החורף הגיע אל מדבר השומרון ועשה לו טוב. אחרי לילה גשום בבקעת עוג'ה השקפתי מחלון הקרוואן על הנוף והראות היתה מושלמת. מצפון נשקפה אלי קרן סרטבה, גוש הרים לבנים ובראשם פסגה חרוטית המתנשאת מעל כולם. עיתותי בידי, ותכניותי, אם ישנן, גמישות וברות שינוי. השתכנעתי בויכוח פנימי קצר לצאת ליום הליכה ולשאוף את אויר ההרים. השארתי את הרכב במושב משואה השוכן בשפך נחל תרצה הוא ואדי פארעה, למרגלות קרן סרטבה.
קרן סרטבה, גוש הרים לבנים ובראשם פסגה חרוטית המתנשאת מעל כולם
טיפוס לסרטבה
התחלתי לצעוד לאורכו של הוואדי היורד מולי מן ההר. שמש של בוקר חורפי ואוויר טוב ליוו אותי בדרכי. שרידים של מצד קדום היווה את שער הכניסה אל ההר. פעם היו השומרים בודקים מי אתה ולאן מועדות פניך. לאחר כשעת הליכה הגעתי אל מעיין ושמו בעל הצליל הזר עין ג'ורוזלייה. דקל תמר במעלה ערוץ קטן הסגיר את מקום המעיין. בריכה קטנה צלולה ונקייה של מים נבעה בין סלעים, ולידה שוקת להשקיית הצאן. במורד הערוצון צמחו עוד כמה עצי פרי, זית, תאנה, שיזף ורימון. דבר אחד מוזר היה משותף לכולם. הגזע שלהם היה נתון בתוך חבית פח מחוררת משני צידיה. אני משער שכל עץ צעיר ורך היה נלעס עד תומו בפיה של עז רעבה, ולכן בחר הבדואי להקיף כל שתיל בהגנה של חבית ללא תחתית ומכסה. השתיל צמח והיה לעץ והחבית נותרה לו כטבעת לקישוט על הגזע.
אני משער שכל עץ צעיר ורך היה נלעס עד תומו בפיה של עז רעבה, ולכן בחר הבדואי להקיף כל שתיל בהגנה של חבית ללא תחתית ומכסה
חיפשתי מה מקור השם ג'ורוזלייה ובמקום אחד מצאתי שהשם מגיע מהמילה קרוזלי בשפה הארמית שפירושה רועה צאן.
ואם התמודדנו עם מילה אחת נעבור למילה אחרת והיא ג'יפתליק. זהו מונח תורכי בתחום המקרקעין ופירושו אדמת הסולטאן. הכוונה היתה לחבל ארץ שהשתרע מעמק בית שאן ועד יריחו והיה בבעלות השולטאן העות'מני האחרון עבדול חמיד השני. ברבות הימים צומצם השטח והיום מכנים במילה זו רק את האדמות בשפך נחל תרצה. עכשיו אפשר להמשיך בסיפורנו.
מהמעיין התחלתי לטפס ברגל ולעלות בשביל לא שביל אל ההר שמעל המעיין. מפעם לפעם עצרתי לנוח ולצפות בפסגת הסרטבה ובמדרונות המדבריים שכבר לא היו לבנים. כסות ירוקה עטתה על מדרונות הקירטון כמו פרווה על גוף עירום. עדרי כבשים גהרו בגושים גדולים על מזון האדמה וממרחק נראו לי כמו נחילי ארבה. צלילי פעמונים הדהדו ללא הרף על פני הירוק כמו היתה זאת סצנה לקוחה מהרי האלפים. מרבדים של בן חרדל נפרשו על העשב הירוק, פרחים מצליבים בצבע קרם עם עורקים סגלגלים.
כסות ירוקה עטתה על מדרונות הקירטון כמו פרווה על גוף עירום
לקראת צהרים שמעתי את קריאת רועי הצאן, בעצם היתה זאת שירה ואולי אפילו תפילה. על ההר ממול הבחנתי בנקודות העדר שחורות ולבנות על רקע האדמה, ובדמותו הארוכה של רועה הצאן. קולו התגלגל על פני ההרים, הוא סילסל, הוא שר, בשפתם הבלעדית של הרועים והצאן.
מחמוד, נער רועה צאן מהג'יפתליק רכוב על חמור השיג אותי בדרך לפסגת רכס נחף א-לוז. מזגתי לנו כוסות תה חם ומתוק מהתרמוס. הוא הוציא קופסא עם עלי מרווה, "מראמיה" בשפתו, ערבב עם מקל ושתינו בהנאה.
קולו של מחמוד רועה הצאן התגלגל על פני ההרים, הוא סילסל, הוא שר, בשפתם הבלעדית של הרועים והצאן
"בידק חליב?" הוא שאל, רוצה חלב? הנהנתי, הוא ביקש את כוס הזכוכית, ואז התחרט, הסביר שהיא עלולה להישבר, החזיר לי אותה ושלף מהתרמיל שלו כוס פלסטיק. בינתיים העיזים פנו במורד הוואדי ואני סימנתי לו שאני ממשיך למעלה. הוא נפרד ממני, לא לפני שהציע לי קופסת טונה בטענה שיש לו מספיק אוכל. סירבתי והוא שב ווידא שיש לי אוכל ומים להמשך הדרך. מחמוד הילד הבדואי פולני הראשון ריגש אותי ברמות על. הוא היה נכון לחלוק עימי, העשיר ממנו ללא כל השוואה, מים ואוכל שהוא נשא במשורה בתרמילו ועל גב החמור. נתינה שכזאת יכולה לבוא רק ממי שמרגיש שיש לו שפע לחלוק עם העולם.
המשכתי בדרכי והתחברתי בפרסת אום חלל אל דרך העפר שעוברת בין פסגות גוש ההרים. בראש ג'בל אום חלל עמדתי על ערימת אבנים שהיא שריד למצד דרכים רומאי והתבוננתי אל נוף הבקעה והרי השומרון. בדרום נמצאית בקעת פצאל והניילונים של החממות הבריקו בקרני השמש, בצפון השתרעו שדות השלחין הירוקים של נחל תרצה, בצד מערב היתמרו הרי השומרון ודרכי עפר מפתות טיפסו במעלה רכס הגדעונים אל גב ההר, היישר מולי במזרח, הושט ידך וגע בה, נמצאית קרן סרטבה. מעתה הטיפוס היה מתון יותר, הנופים קיבלו זויות חדשות והראות הטובה גרמה לי להנאה שלימה מן התצפיות שבדרך. עברתי את ראס אל חפירה, את ראס קונייטרה וניצבתי מול הפסגה הגדולה מכולן המעוטרת בראשה במבצר עתיק יומין.
עברתי את ראס אל חפירה, את ראס קונייטרה וניצבתי מול הפסגה הגדולה מכולן המעוטרת בראשה במבצר עתיק יומין
מרתק אותי לראות שוב ושוב כמה מאמצים השקיעו הבונים להקים מבצרים כבירים, בעיקר באזורי מדבר, ואת מפעלי המים המשוכללים שטרחו עליהם. החשמונאים שהקימו את מבצר סרטבה בנו אמת מים שהובילה אליה מי שיטפונות מן המערב. על מנת להתגבר על אוכף נמוך לפני המבצר, הם הרכיבו צינור חרס שהוביל מים בשיטת הסיפון עד למישור שלמרגלות המבצר.
מאמץ אחרון מלווה בהלמות לב וזיעת צהריים, וטיפסתי אל הפסגה, קצה הקרן של סרטבה. ישבתי לנוח על ערימת אבנים מסותתות והתבוננתי בנוף בקעת הירדן שנפרש מתחתי כמו ממעוף הציפור.
החשמונאים הקימו שורה של מבצרים אל מול הרעה שעלולה להיפתח מן המזרח, או שמא היוו מבצרים אלו בפאתי הממלכה קרש קפיצה לבריחה מפני הרומאים הכובשים אל המזרח. אלכסנדר ינאי בנה את המצודה על ההר וקרא לה אלכסנדריון על שמו . הוא ביצר אותה בחומה ופועליו חצבו בהר מאגורות ענקיות לאיסוף מים לימי שלום ומצור. בתקופה זו של ימי בית שני מזכירים כתבי התלמוד את סרטבה כתחנה השנייה בשרשרת התחנות, בהן הודלקה משואה להעברת הידיעה על קידוש ראש חודש תוך לילה אחד מהר להר עד בבל. "מהר המשחה (הוא הר הזיתים) לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא…" ואולי מכאן גם יצאו בקשות לעזרה וידיעות על תבוסה בקרבות.
בנו של אלכסנדר ינאי, אריסטובולוס השני התמקם בסרטבה וכאן נכנע לפומפיוס הרומאי שהחריב את המבצר למען יראו וייראו. הורדוס המלך הבנאי האדומי יהודי בנה מחדש את ארץ ישראל מחורבותיה, וכך גם את אלכסנדריון הנידחת בספר המדבר. בתוך העיר ההרוסה חפרו ומצאו הארכאולוגים שהורדוס בנה ארמון. אבני גזית מפוארות ומסותתות בשלמות בצורת לב בלטו מבין ההריסות. אלו הן אבני הפינה של הארמון.
מספרים כי לכאן הגלה הורדוס את אשתו האהובה מרים החשמונאית, ובהשפעת אמו ואחותו הוציא אותה להורג על בגידה בו. בשארית חייו האומללים היה רדוף על ידי רוחה של אהובתו.
אלכסנדר ינאי בנה את המצודה על ההר וקרא לה אלכסנדריון על שמו . הוא ביצר אותה בחומה ופועליו חצבו בהר מאגורות ענקיות לאיסוף מים לימי שלום ומצור
סיבוב בשומרון
זמן מה לאחר מכן נסעתי ברחבי השומרון בנתיבים הנחשבים בטוחים ומחברים בין ההתנחלויות. ביקרתי בחטף בבית הכנסת השומרוני בחירבת סמרה, הצצתי על שדירת העמודים ומגדלי השמירה של סבאסטיה, היא שומרון בירת ישראל המקראית, טיילתי מסביב ליישוב יצהר, ואחר כך ניצבתי בשער הכניסה ליישוב איתמר בלב השומרון.
הצצתי על שדירת העמודים ומגדלי השמירה של סבאסטיה, היא שומרון בירת ישראל המקראית
ההרגשה הפנימית שלי בטיולים בהרי השומרון היתה של סקרנות מהולה בחשש. כמו פרפר שמתקרב אל האש ובורח ממנה למקום מבטחים. מידת הפחד שבי ביקשה לרדת אל החווה בבקעת עוג'ה שהיתה לי לבית. זמני אבל עדיין בית. מידת ההרפתקנות שבי שלחה אותי לחפש דרך אחרת לרדת מהרי השומרון אל בקעת הירדן. שומר השער אישר בפניי שאכן מהיישוב איתמר יוצאת דרך צרה ומפותלת על רכס הגדעונים מזרחה, ולאורכה קמו חוות חקלאיות של ישראלים. האחרונה בהם היא חוות כבשים ובקר של איתמר כהן. משם, אם המחסום פתוח, יש דרך שיורדת ומתחברת אל המשך דרך אלון ליד היישוב מכורה.
עליתי אל הרכס. בשיא הגובה עצרתי והשקפתי אל לב השומרון. במערב התנוססו שני הרים גבוהים ומרשימים. הצפוני שבהם הוא הר עיבל, הר הקללה, והדרומי הר גריזים, הר הברכה, ועליו היישוב היהודי ברכה. בבקעה בין ההרים נחה העיר שכם, עייפה מכל המאבקים. מתחתי במדרון הרכס הבחנתי בכפר יפה בשם בית פוריכ. הצצתי למידע ב"עמוד ענן" ומצאתי שבלב הכפר הוקמה אנדרטת המתאבדים שעוצבה כמפת ארץ ישראל עטופה בחגורת נפץ, לציון השהידים הרבים שייצאו מכפר זה, לפחות שלושים וחמישה. חשבתי כמה שביר המקום היפה הזה. כמה פסטורלי הנוף הזה באביב, ירוק ושופע מעיינות כעת, וכמה דם נשפך וניגר כאן במדרונות בעשרות השנים האחרונות.
המשכתי לנסוע בדרך ההררית היפה מנשוא מזרחה. שמש אחר הצהרים הצליפה בגבי והאירה באור יקרות את הנוף. האביב הצמיח זרי פרחים צבעוניים להניח על קברי המתים. מולי במזרח נדלקה משואה נוצצת בראש הר חרוטי, מבשרת על סיומו של עוד יום נפלא מהול בכאב האיבה בין העמים. קרן סרטבה אותתה לי.
למחרת נפרדתי מחוות עינות קדם בבקעת עוג'ה, הכנתי את הקרוואן לקראת תזוזה, ונסעתי לחניון נחל צאלים בחוף ים המלח בואכה מדבר יהודה, לנוח בנוף קניונים ולהיטהר בחיקם של גבי מים נקיים שלאחר שיטפון.
מפת קרן סרטבה והאזור
מפה באדיבות המרכז למיפוי ועמוד ענן
חומי הגיב:
מדהים! כתיבה יפה ומרגשת על מחוזות די נשכחים לרובנו. כיף היה לקרוא, לעיין בתמונות ולתכנן ולהתרגש לקראת טיול באיזור.
רק הערה אחת – תאריך לא מצאתי, שנדע כמה זמן חלף מאז שביקרת שלך באיזור