי
———————
רונן רז: אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, ממייסדי טיולי השטח בארץ, חי וטייל במשך שבע שנים באסיה, אפריקה ואמריקה, גידל תנינים בונצואלה ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך טיולים מזה 25 שנה, בעלים ומנהל של חברת אקו טיולי שטח
תמי שמר הגיב:
עונ לקרוא. כתוב באהבה ובחום.